הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-21 התארח חיים חג'ג', אחד מכוכבי הדאבל של מכבי תל אביב ב-1996 ותגלית העונה של אותה שנה.
צפו בפרק ה-21 של "מחצית בשכונה"
חג'ג', שהחל את דרכו בהפועל ראשון לציון וידוע בעיקר מתקופתו במכבי תל אביב, בה זכה בדאבל, מספק הצצה נדירה לקריירה שהתנהלה בצל החזרה בתשובה. קשר העבר שיחגוג עוד מעט 50 וחזר בתשובה בשלבים האחרונים של הקריירה, משחזר את הסיפורים מאחורי הכותרות – מרגע המפנה שהוביל לחזרה בתשובה, דרך הפריצה אצל דרור קשטן ועד לעונת הדאבל ההיסטורית.
על החזרה בתשובה והמפנה בחיים: "בשלבים האחרונים שלי לקריירה, הרגשתי בהפועל ראשון שאני מבקיע שערים ומשהו לא משמח אותי. לא משמח. אני מבקיע, אבל לא כל כך שמח. לא הבנתי למה. והיו לי כל מיני שאלות. מה קורה? הייתי כאילו, חיים, למה זה ככה? כי אתה מבקיע שער, זה דבר שמרומם אותך. וקודם המחשבות מה קורה? למה זה ככה? למה ההרגשה הזאת בעצם?"
על הרגע המכריע: "כל השנה אני בעצם במשמעת של אימונים ותזונה נכונה, ולהיות ממוקד במטרה שלך להצלחה. בחופש של בין חודש מאי לשביעי בשנים האחרונות של הקריירה, הייתי עם חברים. טסנו לחו"ל ובילינו בדיסקוטקים. יום שישי בערב, אחרי שעשיתי קידוש עם המשפחה וכולי, יצאנו לבילויים. חזרנו לפנות בוקר של שבת, ואיך שהחברים הורידו אותי בבית, אני רואה מישהו, אחד השכנים שלנו, יוצא עם טלית. זה היה שבת בבוקר, עם טלית עטופה על הראש והוא יוצא לכיוון בית הכנסת. אני הורדתי את הראש ברכב, שלא יזהה אותי, כי זה מישהו שאני מכיר. חברים שלי הורידו אותי בבית, עליתי הביתה, והרגשתי ריקנות. משהו עצוב כזה, לא יודע איך להסביר את זה".
על יהדות גוף ונשמה: "זה בא מהידע שיש לי ממה שעברתי בתור שחקן כדורגל. והחזרה שלי בתשובה, באה מכך, שאתה יודע שמגיל תשע אתה משחק, עובר את כל השלבים להיות שחקן כדורגל מקצועני, וכל המשחקים הם בשבתות. יש לך גוף ונשמה. כשהגוף כל הזמן עובד, הנשמה לא מקבלת רוחניות. באיזשהו שלב, בחיים שלי, הנשמה חיפשה את הרוחניות. הנשמה שלי הרגישה את הריקנות. הנשמה רוצה רוחניות. הייתי שחקן כדורגל, מצליח הכל טוב ויפה, עברתי לחוץ לארץ, נסעתי, ביליתי, הייתי ברמות הכי גבוהות בתור שחקן כדורגל. הנשמה צריכה רוחניות".
חג'ג' מבהיר על החזרה בתשובה הפנימית: "היא לא חיצונית. טוב לי ככה. זה לא בהכרח אם אתה עם שטריימל או עם זקן ארוך, אז התשובה שלך היא לא מלאה, ואתה לא שם. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני שם לחלוטין, אני ממש מקיים בערבים שיעורי תורה עם שני רבנים, ושומר שבת כבר… זה שמונה עשרה שנה לערך. טוב לי עם זה, וזה לא סותר".
על השילוב בין דת וכדורגל: "יש לי כלים ויש ידע להעביר לעולם הזה. זה לא סותר. ברור, למה לא? למה הביאו אותי לעולם הזה? בשביל לעשות טוב לעולם. בעצם, כמו שאני רואה את זה, עשיתי תיקון כשחקן כדורגל, אני קורא לזה תיקון. שמחתי את האוהדים של מכבי תל אביב, וגם עם נבחרת ישראל הצעירות, הפועל חיפה בעונה של האליפות. עשיתי הרבה דברים, ובאמת הגעתי להצלחות די גבוהות".
על ההתחלה בכדורגל: "בגיל תשע משהו כזה, שיחקתי במועדון ספורט שיכון המזרח. אחר כך עברתי להפועל ראשון לציון. באחד המשחקים בגיל 10 עם הפועל ראשון נגד מכבי תל אביב, אברהם בכר, מאמן מכבי תל אביב, ראה אותי. אחרי המשחק דיברו איתי ועם אבא שלי ז"ל ואמרו, תבוא למבחנים".
על ההתפתחות במכבי תל אביב: "הגעתי למבחנים, בכר ראה שאני די מוכשר להיות במועדון הזה. אני יכול להגיד לך שאחרי האימון הראשון שלי, כבר שמו לי שני מגנים, בצד הימין ובשמאלי, הרימו לי כדורים, וכל הרמה שלהם הייתה בפנים. אם זה וולה, אם זה עם הראש, זה היה ממש אימון מושלם. בכר נתן לי בעצם את המפתחות להיות שחקן מאוד משמעותי בתור ילד ואמר לי – 'חיים, אתה תעשה מה שאתה רוצה במגרש. עם המוח שלך, עם היכולת, עם הכישרון שלך, תעשה מה שאתה רואה לנכון אתה לא מוגבל בנגיעות'".
על הדרך לבוגרים: "בגיל 16 כבר קפצתי לקבוצה הבוגרת, הייתי מתאמן גם בנערים או בנוער. אברהם גרנט היה בא בשבתות לראות את המשחקים של המחלקת נוער. אברהם הקפיץ אותי ואת ניר סביליה לבוגרים. אני בגיל 16, ניר בגיל 17. הוא לקח אותנו לחולון למחנה אימונים. אבל חזרנו, אני לנערים, וניר סביליה לנוער".
על דרור קשטן והפריצה: "אני חושב שהשינוי, קודם כל, בזכות דרור, החזיק ממני מאוד. בהתחלה לא פתחתי בהרכב, אבל נראה לי שהשינוי בא מהמשחק המפורסם נגד הפועל חיפה, כשאלון ברומר שבר את הרגל. בעצם דרור, העביר את אבי נמני לאמצע המגרש, ואותי לצד שמאל של המגרש, פה הגיעה הקפיצה שלי. הצלחתי להביא היכולת שלי כשחקן התקפי בצד שמאל, ודרור האמין בי מאוד, ונתן לי את כל המפתחות להצליח".
על עונת הדאבל והמשחק המכריע מול מכבי חיפה: "זה משחק של אליפות, לחלוטין, זה על מי לוקח את האליפות. התחלנו את המשחק לא הכי טוב. במחצית, נכנסנו לחדר הלבשה, ישבנו, דרור קשטן הסתכל בעינינו ואמר 'אתם רוצים להתעורר?' לקח את השולחן, והוריד אותו. 'תקומו מהר לנצח את המשחק'. ישבנו חמש דקות ותוך כדי שאנחנו נושמים, הוא כבר הוריד את השולחן ואמר 'מה קורה איתכם? תקומו מהר לנצח את המשחק הזה'. יצאנו למגרש, מוכנים כל אחד בעמדה שלו".
על השער המפורסם שבישל לאבי נמני ב-1:3 בקרית אליעזר: "זכיתי לבשל לאבי נמני את השער השלישי, שבעצם גמר את מכבי חיפה לחלוטין, זה היה כמה דקות לסיום. מה שעשיתי, חתכתי עם רגל שמאל, לאמצע המגרש, זאת אומרת שברתי את היכולת שלהם לבוא להגן. אבי בפעולה חכמה, שעבדנו עליה באימונים, עשה עקיפה, ואני השארתי אותו מול דוידוביץ'. הוא עשה פעולה עם רגל שמאל, העביר לימין, ובישל את הגול הזה".
על הצהבת שחלה בה: "אחרי שזכיתי בתואר תגלית העונה, כמה ימים אחרי זה, פורסמו שחקני העונה של אותה שנה, וגם הייתי מועמד לנבחרת, אבל בדיוק באה המחלה בעצם שעצרה את ההתקדמות שלי, את המומנט הזה. תוך כדי ההחלמה שלי מהצהבת, שמעון קורק זכרונו לברכה, קרא לי לשיחה, והוא אמר לי שאנדרלכט התעניינה בי ובעצם מכבי נתנו לה מענה… הם עקבו אחריי וראו שהחליתי בצהבת, וזה נעצר שם".
על השנים בהפועל ראשון לציון: "חזרתי הביתה. בגיל תשע הייתי שם. אני יודע להתאים את עצמי לכל אחד. הגעתי לשם ובעצם ביקשו אותי, ונראה לי לנכון. העיר שבה גדלתי בה, לבוא לתת מהיכולת שלי, וברוך השם הייתה הצלחה די יפה".
על ההשוואה בין אבי נמני לערן זהבי: "אבי נמני. לחלוטין. אבי נמני. אין ספק. קודם כל, ערן זהבי, לא גדל במכבי תל אביב. אבי גדל במכבי תל אביב סמל במועדון. אין ספק שערן זהבי גם הפך לסמל. עם הזמן כמובן. בבחינת יכולות של כישרון, אבי נמני עולה על ערן זהבי. אם אני לוקח את המכלול של הפרמטרים כשחקן, אבי יותר מוכשר ממנו, טכניקה, ברמה יותר גבוהה ממנו".
על הכדורגל היום: "יותר מהיר אבל פחות טוב. יותר מהיר ברמה הדינמית אבל אי אפשר להשוות, שחקני כדורגל של פעם הרבה יותר טובים. אלי אוחנה, אבי נמני, אלי דריקס, ניר קלינגר, חיים רביבו, אייל ברקוביץ' אין שחקנים כאלה היום אי אפשר להשוות בכלל."
על עיסוקיו בימים אלה: "היום אני עובד גם עם שחקני נוער, מאתר כישרונות, נותן מענה לקבוצת באר יעקב, לאגודת באר יעקב. עושה אימונים פרטיים גם לקבוצות קטנות של חמישה שחקנים, אחד על אחד, שניים על שניים. מעביר הרצאות על כלים להצלחה. הייתה דוגמה שעובדי רכבת ישראל הזמינו והייתה חוויה אדירה. העברתי להם מה שעברתי בתור שחקן כדורגל, כלים להצלחה איך להתמודד בשיאים, במשברים."
לסיכום: "זו השלמות בעצם. לשלב גם את הנושא הגשמי, כל אחד ומה שהוא עושה בחיים שלו ולהכניס גם רוחניות לחיים שלך. אם אתה עושה את זה אז אתה מרגיש ברמה האישית הפנימית יותר שלמות".
מה דעתך על הכתבה?