הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-20 התארח ניר רשף, תובע ההתאחדות לכדורגל לשעבר, שכיהן בתפקיד במשך עשר שנים.
צפו בפרק ה-20 של "מחצית בשכונה"
רשף, שהתחיל כעיתונאי ספורט במעריב ולאחר מכן ליווה סוכני שחקנים כעורך דין, מספק הצצה נדירה לתפקיד המורכב של תובע ההתאחדות. עורך הדין משחזר את המקרים הסנסציוניים, ההחלטות הקשות והאיומים שקיבל לאורך דרכו.
על התחלתו בתקשורת הספורט: "את הנגיעה בכדורגל התחלתי ככתב צעיר במעריב שסיקר את מכבי יפו כמדומני. אחת הכתבות הראשונות או בין הראשונות, זה העברה של איציק זוהר ממכבי יפו למכבי תל אביב בתמורה לתשעים וחמישה אלף דולר. אני זוכר את הכתבה ואת האירוע, אני זוכר גם שהייתי אצל איציק בבית, בבת ים".
על המעבר מהתקשורת לתחום המשפטי: "אני מלווה את הכדורגל בצורה כזו או אחרת, גם כעיתונאי עד אמצע שנות התשעים. לאחר מכן כשסיימתי ללמוד משפטים, ליוויתי סוכנים. בזמנו סוכנים היו סוכנים, ועורכי דין היו עורכי דין, והיו כמה סוכנים שליוויתי אותם בטיפולים של שגיא שטראוס, למשל. הסוכן שלו היה עובד קראוס, וייצגתי אותו, ייצגתי את דן רומן, ייצגתח כל מיני שחקנים, שהסוכן שלהם לא היה עורך דין והיו לי כלים משפטיים".
על הגעתו לתפקיד תובע ההתאחדות: "קודם כל ניגשתי למכרז בדקה ה-95 . פתאום מישהו אמר לי שמחפשים, יש קול קורא. ממש הגשתי את המועמדות שלי בדקה ה-95, זה לא היה בתוכניות שלי, לא חשבתי על זה. אז בסדר, זכיתי במכרז. הלכתי לשוחח עם שלום אבן עזרא, ישבתי איתו במשרד, הוא אמר לי 'אתה לא נורמלי. בשביל מה אתה צריך את זה?' הוא פשוט אמר לי 'מה אתה צריך את הבלגן הזה על הראש? ואת כל המתח והצרבות?' והזהיר אותי, אבל לא הבנתי עד כמה הוא צודק".
על כך שלא הבין את מורכבות התפקיד: "לא הבנתי לקראת מה אני נכנס. לא הייתי מודע לעוצמת הרגש שיש סביב התפקיד הזה וסביב הפעילות שלי. כדורגל זה כמו דת. בהמון מובנים, להרבה אוהדים יש אנשים שבשבילם הפסד, ניצחון או תיקו של קבוצה זה אחד הדברים הכי חשובים בעולם, אם לא החשוב בעולם. ושזה משפיע על אנשים בצורות קיצוניות".
על ההבנה המוטעית של הציבור לגבי תפקידו: "הדבר הכי גרוע אולי, בכל העניין הזה, שאנשים לא מבינים איך זה עובד. הם בטוחים שאתה התובע של ההתאחדות, ובית הדין המשמעתי, הוא של ההתאחדות. הם לא מבינים שאלה שתי ישויות שבסופו של דבר, פועלות אחת מול השנייה. זה כמו בבית משפט – יש שופטים, יש קטגור, יש סנגור, אתה הקטגור, יש בית משפט."
על כך שתפקידו היה נפרד מההתאחדות: "אני לא הייתי עובד של ההתאחדות לכדורגל. אני ישבתי במשרד משל עצמי, אני נותן שירותים חיצוניים. לא קיבלתי שכר מההתאחדות לכדורגל. כמו ספק, שנותן שירותים להתאחדות לכדורגל. לכן אין קשר מובנה בין התובע ובין בית הדין להתאחדות לכדורגל, ההיפך הוא הנכון. אני הרבה פעמים הרגזתי את אנשי התאחדות לכדורגל. בתי הדין מרגיזים את אנשי התאחדות לכדורגל".
על דוגמה לעצמאותו – מקרה בני יהודה: "דוגמה טובה לזה – הייתה פעם שסברתי שבני יהודה לא צריכה לעמוד לדין בגין מעשים של אוהדים שרצו להעיף את משה דמאיו. באמת היה זה משהו כזה ולא מוצדק, כי בסופו של דבר הבנו שלא היה מקום להרשיע את הקבוצה, כי עשו את זה בכוונה כדי לפגוע בדמאיו וכו'. ובית הדין כן הרשיע, אז בני יהודה הגישו ערעור, הצטרפתי לערעור שלהם, זיכו אותם בערעור כי בסופו של דבר בית הדין העליון סבר כמוני שלא ניתן לראות במעשה הזה של אוהדים – שהיה מובהק נגד בעל הקבוצה – כאירוע שצריך להרשיע עליו".
על היתרון בכך שיש לו רקע בעולם הכדורגל: "ברגע שאתה מגיע מהיציע אתה לא מנותק מהענף הזה, אתה חי את הענף, אתה רואה מה קורה במגרשים, אתה נמצא במגרשים, אתה רואה התנהגות של קהל, אתה יותר חי את זה ואז גם קבלת ההחלטות שלך היא בהתאם למישהו שמכיר את הענף. לא בתור דוגמה או בתור תקנון יבש אלא מישהו שמכיר ורואה דברים ולכן נוח יותר להתמודד לפרש וכו'".
על התרחקותו מכדורגל במהלך כהונתו: "אני גם לא הייתי הולך למשחקי כדורגל בתקופה שאני כיהנתי כתובע התאחדות לכדורגל. נמנעתי מללכת למשחקים, אלא אם אלה משחקי נבחרת או 'משחקי עונה' נקרא לזה, מיעטתי ללכת למשחקים, בוודאי שלא הייתי הולך למשחקים של הפועל תל אביב כאוהד, ולא ישבתי ביציע של הפועל תל אביב ניתקתי את עצמי באופן מובהק".
על איומים שקיבל: "נתקלתי באיומים וקללות ברשתות החברתיות. מילולית מולי וכו' לא היה לי שום אירוע כזה מעולם. הייתה פעם שלקוח שלח לי פרחים בגין הצלחה בתיק משפטי שלא קשור לכדורגל. העליתי פוסט עם הברכה והפרחים, מישהו הגיב לזה 'שהפרחים האלה יהיו לקבר שלך'. הגשתי תלונה במשטרה על איומים. קודם כל המשטרה לא עשתה עם זה כלום".
על פגישה עם אדם שאיים עליו: "אני אספר לך סיפור מדהים אני לא זוכר איפה ומה, אבל ראיתי מישהו שכתב לי, או שמישהו הגיב לי תגובה רעה. ואז ראיתי איזה קשר בפייסבוק שלו למישהו שאני מכיר. פניתי לאותו אחד שאני מכיר, שיתן לי את הטלפון של הבחור שדיבר או שכתב משהו. התקשרתי אליו דיברתי איתו, תקשיב, זה אחרת לגמרי, זה שונה מבן אדם שיושב מול מקלדת ולא מולי. כשדיברתי איתו הוא כל כך נבהל, התקשרתי אליו ואמרתי לו 'אני ניר רשף, תסביר לי למה כתבת מה שכתבת'. הוא התנצל – בן אדם אחר לגמרי, חייל, בן אדם נורמטיבי לחלוטין".
על הרגע הראשון והאחרון בתפקיד: "אנחנו מסתכלים על זה בתקופה של עשר שנים. התחלתי אותה וסיימתי אותה בשני משחקים מטורפים לחלוטין. התחלתי אותה באוקטובר או נובמבר 2013, כשעונה לאחר מכן היה פואד שתקף את ערן זהבי בדרבי התל אביבי. וסיימתי אותה עם ההתנפלות של אוהדי בית"ר על הבית שלי אחרי גמר הגביע".
על ההפגנה נגדו בבית: "אלה לא איומים, באו ועשו הפגנה מתחת לבית שלי עם זיקוקי דינור. בגבעתיים. הבנתי מהרשתות החברתיות, הרי היום הכל נמצא שם, נכתב שהולכים להגיע בערב. כבר בבוקר התקשרתי למשטרת גבעתיים, העניין הוא שהייתי צריך לדאוג לעצמי. ההתאחדות לא דאגה לי, אני דאגתי לעצמי לכל הסיפור של האבטחה זה סביב אותה הפגנה".
על מה שמדאיג יותר מהפגנות: "מה שמדאיג זה שפתאום איזה מישהו שהולך ברחוב יראה אותך וייתן לך קסדה לראש או דברים מהסוג הזה. לא קרה. הכל בסדר. אבל זה באמת יותר מדאיג מאשר הפגנה מתחת לבית".
על אירוע מפחיד נוסף: "אני בדרך כלל בבית עם תריסים פתוחים, הכל פתוח. יום למחרת ההפגנה, אני חושב שראיתי איזה משהו בטלוויזיה מאוחר מאוד, ופתאום ב-12 בלילה מגיע מישהו, מתחיל לצרוח לבד ברחוב – 'רשף יא בן זונה'. תקשיב, 12 בלילה ברחוב אין נפש חיה. אני גר באזור של בניינים גבוהים, הקפיץ אותי. אבל כמה דיירים התחילו לצרוח עליו והוא נעלם משם".
על היעדר לחצים: "ממש לא אין לחצים. אני לא מתכופף, זה לא עניין אותי. לא הייתי באירועים של אנשים שקשורים בכדורגל. באמת לא הייתי בשום אירוע. לא התחברתי בקטע של להיות חבר, או שמישהו אחר כך ירצה לבקש ממני משהו. אני כזה שדאגתי שלא יגיעו בכלל הלחצים האלה".
על שינוי תקנון המשמעת: "השינוי המבורך הוא שבאמת אם קבוצה לא יכולה לעשות לפעול, אתה לא יכול 'להרוג אותה'. יש פה עונשים קבועים שנתנו, עונשים כספיים, הפחתת נקודות ודברים שקשורים בהתנהגות קהל. ברגע שקבעו מדרג של העונשים לגבי עבירות קבועות – אם זה עונש כספי אם זה עונש של הפחתת נקודות וכו' – אז העונשים ידועים וברורים ואתה מטפל באותה מטרה ולכן בהיבט הזה אני חושב שזה טוב".
על פיצוץ המשחק בין הפועל באר שבע לבני סכנין: "הייתי בהתחלה בדעת מיעוט, כי טענתי שבגלל שסכנין לא עלתה לדשא היו צריכים לפסוק על הפסד טכני לסכנין והפחתת נקודה לב"ש על הפריצה לדשא. גם במקרה פואד בדרבי התל אביבי אני חושב שטעיתי בדיעבד, כי שם אם המשחק היה נעצר מיד לאחר תקיפת ערן זהבי, היה מגיע ניצחון טכני למכבי תל אביב. בגלל שאוהדי מכבי תל אביב פרצו למגרש ואז המשחק נעצר, היה צריך להיות 0:3 טכני להפועל תל אביב. ה-0:0 ללא נקודות היה בגלל שמדובר באירוע שגרר אירוע בשני המקרים".
על עבודתו עם סכנין לאחר עזיבת התפקיד: "כי יודעים שאני עושה עבודה מקצועית ואני עושה את העבודה שלי בלי שום קשר לדעות שלי ואני יודע מה נכון ומה לא נכון מבחינה משפטית ולכן הם פנו אליי. הדבר הזה בעצם גרר החלטה של ההתאחדות שמעכשיו יהיה צינון לבעלי תפקידים".
על גלעד ברגמן, היורש שלו: "גלעד ברגמן התובע החדש, צריך לציין שהוא עורך דין טוב שעושה את העבודה שלו נאמנה, זה סוג שונה של אנשים. הוא יותר קרבי. היום פשוט בתי הדין ביקשו מהתובע להעביר להם לאור כל השינויים את התקנונים וכו' דרישה עונשית קבועה. היום ביקשו במפורש מהתובע לאור כל השינויים שיש בתקנון לדעת מהו השיקול של התובע".
על הגישה הנכונה לתפקיד: "אני חושב שדווקא בגלל שאתה בתפקיד שהוא כה משמעותי וכה כוחני ועם הרבה השלכות, ואתה צריך לייצר דיבורים עם הצד השני, לשמוע ולהקשיב – גם אם אתה תקבל את ההחלטה שלך בסופו של דבר איך שתרצה ואיך שנכון, אני כן חושב שצריך להיות פתוח וצריך לשמוע וצריך לדבר".
על המקרה המשעשע עם אמייה טגה: "בזמנו אמייה טגה רצה לעלות עם חולצה של אברה מנגיסטו. שתודה לאל חזר לארץ. ועבדך הנאמן, בדיעבד אידיוט גדול, העמיד אותו לדין. הייתי צריך להעמיד אותו לדין עם קנס סמלי של שקל. לגמור איתו עסקה. הוא קיבל קנס של חמש מאות לדעתי, והוא גם בא עם מדים. נפגשתי איתו לפני כמה חודשים. ישבנו בנתניה. הוא עורך דין, בחור מדהים"
מסר לסיום: "בוודאות מוחלטת ובשיא השחצנות, עשיתי את מלאכתי נאמנה, מעל ומעבר."
מה דעתך על הכתבה?