המשחק בטדי הוכיח: בית"ר ירושלים לא בליגה של הפועל באר שבע ומכבי תל אביב

1 – אז מה אפשר לקחת מהמשחק אתמול (שני)? את איך שהפועל באר שבע ביטלה את בית"ר ירושלים ב-30 הדקות הראשונות של כל אחת מהמחציות, או את איך שבית"ר הייתה שווה גול ברבע השעה האחרונה של כל אחת מהמחציות? מאחר שאנחנו מתעסקים במשחק שמבוסס על תוצאה, ופחות משנה מי טוב אלא הרבה יותר חשוב מי לקח את הנקודות, נראה שמה שבאמת אפשר לקחת מהמשחק בטדי זה בעיקר את האופי הנוקשה של באר שבע. היא הייתה גדולה על בית"ר, זה ברור, אבל ברגעי האמת, כשהייתה פחות טובה, כשהמערך היה גרוע (קוז'וך, מה עשית ב-20 הדקות האחרונות בעצם?) וכשקצב הטעויות במרכז המגרש עלה ועלה – באר שבע הציגה שני דברים שיאפשרו לה לרוץ עד הסוף: הגנה חזקה ומזל מטורף – ולא בהכרח בחלקים שווים. מדובר באנרגיה של מועדון ווינרי, דבר מאוד חשוב לקבוצה שרוצה לרוץ לאליפות.

2 – בית"ר ירושלים "חוגגת" משחק בית 20 ברציפות בלי ניצחון על באר שבע. זה נתון יפה ומכובד, אבל הוא לא חזות הכל. עדיף להתעסק פחות ברצף ההיסטורי ויותר בשאלה מדוע במשך 30 דקות שיחקה באר שבע לבד מול מיגל סילבה. השוער הפורטוגלי החליט שהוא לא מקבל גול במחצית הראשונה אתמול, וההגנה שלו החליטה לבדוק כמה רחוק הוא יכול לקחת את זה. וכולם לקחו את זה עד הקצה: סילבה הביא הצלה אחרי הצלה, זינוק אחרי זינוק ובמקום שבאר שבע תרד למחצית ביתרון של שלושה שערים, היא נאלצה להסתפק בתיקו 0:0 שנהיה קצת מלחיץ, לאור השינויים בטבלה אחרי הטכני שמכבי ת"א קיבלה מול הפועל בדרבי. סילבה נראה בירידה להפסקה כמו אחד שהיה יכול לעצור גם את צמד המטוסים שהתנגשו בבנייני התאומים ב-9/11 – בלתי ניתן להכנעה.

יש נטייה בסיטואציות כאלה לבטל את יתר הקבוצה ולשים את הפוקוס על השוער – בצדק – אבל לא מהסיבות הנכונות. הרי השוער הוא חלק מהקבוצה, הוא אמור להיות התחנה האחרונה כשיתר המערכים כושלים ואת זה בדיוק סילבה עשה בהצטיינות אתמול. אבל הוא לא היה מעל הקבוצה אלא חלק בלתי נפרד ממנה – כמו שחלוץ צריך להבקיע, שוער צריך להציל כמה שיותר. משחק ענק של סילבה, שמסיים את החוזה בסוף השנה ויכול לצפות לקבל הצעות ממקומות טובים אפילו מבית"ר ירושלים.

3 – אז אחרי רבע ליגה די ברור שלאליפות ירוצו שתי קבוצות בלבד, הפועל באר שבע ומכבי ת"א. בית"ר קבוצה נחמדה מאוד, יכולה לנצח את ריינה בכל יום נתון ולהבריק במהפך אפילו מול הפועל פ"ת, אבל היא ממש לא עשויה מהחומר של שתי הקבוצות שמעליה. עם פער של שבע נקודות כבר בשלב הזה של העונה, זה בכלל לא משנה מה בית"ר תעשה – אם אתמול היא לא ניצחה, כנראה שאפשר לקבוע בלי הרבה מאמץ שגם העונה הזו לא תהיה העונה שלה.

אישית, אני לא חושב שברק אברמוב באמת רוצה (מבחינה כלכלית) להתמודד על האליפות, אחרת היה משקיע הרבה יותר על מנת להביא את הצוות הראוי לכך – על הדשא ואולי גם על הקווים (בכל זאת, קוז'וך עשה אתמול בית ספר ליצחקי במרבית שלבי המשחק). במצב כזה, שבו נראה שבית"ר לא באמת תהיה פונקציה במאבק בין מכבי ת"א להפועל באר שבע (בלי קשר להעונה), עולה השאלה האם יש תיאום ציפיות בין אברמוב לבין הקהל בנושא. ההימור הפרטי שלי הוא שאין תיאום ציפיות כזה, ויש פער די גדול בין איך שהקהל של בית"ר ירושלים תופס את הקבוצה שלו, לבין מה שהיא יכולה ורוצה באמת. פער שהשתקף מעולה על כר הדשא אתמול בטדי, בין זו שיכולה לקחת אליפות לבין זו שיכולה מקסימום לדגדג אותה.