אנא מכם, תפסיקו את הפארסה הזו שנקראת בני סכנין

1 אי אפשר לדעת עכשיו – ממש לא – אבל יכול להיות שבעוד שבעה חודשים יחזרו במכבי ת"א לדקה ה-101 של המשחק אתמול (ראשון) ויסתכלו עליה שוב ושוב ושוב. אחרי כמעט שעתיים של משחק כדורגל מול קבוצה מתישה שחטפה אדום אחרי רבע שעה ומסתגרת עם כל 9 השחקנים מאחורי הכדור, אחרי החמצות אינסופיות, אחרי מסע כל כך מפרך, כשכבר אין חילופים וכבר אין מה לשנות ולעשות – מכבי קיבלה פנדל וסכנין קיבלה אדום, ועוד לא סתם – אלא אדום לשוער. לשער נכנס שחקן שדה, ועדיין – שגיב יחזקאל לא הצליח לכבוש.

אין ממש תירוצים – זו לא הייתה העייפות מהמשחק מול פאוק בקונפרנס ליג, כי מכבי שיחקה לא רע בכלל מול הבונקר המשוגע של סכנין, הגיעה למצבים, ועוד קיבלה יתרון מספרי שלא השכילה לנצל במשך 90 דקות שלמות. נכון ש"לפעמים הכדור פשוט לא נכנס" זה לא תירוץ אלא חלק בלתי נפרד מהכדורגל, אבל כשרוצים לקחת אליפות אי אפשר לאפשר מצב כזה. מכבי איפשרה, הכדור לא נכנס, וגם אם מאוד מוקדם – היא איבדה שתי נקודות שמי יודע מתי תזדקק להן בהמשך.

2 – אוהדי מכבי ת"א שנסעו אתמול למשחק החוץ בסכנין חטפו אבנים מהאוהדים המקומיים. זו אינה ספקולציה או השערה, הטוויטר מלא בסיפורים כאלה, לרבות תיעודים של הנזקים שנגרמו לרכבים. כבר כמה שנים שבני סכנין עצמה לא עושה כלום כדי להראות שהיא חלק מתרבות הכדורגל כאן, וגם האוהדים שלה לא ממש מתאמצים להיות חלק מהסיפור אלא להפך.

אם משטרת ישראל, מנהלת הליגה וההתאחדות לכדורגל לא מסוגלות להביא למצב שאוהדי כדורגל ייסעו למשחק חוץ בשלום ויחזרו בשלום, אנחנו בבעיה חמורה מאוד. מישהו ייפגע בגוף ובנפש יום אחד, והיום זה לא מאוד רחוק, ואז ניחשף לעשרות עסקנים בחליפות ובעניבות יפות שיספרו לנו כמה האלימות מסוכנת. אז כן, אנחנו יודעים את זה כבר בשלב הפגיעות ברכוש. אם אין בכוונתם להתיישר עם תרבות הכדורגל הנהוגה כאן – אנא מכם, תפסיקו את הפארסה הזו שנקראת בני סכנין.

3 – בפרק האחרון של העונה החמישית של סיינפלד, "ההפך", ג'ורג' קוסטנזה הולך נגד האינסטינקטים שלו ומאותו רגע הכל מתחיל להצליח לו בחיים. במקביל, בעוד הוא מלבלב, איליין בניס מתחילה לסבול מרצף של נאחס בלתי נגמר, נזרקת מהדירה שלה, מושלכת על ידי הבחור שהיא יוצאת איתו ומפוטרת מהעבודה אגב קריסתו של התאגיד בו היא מועסקת. בשלב מסוים של הפרק היא מבינה היטב מה קורה ומכריזה "הפכתי לג'ורג'". 

וזה, אם חושבים על אירועי המחזור ה-5 עד כה, הסיפור של שתי התל אביביות: הפועל משחקת לא טוב והיריבה שלה מקבלת פנדל בדקה ה-74. הפנדל מוחמץ, והאדומים מנצחים 0:1 בסופו של דבר ומראים הרבה (הרבה יותר מה שחשבנו) אופי. מכבי, לעומת זאת, משחקת מול 10 שחקנים כבר מהפתיחה, מחמיצה בלי סוף, מקבלת פנדל בדקה ה-101 שהבלם עומד בשער ומחמיצה גם אותו. איך שר פוליקר? פעם אני מוביל, פעם צל על השביל: הפועל, מכבי, אותה מהפכה.

4 – בית"ר ירושלים מצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים והחיים שוב מאיימים לחייך אליה. אין יותר מדי מה לכתוב מקצועית על המשחק של בית"ר מול ריינה. היה ברור שהחבר'ה של יצחקי יקבלו גול והיה עוד יותר ברור שברגע האמת הם ייתנו אחד יותר מהיריבה המאוד חלשה שעומדת מולם, כי בכל זאת האיכות מדברת ויש גבול לכל תעלול.

יש מצב שאם בית"ר תמשיך לחבר ניצחונות ולקחת נקודות, הבעבוע שמתחיל מתחת לפני השטח וכבר יוצא בשיח אוהדים פה ושם – לגבי אופן בניית הסגל, לגבי אופן ניהול המועדון ולגבי הקונספט המכונה "שיטת ברק אברמוב" – יירגע קצת. אבל הסיכוי שזה יקרה בעונה שבה הפועל ת"א נראית כמו הקבוצה שתסיים במקום השלישי במקום בית"ר שאמורה הייתה, לכאורה, להיות שם – הוא קלוש עד אפסי. הולך להיות חורף מעניין מאוד בגיזרת ירושלים, אפשר להכין את הפופקורן ולהתרווח בכורסא.