בניגוד לעונה שעברה, שבה אפשר היה לצאת בהכרזות אחרי משחק כמו אתמול (ראשון) בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב, הפעם ננסה להיות יותר זהירים עם הטייטלים והקביעות.
גם פער של חמש נקודות בתום שליש ליגה לא מלמד שום דבר על זהות האלופה הבאה, ובניגוד לכל מיני מודלים סטטיסטיים שחוזים שהפועל באר שבע תיקח אליפות בהסתברות של 75%, נראה שלמציאות הישראלית יש חוקים אחרים. חמש נקודות זה המון אבל כלום, ובכלל – הערב (20:00, ספורט1) אחרי הדרבי הירושלמי זה יכול להיות כולה שלוש נקודות.
אבל – ויש אבל גדול: אתמול הפועל באר שבע הראתה שהיא עשתה הפקת לקחים מאוד יפה ביחס לעונה שעברה.
הרי את התואר בעונה שעברה באר שבע אוהבת לספר שהפסידה בגלל הפארסה של המשחק מול סכנין, שהוכרע בבית הדין של ההתאחדות במקום על כר הדשא. האמת היא, ונראה שבאר שבע בתוך תוכה יודעת את זה – שאת האליפות הפסידו האדומים של רן קוז'וך ממש על כר הדשא, כשלקחו 2 נקודות מתוך 12 אפשריות מול מי שזכתה באליפות בסופו של דבר, מכבי תל אביב, לרבות הפסד מזעזע בתחילת הפלייאוף במשחק הכי חשוב של העונה.
אז באר שבע באה אתמול לעשות סדר מהרגע הראשון, ופתחה את המשחק כמו מי שהולכת להשאיר את הנקודות בבית ויהי מה.
גם אחר כך, כשמכבי תל אביב הגיעה לאירוע ובאר שבע קצת התעייפה, המצבים של הצהובים היו כבדים ומבולבלים והמצבים שאליהם הגיעה באר שבע היו מאוד מאוד קרובים לשער נוסף. בסופו של דבר – בסיבוב ראשון שבו קינגס קאנגווה לא מזכיר כלום מגירסת העונה הקודמת שלו – באר שבע סיימה במקום ראשון עם 32 מתוך 39, כשאת הנקודות היא הפסידה בקרית שמונה, בפתח תקווה ובבית מול אשדוד.
בעוד באר שבע נראתה כמו מי שעושה תהליכים כאלה או אחרים על מנת להשתפר ולשפר את הלקויות שלה מהעונה שעברה, מהעבר השני התייצבה קבוצה שנראה שהדבר האחרון שהיא מסוגלת כרגע זה ללמוד משהו.
זה כמובן לא אומר דבר וחצי דבר על יכולות הלמידה של מכבי תל אביב או על מה היא תלמד ותבצע בהמשך העונה, וכאמור – זה ממש לא אומר דבר וחצי דבר על סיכויי האליפות של הצהובים, כי יש עוד 69 נקודות בקופה ובואו נירגע.
אבל אנחנו בכאן ועכשיו והכאן והעכשיו של מכבי תל אביב הראה אתמול שלמרות שהפועל באר שבע לא ממש שינתה את שיטת המשחק ביחס לעונה שעברה (אה, באר שבע לוחצת ממש גבוה? באמת? פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בזה, מי יודע איך לפתור את זה?), לצהובים אין יותר מדי מעוף או כלים והם פשוט נפלו קרבן למתקפות של באר שבע על הכדור.
שלושה מצבים במחצית השנייה, אחד מהם הגול, הגיעו מהתנפלות על הכדור 30-40 מטר מהשער של מכבי. גם בלי להיכנס לכל עלילות ז'ארקו לאזטיץ', ההנהלה והאוהדים מהשבועיים האחרונים – באמת לא היה במכבי איש מקצוע שיכול היה לנחש שככה באר שבע תתנהג, בעיקר במחצית הראשונה? ואחרי שקיבלת את הגול – לך תרדוף, עם הכלים הדי מגושמים שלך, אחרי קבוצה ביתית מאוד וכשאתה אפילו בלי אוהד אחד ביציע. כמו שראינו אתמול, זה לא עבד.
מכבי תל אביב סיימה את הסיבוב הראשון של הליגה בצורה די מאכזבת, היא לקחה רק 2 מכל 3 נקודות (וגם זה בזכות הטכני בדרבי כי לך תדע מה היה קורה אם אשכרה היה משחק). היא לא משחקת מספיק טוב, חרון האף הכללי סביב המאמן עולה מדי שבוע והאווירה לא הכי נעימה – פתאום דוידה, רביבו, מדמון וכו' נשמעים כמו שמות שבעים מדי, רפויים מדי ולא מספקים בעליל.
נכון, אי אפשר לנתק את היעדרו של בליץ' מירידת היכולת של מכבי, אבל גם אי אפשר לשים את הדבר הזה במרכז העניינים – מדובר באירוע גדול יותר.
ולמרות שהטור הזה עוסק בהפועל באר שבע ובמכבי תל אביב, הפסקה הזו מיועדת לקבוצה שעולה לשחק הערב בטדי וקוראים לה בית"ר ירושלים. אם לא עכשיו, אם לא העונה – אימתי?
מה דעתך על הכתבה?