בזמן שפגרת השזרוע דוחה את חזרת הכדורגל הישראלי, אילן יבלו, מנהל אצטדיון "מרים" בנתניה ופרויקטור האצטדיון בקרית שמונה שנפגע במהלך העימות הצבאי עם ארגון הטרור חיזבאללה, הביא את משנתו על כל סוגיית השזרוע.
תחילה יבלו סיפר מדוע בישראל מתבצע שזרוע: "המדינה נמצאת באזור עם שינויי אקלים מאוד גבוהים. הכוונה היא שהקיץ שלנו מאוד חם, אבל בחורף לא מאוד קר. בגלל שרוב העונה פה חמה, אנחנו משתמשים בסוג דשא שהוא עמיד לדריכה ויכול להישחק. הבעיה היא שבחורף, כשהטמפרטורות צונחות, הדשא פשוט הולך לישון, נרדם – אנחנו רואים את זה בפארקים וכולם טוענים שהדשא התייבש. הוא לא מתייבש, הוא פשוט נרדם. הוא מצהיב, נשחק ולא צומח. זה גורם לבורות עם חול באצטדיונים, כמו שניתן לראות. לכן, מצאנו את השיטה הזו".
על השאלה אם שלושה שבועות מספיקים לשזרוע באצטדיון, ענה: "אנחנו תמיד רוצים יותר. אנחנו לא פעם ולא פעמיים מבקשים גם מהמאמנים להתחשב בצורת האימון והחימום – התמזל מזלי ואני יכול לבקש מהם. אפשר לנהל את הדברים בצורה נכונה. אין לנו ברירה, אנחנו כפופים ללוח זמנים של המנהלת וההתאחדות וצריכים לעמוד בקצב הזה".
כשנשאל אם הגשם שירד בשבוע שעבר עזר לשזרוע, השיב: "זה היה נהדר. הספקנו לפזר את הזרעים קצת לפני, אז נכון שזה לא היה מבול ענק, לפחות אצלנו בנתניה, אבל זה הוסיף. לא רק בארץ עושים שזרועים, גם בדרום אפריקה ובמקומות נוספים במזרח התיכון. שם פשוט פחות מדברים על זה, וגם שם אין שלוש קבוצות באצטדיון אחד".
על מצב האצטדיון בקרית שמונה: "בדיוק חזרתי משם. יש הירתמות מאוד גדולה של כל מי שקשור, כדי שלפחות בעונה הבאה יוכלו לשחק באצטדיון. כרגע יש לנו עוד נקודה אחת להבין, וזה מה המצב של היציע המערבי, כי הוא לא נפגע ישירות, אבל ההדף מסביב השפיע ויש תהליך בדיקה אם היציע ראוי לאכלוס, נבדק אם אין סכנה. אני מאמין שבשבועיים הקרובים תתקבל תשובה סופית, ואם היציע ראוי וניתן לשפץ אותו, אז יתחילו שם עבודות משוגעות. אני יודע שמשרד הספורט מאוד תומך כדי לסייע, ואם אפשר יהיה לאכלס את היציע, זה יקרה. אם יגידו שהיציע הזה לא ראוי לאכלוס, זה כבר סיפור אחר".
מה דעתך על הכתבה?