הצהרת הכוונות של הפועל ת"א, התלות של בית"ר באצילי והמאמן שחייב ללכת הביתה

1 – משבוע לשבוע הפועל ת"א עושה כל מה שצריך כדי לבנות לעצמה עתיד טוב יותר וארוך טווח בליגת העל. גם המשחק הרביעי בו האדומים נקלעו לפיגור לא ממש נגמר אחרת – הפועל פירקה את אשדוד תוך 45 דקות כהמשך ישיר למחצית השנייה מול בית"ר ירושלים. סתיו טוריאל שוב הגיע לעבודה ונתן תפוקה, דניאל דאפה סוף סוף הבקיע והפעם גם רועי אלקוקין החליט שמקומו לא רק בסטטיסטיקות הפחות נוצצות של המשחק ודפק שואו עם גולים.

הפועל לחצה אתמול (שבת) כמו שקבוצה מליגת העל לוחצת קבוצה מהלאומית, אשדוד נפלה בזה כמו הקרבן הקלאסי והתוצאה בהתאם. מה שכן, ההגנה של הפועל ממשיכה להיות האירוע המוזר באמת בכל הריצה הזו – היינו בטוחים שהחלק האחורי שנבנה שם יהיה החוליה החזקה – ובינתיים טעינו. אנחנו לא יודעים איך תיגמר העונה, כמובן, אבל נכון לעכשיו, ועם היכולת והדרייב האלה, הפועל ת"א מועמדת חזקה מאוד למקומות 3-4, וההצגה אתמול באשדוד היא עוד ציון דרך מרשים בדרך לשם.

2 – אי אפשר לטחון את עניין זיו אריה והפועל ירושלים, אבל כנראה שאין ברירה כי הרומן הזה ממשיך וממשיך: זיו אריה מאמן טוב והפועל ירושלים קבוצה טובה. אבל תחושת המיצוי גוברת משבוע לשבוע, ו-0 נקודות מ-4 משחקים זה לא מאזן שמשכנע אחרת. אתמול, גם אחרי האדום שקיבלה מכבי ת"א, זה היה אחד המשחקים היותר חד צדדיים העונה, כולל כל המשחקים שנגמרו בשישיות, והעובדה שמכבי ניצחה רק בדקה ה-95 לא מלמדת על גאונות טקטית של הפועל ירושלים אלא סתם על חוסר מזל של מכבי שלא כבשה קודם. אז נכון, לצפות מהפועל ירושלים לנצח את מכבי ת"א זה חצוף ולא הוגן – אבל להיראות ככה? ועוד עם למעלה מ-35 דקות מול 10 שחקנים? לא לא. יש גבול. זיו, שחרר אותם או הפועל ירושלים, שחררו את זיו. לפעמים הפרדת כוחות מועילה לכולם.

3 – גם הירושלמית השנייה לא ממש נכנסה טוב לעונה. נכון, אתמול זה נגמר בניצחון על קרית שמונה, אבל קשה מאוד להגיד שזה היה ניצחון מוצדק – קרית שמונה הייתה טובה יותר ומסוכנת יותר. בהנחה שהיום לא יהיו החתמות דרמטיות ומפתיעות להדהים, יהיה מעניין לראות עד כמה עומר אצילי יצליח להחזיק את כל הסיפור הזה של בית"ר ירושלים כמעט לבד על הגב שלו. אתמול מול קרית שמונה החביבה והתמימה – זה הספיק, אבל לא כולם נחמדים בליגה הזו. באמת.

4 – בעונה שעברה הפועל בית"ר גליל תחתון טבריה הייתה קבוצה נוקשה ומתישה מאוד. ניצלה נכון את המצבים הנייחים שלה, שמרה על הגנה חזקה מאוד (ספגה אמנם 3 רביעיות, אבל רק 45 שערים לאורך כל העונה), ידעה להחזיק יתרון מהדקות הראשונות ושרדה בליגה בניגוד לכל תחזית והיגיון.

את העונה טבריה פתחה במשחק מצוין מול הפועל חיפה, אותתה שדברים ייראו אחרת השנה והעתיד נראה כמו פוליסת ביטוח שווה במיוחד אצל אריה קלמנזון. מה קרה מאז? 3 משחקים שבהם טבריה אפילו הבקיעה 3 פעמים – אבל ספגה 16. כלומר ב-3 משחקים טבריה ספגה שליש מכל השערים שספגה בעונה שעברה. זה מזעזע. אם את שני המשחקים הקודמים שלה עוד ניתן להכיל – היא לא מצופה לנצח את ב"ש ומכבי ת"א, הרי שמול נתניה טבריה הייתה יכולה לעשות קצת יותר, ולא לסיים משחק עם שלוש בעיטות לשער.

5 – זה היה ברור ששיטת המשחק של עומר פרץ תפרק פה את הליגה. הלחץ הגבוה, השיטתיות הבלתי מתפשרת, ההתאמה של כל שחקן בדיוק לעמדה הנכונה. לא סתם הפועל פ"ת הביסה את רינה ולא סתם גם את נתניה היא הייתה יכולה לפרק. רק דבר אחד מעיב על הכל: אחרי הרביעייה ממכבי ת"א בשבוע שעבר, פרץ התייצב מול המצלמות ואמר: "התוצאה הייתה כמו שהיא צריכה להיות". כלומר מה, בלילה שלפני המשחק אמרת לעצמך "וואלה, 0-4 להם נשמע לי הגיוני?". שום סיכוי.