הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-24 התארח בן שהר, אחד מהחלוצים הישראלים המוכשרים במילניום הנוכחי, עם קריירה מרשימה של כמעט 20 שנה שכללה הופעות בצ'לסי בגיל צעיר 165 שערים בקריירה ואליפויות עם הפועל באר שבע ומכבי חיפה.
צפו בפרק ה-24 של "מחצית בשכונה"
שהר, כמעט בן 36, מחפש בימים אלה קבוצה חדשה ומעדיף להישאר בארץ בשלב זה של הקריירה. החלוץ סיפק הצצה לקריירה מרתקת שהחלה במודיעין, התפתחה באקדמיה של צ'לסי תחת ז'וזה מוריניו, וכללה תחנות בליגות הטובות באירופה. שהר, שגדל עם ביברס נאתכו באותם מגרשים וחלק איתו את תחילת הדרך, מדבר על האתגרים, ההחלטות הקשות והרגעים המכוננים שעיצבו את אחת הקריירות המרתקות בכדורגל הישראלי.
שהר הודה כי למרות הגיל המתקדם, הוא עדיין מרגיש צעיר: "האמת כשאני חושב על זה אני עדיין מרגיש צעיר, בראש אני עדיין בן 20 אבל אין מה לעשות אנחנו גדלים עם הזמן וכן, ביום ראשון אהיה בן 36, עברנו ברוך השם כמעט 20 שנה בכדורגל".
שהר הסביר מדוע העדיפות שלו היא להישאר בארץ: "הכיוון הוא בארץ כי היום להעביר את המשפחה ובמיוחד את אשתי שעברה איתי כברת דרך ואת הילדים זה כבר לא פשוט. הכיוון הוא בארץ ולא בכל מקום כי אני הצבתי לעצמי בעזרת השם לסיים את הקריירה שלי במקומות שאני רוצה, במקומות שיש בהם מטרות, קהל, משהו שהסיום שלי יהיה כמו שאני רוצה".
שהר סיפר על האהבה לכדורגל שמניעה אותו: "עדיין נהנה להתאמן, אני נהנה מאוד. אני אוהב את המגרש אבל אני גם אומר לעצמי שאני לא אלך לכל מקום בכל מחיר. זה לא עניין של אגו, זה עניין של מה יעשה לי טוב".
החלוץ חזר לימי ילדותו עם נאתכו: "אנחנו גדלנו יחד, אני וביברס נאתכו, בגיל שבע היינו בשכונות במודיעין, היה איזה מגרש שנקרא ממלכתי דתי. זה מגרש של בית ספר דתי, היינו משחקים שם אני, ביברס ועוד כמה שחקנים, היינו משחקים שם ממש כל היום. אני חושב שהדור שלנו גדל על הכדורגל ברחוב כי זאת הייתה עיר חדשה, והיו לה הרבה מרחבים".
שהר התרגש כשדיבר על החבר הקרוב ביברס נאתכו: "את ביברס אני מכיר מגיל מאוד קטן. מגיל קטן, לא עניין אותו כלום. איך להיות הכי טוב במה שהוא עושה. ביברס הוא חדור מטרה, הוא אנדרייטד מטורף. הייתה לו את היכולת לראות אותי כמו שאף שחקן לא היה יכול לראות. הייתי עושה התנועה, לפעמים הוא גם לא היה רואה אותי. בלי לראות הוא כבר היה עם אינטואיציה שהוא ידע איפה לתת לי את הכדור".
כך תיאר שהר את הגעתו להפועל תל אביב בגיל תשע: "מישהו מהעבודה של אימא שלי ראה אותי. באחד הימים הוא הגיע למודיעין, ראה אותי והוא אמר לי מה זה, איך אתה עדיין פה? אתה חייב לעבור להפועל תל אביב. בגיל תשע הוא לקח אותי בעצה שלו אז עברתי להפועל. המאמן אמר לי 'בן בוא תעשה פה אימון ניסיון', אחרי כמה דקות הוא אמר לי 'טוב אתה אתה כבר מוכן לליגה אתה שחקן של הפועל תל אביב'".
שהר חשף את הלחץ הרב שחווה לקראת הופעת הבכורה בנבחרת הצעירה של ישראל: "באותו יום היה לי כאבי בטן, בלילה לא יכולתי לישון. הייתי עם אלירן דנין בחדר, לא הצלחתי לישון כל הלילה, כנראה זה מתרגשות הייתי ילד. אני זוכר שגם ערב לפני היה איזה כתב שהתקשר אליי ושאל אותי 'אתה הולך לפתוח מה אתה חושב על זה?' עוד יותר לחץ".
שהר הסביר מדוע לא יכול היה לסרב לצ'לסי: "היו לי הצעות מטוטנהאם ומווסטהאם. אתה לא יכול להגיד לא לצ'לסי בגיל 16. ברגע שצ'לסי מגיעה אליך, היא לא אומרת לך ישר 'בוא תהיה בנוער של צ'לסי'. הייתי צריך לעשות מבחנים. אני זוכר שבאתי לשם, הייתי בין עשרות שחקנים שהם ליקטו מהרבה מקומות באירופה ובעולם, והיה לנו ממש משחק בינינו ולשמחתי היו לי משחקים מאוד מאוד טובים, ורק אז אמרו, 'אוקיי בן אנחנו רוצים להציע לך חוזה בצ'לסי'".
שהר נזכר בשחקנים הגדולים איתם שיחק בצ'לסי: "היו ג'ייסון טרי, פרנק למפארד, דידייה דרוגבה, מיכאל באלאק, אנדריי שבצ'נקו, אריאן רובן, ג'ון אובי מיקל. היו המון המון שחקנים טובים".
סיפור מרגש שסיפר שהר על ג'ון טרי: "ג'ון טרי בא אליי אחרי שקיבלו את המענק על הזכייה בגביע, הוא היה הקפטן. הוא אמר לי 'בן, ילד, איך אתה?' אמרתי לו 'בסדר הכל טוב'. הוא אמר לי, 'תקשיב אתה שיחקת בגביע, אתה אמור לקבל מענק ואני דואג לזה שיהיה לך מענק'. אמרתי לו, 'קודם כל תודה, אני מעריך את זה מאוד. תדאג שזה כבר יהיה מענק גדול ויפה' אז הוא צחק. באמת כמה ימים אחרי זה קיבלתי את המענק".
שהר השווה בין מוריניו לאברהם גרנט: "מוריניו נתן לי לשחק, אחר כך מוריניו פוטר וגרנט לא נתן לי לשחק. עד היום אני לא יודע למה הוא לא נתן לי לשחק. את אברהם אני מכיר עוד לפני צ'לסי. הדבר הראשון שעולה לי בראש, ישראלי לישראלי בוא מה יותר טוב מזה? יש לך את מוריניו שנתן לך לשחק, מוריניו בכלל לא ישראלי. אולי אחד המאמנים הכי טובים בעולם נתן לך לשחק אז ברור שגרנט ינסה לעזור לך".
שהר חשף את האכזבה מהתקופה עם גרנט: "בפועל לא קיבלתי שום דקת משחק תחת אברהם. הייתה אינטראקציה, דיברנו בעברית. היו לי אימונים מאוד מאוד טובים דווקא בתקופה של גרנט, חשבתי שהייתי ראוי לדקות משחק, זה לא קרה".
שהר הביע את דעתו על שון וייסמן והאנטישמיות: "אתמול הייתי מאוד מאוד מופתע מהעניין הזה כי ראיתי שהעניין של דיסלדורף עלה. כשאני חוויתי את הגרמנים אני חוויתי אותם בצורה של אהבה וכבוד לישראל. כשאני הייתי, לא היה שום דבר אנטישמי מהקבוצות בהן שיחקתי, גם בהרטה ברלין וגם בארמיניה ביליפלד.לא אוהבים אותנו כרגע בעולם וגם במיוחד באירופה לא אוהבים אותנו וכרגע אני לא חושב שעכשיו אתה צריך לשתוק על כל דבר אבל אני גם לא חושב שצריך להעצים את הדברים שאתה רוצה להגיד".
שהר תיאר את החזרה להפועל ת"א: "באתי לקבוצה שהיא הכי גדולה בתולדות הפועל תל אביב לטעמי. עונת 2010/11, זאת הפועל תל אביב הכי טובה שהייתה אי פעם בהיסטוריה. לא לקחנו אליפות, מכבי חיפה לקחה אליפות. היו לנו שחקנים מטורפים, היינו משחקים והיינו מובילים 0:2, 0:3 במחצית".
שהר נתן את דעתו על כישלון הקבוצה המדהימה: "אני חושב שלא לקחנו אליפות בגלל ליגת האלופות. היינו בליגת האלופות והחודשים הראשונים גם היו מאוד מאוד משמעותיים. וכשאתה מגיע לליגת האלופות, אתה רואה מה קורה לקבוצות שמשחקות בליגת האלופות בארץ ובדרך כלל הן לא לוקחות אליפות".
כך תיאר שהר את הגעתו להפועל באר שבע: "עברתי להפועל באר שבע. אלי ברקת ידע לשבת עליי יפה מאוד. אלי היה מאוד מאוד משמעותי בחתימה שלי בהפועל באר שבע. הוא זה שתמיד דאג לשלוח לי הודעות ולדבר איתי. וכן, היו לי הצעות. הייתה לי הצעה מהליגה ההולנדית וקיבלתי החלטה לחתום בהפועל באר שבע".
שהר התרגש כשסיפר על התקופה המפוארת בבאר שבע: "לכבוש 83 שערים, מספר שערים דו ספרתי בכל עונה, להיות מלך שערים ולהבקיע שערים מאוד מאוד משמעותיים, זה מדהים. להביא לעיר הזאת אליפות אחרי כמעט עשרים שנה בדיוק. וזכיתי גם לכבוש במשחק האליפות הזה נגד בני סכנין, ואני זוכר שנפלתי שם על הדשא".
שהר דיבר על התקופה הכואבת במכבי חיפה: "תקופה שהתחילה טוב, התחילה עם שערים, התחילה אפילו בתואר שהייתי חלק ממנו כשכבשתי, נגד מכבי תל אביב באלוף אלופים ב-0:2. בסוף זו הייתה תקופה לא טובה בלשון המטה, תקופה שחבל שהיא הייתה ככה. מה שאני אזכור משם זה את הפציעה הארורה שהייתה לי, במשך יותר מעל חצי שנה בכף רגל. לא קיבלתי הזדמנויות".
שהר סיפר על התחושות הקשות מהתקופה בחיפה: "הייתי שם בשיחות, ניסיתי לראות איך משנים את הסיטואציה הזאת. בהתחלה זה היה תתאמן חזק, תעבוד, אתה מתאמן טוב, אני רואה שאתה עובד טוב והכל. פתחתי שני משחקים במכבי חיפה, שני משחקים. קשה לי הסיטואציה לדבר על מכבי חיפה, הראש שלי לא רוצה לזכור את התקופה הזאת".
שהר הביע ביקורת חריפה על הנבחרת והדור שלו: "אנחנו לא מספיק טובים. אולי מנטלית, כנראה גם בבעיה פיזית, מול האירופאים, אנחנו עדיין צריכים להשלים פערים. ואפשר להגיד את זה וצריך להגיד את זה וצריך לעבוד על זה. דווקא השחקנים האלה של הדור שלי, שרובם פרשו, אז שיבואו וידעו איך לשנות הכדורגל הישראלי".
שהר הביע עמדה ברורה בנושא הזרים בליגה: "שמונה זרים? אין בעיה. תביא שמונה זרים. תביא שמונה זרים טובים. אם אנחנו רוצים לגדל דור של שחקנים טובים, אתה צריך להשקיע. אתה רואה היום מה קורה עם ההורים. ההורים רואים גם את העניין הזה ואומרים לעצמם, אוקיי אין לנו מספיק כלים במחלקות נוער. אנחנו ניקח מהם מאמנים אישיים".
שהר סיכם בדבריו על העתיד: "הפרישה היא כרגע מבחינתי, היא לא במחשבה. אני כבר אגיד לך שאני יכולתי להיות לפני חודש עם קבוצה, וקבוצה טובה. אבל מבחינתי, אני לא אתפשר, אני חושב איפה אני אסיים את הקריירה שלי, ואיפה אני רואה את עצמי. פרישה זו לא מילה גסה. אני לא בן 20, אבל אני יודע שאני יכול לתרום לפחות עוד שנה-שנתיים, במקומות שאני רוצה".
מה דעתך על הכתבה?