"המשפחה שלי עברה טרגדיה גדולה מאוד. אני אסיר תודה על היחס שקיבלתי"

צ'יפיוקה סונגה, הקשר הזמבי בן ה-20 של הפועל פתח תקווה, עבר דרך מעניינת בשלוש השנים האחרונות. המסע שהתחיל בסקציה נס ציונה בליגה הלאומית, הביא אותו להפועל פתח תקווה ומשם כשחקן מפתח בעלייה לליגת העל. את העונה הנוכחית הוא פתח נהדר עם חמישה שערים והוא מוביל את הקבוצה של עומר פרץ בשלל מדדים קבוצתיים, בעיקר במספר האיומים לשער.

בריאיון מיוחד לספורט1, לאחר שנרכש מקבוצתו הזמבית והאריך את חוזהו בהפועל פתח תקוה בשלוש שנים, מספר סונגה על ההתאקלמות המהירה, קפיצת המדרגה, הטרגדיה המשפחתית, הקשר עם קינגס קאנגווה, הזימון לנבחרת מאברהם גרנט והציפיות לעתיד.

"אני מרגיש ממש טוב בהפועל פתח תקוה, זה מועדון מצוין שנותן לי את ההזדמנות להראות את היכולות שלי", אומר סונגה. "ההבדלים מתבטאים קודם כל בגישה למשחק, בהכנה הטקטית לכל יריב, ובליגת העל הקצב הרבה יותר גבוה. בליגה השנייה המשחקים אגרסיביים מאוד – הקבוצות נלחמות ופחות משחקות כדורגל. בליגת העל כמעט כל הקבוצות באות לשחק, יש יותר שטחים, המשחק פתוח יותר, וזה מצוין בשבילי".

הפועל פתח תקוה אמנם ספגה שלושה הפסדים בלבד בעשרת המחזורים הראשונים, אך גם ניצחה רק פעמיים. למרות זאת, זה הספיק כדי לפתוח פער של שבע נקודות מהפועל ירושלים שבמקום ה-13 המוביל לליגה הלאומית. "זה לא פשוט לעשות את המעבר מהליגה השנייה לראשונה, אבל התחלנו די טוב את העונה", מבהיר סונגה. "במשחקים האחרונים לא ניצחנו ולא לקחנו מספיק נקודות, אבל אני בטוח שהמאמן רואה הכול ויודע מה צריך לעשות. אנחנו משחקים עם המון ביטחון ומאמינים שאפשר לעשות דברים יפים. מסתכלים משחק אחרי משחק ורוצים להתקדם".

על הכדורגל של עומר פרץ סיפר: "אני מסכים שאנחנו מנסים לשחק כדורגל התקפי. יש לנו שחקנים טובים בחלק הקדמי וכולם מגיעים עם ביטחון. תכנית המשחק שלנו כמעט תמיד התקפית, ואנחנו מגיעים כדי לנצח, ולא משנה מי היריבה. המאמן מאמין בנו, נותן חופש פעולה, וזה מצוין".

סונגה גם התייחס להחלטת הצוות המקצועי להחתים זרים רק לחלק הקדמי ולבסס את ההגנה על ישראלים בלבד: "יש לנו שחקנים צעירים ומוכשרים בחלק הקדמי. המאמן נותן לנו חופש וכולם רוצים להוכיח את עצמם, אנחנו מאוד רעבים להצליח. כמובן שלכולנו יש עוד מה לשפר, כולנו צריכים להעלות את הרמה שלנו עוד ועוד, אבל הגישה של המועדון לקדם שחקנים צעירים היא טובה ונכונה ואנחנו עוד נעשה דברים יפים בשביל הפועל פתח תקוה. אני חושב שההגנה שלנו טובה ויש לנו שחקנים טובים בחלק האחורי, כך שאין צורך לשנות ואפשר לסמוך על מי שנמצא כאן".

עם זאת, לחלק הקדמי הצטרף לפני כחודש יונתן כהן: "אני חושב שזו החתמה טובה מאוד. יונתן בחור נהדר, על המגרש וגם מחוצה לו. הוא ממש מדריך אותנו ומכוון אותנו הצעירים, גם תוך כדי משחק, פה מילה, שם עצה וזה ממש חשוב עבורנו, כי הוא מגיע עם הרבה ניסיון. אפשר לראות בפעולות שלו ובקבלת ההחלטות שלו, עד כמה הוא שחקן טוב ומנוסה ואני בטוח שהוא יעזור לנו להצליח. אני ממש שמח שהוא כבש את השער הראשון שלו במשחק האחרון. אני מנסה ללמוד ממנו, אנחנו מדברים הרבה, בעיקר בזמן אימונים ומשחקים. הוא נותן לי טיפים על קבלת החלטות ועל פעולות במגרש וזה ממש עוזר. העבודה שלו עם הצעירים ממש טובה ואני חושב שזה מאוד חשוב לקבוצה".

מעבר לכך, סונגה לא חושש לצאת בהצהרות: "לא התחלנו בצורה יותר מדי טובה, אבל אני מאמין בקבוצה, מאמין בחברים שלי. אנחנו נעשה עוד הרבה דברים טובים. נכון שאנחנו חושבים משחק אחרי משחק ומסתכלים כל פעם על המשחק הקרוב, אבל מבחינתי אנחנו רוצים להיות בפלייאוף העליון, זאת המטרה שלי לעונה הזאת. כמובן שנצטרך להיות זהירים, להסתכל גם לחלק התחתון ולהיזהר לא להגיע לשם, אבל המטרה היא להגיע לשישייה הראשונה. אני באמת מאמין שיש כאן קבוצה טובה ורעבה להצלחה".

על המטרות האישיות הוסיף: "אני מציב לעצמי מטרות להשתפר כל הזמן, להבקיע כמה שיותר שערים ולשחק עוד יותר טוב. אני רוצה להפוך לשחקן שאפשר לסמוך עליו, שהמאמן יוכל לבנות עליי ולתת לי להוביל. אני רוצה להפוך לשחקן שיהיה מודל לחיקוי והשראה עבור צעירים. אני יודע שיש הרבה ילדים ואוהדים צעירים שצופים בי ואני רוצה להיות מקור של השראה עבורם, חשוב לי שהם יהיו גאים בי. אני לא נלחץ מהציפיות האלה, בכדורגל תמיד יש לחץ וציפיות, השאלה היא מה אתה עושה עם הלחץ הזה ואיך אתה מתייחס אליו ומה אתה מצליח לייצר מעצמך. אני תמיד מנסה לחשוב בצורה חיובית, לנקות מעצמי את המחשבות על לחץ ורק אומר לעצמי, להישאר רגוע, בפוקוס ושהיום אני צריך לתת משחק טוב ולעזור לקבוצה לנצח".

כאמור, סונגה רק בן 20, אבל נמצא בישראל מקיץ 2023. כעת הוא מספר על ההחלטה להגיע לישראל בגיל צעיר: "בין גיל 16 ל-17 הגעתי לזסקו יונייטד, אחד המועדונים הכי גדולים בזמביה, מועדון שזכה באליפויות, שיחק בליגת האלופות של אפריקה והקבוצה שם הייתה ממש טובה. לא קיבלתי מספיק דקות, כי היה קשה להיכנס לקבוצה מצליחה שרצה ומנצחת. זה הטריד אותי וחשבתי שאני לא מקבל יותר מדי הזדמנויות. הסוכן שלי סידר לי להגיע למבחנים בנס ציונה. הרגשתי שאני צריך אתגר חדש, משהו שייתן לי דרייב מחדש הגעתי לראות איך התנאים בישראל, מה מצב הכדורגל והתרשמתי מאוד ממה שראיתי. השאלה היחידה הייתה בקשר למלחמה ולמצב כאן בארץ, אבל הכרתי שחקן זמבי אחד, גיפט אמפנדה ששיחק כאן בראשון לציון והוא הרגיע אותי והמליץ לי להגיע. אני ממש שמח שהגעתי לישראל ואני חושב שלקחתי את ההחלטה הנכונה".

סונגה הצעיר הספיק לרשום שתי הופעות גם במדי הנבחרת הבוגרת של זמביה, אותה אימן אברהם גרנט: "קיבלתי זימון כשהייתי עם פתח תקוה בליגה הלאומית, זו הרגשה נפלאה. ידעתי שהמאמן מישראל, ואמרו לי שהוא שם לב שיש שחקן זמבי שמשחק בישראל ועוד בפתח תקוה, כי גם סיפרו לי שהוא אימן במועדון הזה, אז ממש שמחתי לקבל זימון. זה מרגש מאוד להגיע לנבחרת. עוד לפני שבכלל קיבלתי זימון לנבחרת, כשהגעתי להפועל פתח תקוה, סיפרו לי שהמאמן של זמביה, היה מאמן בהפועל פתח תקוה וממש התרגשתי לשמוע את זה וכשהגעתי לנבחרת כמובן שדיברנו על זה – וזה היה נחמד. כרגע אני מבין שהוא סיים את תפקידו, כי הנבחרת לא השיגה תוצאות טובות וכולם הרגישו שצריך להיות שינוי בנבחרת, ככה זה בכדורגל, חלק מהחיים".

בנבחרת זמביה, סונגה שיתף פעולה עם קינגס קאנגווה, כוכב הפועל באר שבע ואחד הכוכבים הבולטים בישראל. "אנחנו מגיעים מאותה עיר, מדברים בדיוק אותה שפה, כך שאנחנו מכירים טוב ומסתדרים מצוין. קינגס בנאדם מדהים, אנחנו מדברים המון, מבלים יחד בשעות הפנויות שלנו. הוא באמת שחקן יוצא דופן, איזה שחקן אדיר הוא, יש לו איכויות מהטופ של הכדורגל. אני מאחל לו ומתפלל בשבילו, שיגיע לליגות המובילות באירופה. הוא כמו האח הגדול שלי, הוא מלמד אותי המון, הוא כמו המנטור שלי. הוא אחד השחקנים שאני לומד מהם הכי הרבה. אני מת על הביטחון העצמי שלו ועל היכולות האדירות שלו. אני פשוט אוהב לראות אותו משחק כדורגל, זו חוויה".

לסיום הסכים סונגה לפתוח את הלב ולשתף במקרה הטרגי שפקד את משפחתו לפני כשלושה שבועות, מקרה שבעקבותיו הוא נאלץ לטוס ולשהות לצד משפחתו בזמביה: "המשפחה שלי עברה טרגדיה גדולה מאוד. אני חייב להגיד שהאנשים בהפועל פתח תקוה התייחסו אליי בכבוד ובצורה מרגשת. אני אסיר תודה על היחס שקיבלתי ועל איך שהמועדון עטף אותי בחום והבין את הרגשות שלי. מה שקרה זה שבבוקר המשחק נגד בני סכנין, קיבלתי טלפון מאחד מבני משפחתי שסיפר לי על המקרה הנורא. לאחותי הייתה תינוקת בת ארבעה חודשים, בת בכורה, שכל כך אהבתי אותה ואפילו הספקתי לראות אותה בקיץ, מיד אחרי שהיא נולדה, כשהגעתי לזמביה. שמחתי כל כך בשביל אחותי, זו הייתה הבת הראשונה שלה וכבר חיכיתי להזדמנות הבאה לבקר אותה שוב. ואז אני מקבל את אותה שיחת טלפון, וסיפרו לי שהתינוקת הייתה חולה יומיים-שלושה בגלל בעיה בדם, היא טופלה בבית חולים ולצערי הרב באותו הבוקר היא הלכה לעולמה. היא הייתה ממש ממש קטנטנה, בת ארבעה-חמישה חודשים".

איך הרגשת אחרי ששמעת על האסון?

"זה גרם לי להתפרק ממש, כי עוד הספקתי להכיר אותה ולראות אותה בעיניים שלי אחרי שהיא נולדה, החזקתי אותה בידיים שלי ויש לי ממש זכרון שלה בעיניים שלי. בבוקר הנורא ההוא הייתי שבור, מרוסק, בכיתי והייתי עצוב ולא חשבתי בכלל שאני יכול להופיע למשחק נגד סכנין. התקשרתי לאנשים במועדון ועידכנתי אותם, הם היו מאחוריי ואמרו לי שיקבלו כל החלטה שאקח, כי הם הבינו את המצב".

"כל אותו שבוע התכוננתי ממש טוב למשחק, הרגשתי שהתאמנתי טוב ותורגלתי בהרכב, גם כי טאבי היה פצוע. בסופו של דבר דיברתי עם ניר לוין ועומר פרץ, הם תמכו בי החלטתי להגיע למשחק. קיבלתי החלטה להגיע למשחק ולהיות עם החברים שלי גם כי לא רציתי להשאיר את הקבוצה בלעדיי. החלטתי לשים את כל המחשבות והדאגות למשפחה בצד. מה שהכי השפיע על ההחלטה שלי הייתה שיחת טלפון מאבא שלי, שאמר לי להישאר ולשחק. אבא נתן לי את 'האישור' והביטחון לשחק. הוא אמר לי 'אל תדאג משום דבר, גם ככה אתה רחוק מהבית ולא יכול לעשות כרגע שום דבר, אז תישאר ותשחק עבור הקבוצה שלך'. יש לי קשר מאוד קרוב עם אבא שלי, אנחנו מדברים כל הזמן. שיחקתי, הבקעתי שער והקדשתי אותו לאחותי האהובה ולתינוקת שנפטרה. אחרי המשחק דיברתי עם אנשי המועדון וביקשתי לנסוע למשפחה שלי. הם כמובן אישרו לי לא להישאר למשחק עם הפועל חיפה וטסתי".

זה מחמם את הלב ומרגש שיש קשר כזה בין שחקן למועדון. אתה גם מרגיש ככה?

"אני מרגיש כל כך טוב במועדון הזה והמקרה הזה רק חיזק את המחויבות והקשר שלי לקבוצה. שמח שנשארתי לשחק נגד סכנין ומצד שני הם נתנו לי לטוס להיות לצד המשפחה, אז זה באמת קשר מיוחד. עכשיו אני מרגיש שאני צריך לעשות עוד יותר עבור המועדון, הקבוצה והאוהדים".

מה החלום הכי גדול שלך בכדורגל? אולי יום אחד תוביל את זמביה למונדיאל?

"זה באמת החלום הכי גדול שלי. לשחק בנבחרת הבוגרת של זמביה ואולי בעזרת אלוהים להגיע לשחק במונדיאל. זה חלום של כל שחקן. אני מקווה להשתפר כל הזמן ולהפוך לשחקן טוב יותר ואולי יום אחד גם להגיע לאחת מחמש הליגות הטובות בעולם. כרגע אנחנו מתרכזים במשחק הקרוב נגד מכבי חיפה, אנחנו מאוד רוצים לנצח אותו. צעד אחרי צעד ואולי בעתיד אגשים את החלומות שלי".