לאורי עזו יש חוזה במכבי תל אביב, לסילבה קאני בבית"ר ירושלים, למור בוסקילה בהפועל רמת גן וללוקאס ונטורה בהפועל באר שבע – אבל בפועל, החוזה לא מחייב כמו שנדמה. כל אחד מארבעת השחקנים החליט שהוא לא מעוניין להמשיך בקבוצתו הנוכחית, ובחר לפתוח במסע להשגת כרטיס יציאה למועדון אחר, כזה שנתפס בעיניו כיעד אטרקטיבי יותר להמשך הקריירה.
אחד בוחר לעשות פרצופים, השני מזייף פציעה, השלישי מדבר על התעללות והרביעי חותם בקבוצה אחרת כשהוא תחת חוזה. כולם תחת "נעשה משהו נועז ונראה לאן זה יוביל".
האמת? זה כנראה מצליח להם, לפחות לרובם. הבורר קבע שבוסקילה שייך להפועל רמת גן, אך הסיכויים שיישאר בה קלושים, הפועל ב"ש מנהלת שיחות על ונטורה, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה במו"מ על טרייד תמורת סילבה קאני ורק לגבי אורי עזו הדברים עדיין לא ברורים.
בנוגע לעזו, הדברים לא ברורים כי מיטש גולדהאר יודע איך להתנהל בסיטואציות הללו. יש לו ביד נכס, ושום פרובוקציה או דרך עקומה בה יבחר השחקן לא תגרום לו לשנות את הדרך. הוא מנטרל רעשים, מעמיד את השחקן במקום ואז מקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבור מכבי תל אביב.
בסופו של דבר, הקיץ הזה מלמד כל שחקן (אולי פרט לכזה ששייך למכבי תל אביב) כי ברגע שיש בך עניין, הדרך החוצה מאוד פשוטה. כמה פעולות פשוטות ומאוד בסיסיות יספקו לך את כרטיס היציאה.
מה דעתך על הכתבה?