רן בן שמעון אומנם חתום כמאמן הנבחרת גם לקמפיין הבא, ואם שואלים בהתאחדות הוא גם צפוי להמשיך, אבל המשחק מחר נגד איטליה (שלישי, 21:45) הוא בהחלט מוקש גדול להישארותו בתפקיד במוקדמות 2028, בעיקר בגלל הלחצים המפורסמים סביב שינו זוארץ ובעלי האינטרסים שמריחים דם.
ריאלית, אף אחד לא ציפה מרן בן שמעון לסיים גבוה יותר ממקום שלישי בקמפיין הנוכחי, אך הציפייה הריאלית הייתה לראות צמצום פערים מנבחרות כמו נורבגיה ואיטליה ויצירת תלכיד שיהיה מוכן לעמוד במשימה בקמפיין הבא.
בפועל, ישראל ספגה 14 שערים בשלושה משחקים נגד נורבגיה ואיטליה, התבזתה בלא מעט רגעים ולא התקדמה ברמה הגנתית-טקטית. הדבר הזה בעוכריו של המאמן הלאומי.
מחר באודינה רן בן שמעון לא יכול להרשות לעצמו תבוסה נוספת. יותר מדי נשרים חגים מעל האירוע, ומחכים להזדמנות לייצר אנדרלמוסיה והמלכת מאמן חדש מטעמם. בדרך כלל כאשר זאת הסיטואציה, אנחנו מרחק תבוסה אחת נוספת על מנת שהאנדרלמוסיה תצא לפועל. תיקו או הפסד מינימלי נגד איטליה יקשו על הנשרים.
כחלק מאותם נשרים, העובדה כי רב"ש בחר לעלות נגד איטליה עם דור פרץ כחלוץ ונגד נורבגיה עם אוסקר גרמה לשיח בין שחקני ההתקפה של הסגל המורחב. נציגו של אחד מהם סיפר כי "בגישה הזאת לא מעט חלוצים יעדיפו לא להיות כשירים לקראת משחקי נבחרת בעתיד".
אולי בן שמעון טעה, אך הגישה הזאת של שחקנים היא נדבך נוסף בבעיות של הנבחרת. מאמן צריך ללכת עם מה שהוא מאמין. הסיטואציה בה יותר מדי שחקנים עושים את שיקולי ההרכב ומצפים לדקות משמעותיות בכדי להחליט האם להתייצב לנבחרת הלאומית – מתחילה להיות מביכה.
מה דעתך על הכתבה?