גל לוי שפט אתמול (ראשון) את אלוף האלופים בין מכבי ת"א להפועל ב"ש. אני מודה שבמבט ראשון במסך לא זיהיתי מי זה. למען האמת, לא הייתי מזהה בכל מקרה, אלא באמצעות מיסטר גוגל ירום הודו.
אין לגל לוי קילומטרז' לשפוט משחקים בפרופיל כזה. הוא עוד לא קרע את המסלול במספיק מבחני קופר. אפילו ספיר ברמן, רוויית המחמאות, עוד לא שם. איגוד השופטים מעביר דפים בקצב מהיר מדי, לפעמים נדמה שבאמצעות בוט. שופטים שהיו לפני שנתיים שופטי ליגה לאומית, מנהלים משחקים שבסופם מחלקים גביע. המעברים האלה חדים, לא מצביעים על כישרון יוצא דופן, ובעיקר אומרים דבר אחד: לא משנה מי נמצא על הדשא, הכי חשוב מי נמצא ב-VAR. יגאל פריד ישב שם אתמול, גם הוא לא ותיק השופטים אבל ליד גל לוי הוא סבא חביב, ופריד הציל לגל לוי את התחת עם פסילת השער של סטואיץ'.
אין באיגוד היררכיה ברורה. כל מנהל מחוז ומשבץ דוחף את השופטים שלו. ככה היה לפני 25 שנה, הרבה יותר מזה יש עכשיו. עם כל הכבוד לעצמאותו של האיגוד, המנכ"ל שלו עבר עכשיו משרד, באותה קומה, למשרד של מנכ"ל ההתאחדות. מתפקידו לדאוג לכך שמסלולי הקידום של השופטים יהיו מדורגים ולא קופצניים.
מה דעתך על הכתבה?