הגעגוע לקינדה, האמונה והקריירה המפוספסת: מיכאל אוחנה נפתח בריאיון

מיכאל אוחנה, שחקנה של מכבי חיפה, התארח בפודקאסט הרשמי של הירוקים, "גורמים במועדון" ושיתף בין היתר על הגעגוע לחברו הטוב, גדי קינדה ז"ל, ששיתף איתו פעולה בצעירותו במ.ס. אשדוד.

"גדי הוא מבחינתי חבר, לפני הכול", אמר. "למדתי ממנו כדורגל בצורה לא רגילה. הוא לימד אותי מה זה חברות. אני הגעתי בגיל צעיר מאוד לאשדוד והוא עזר לי כל יום. הוא הכניס בי תשוקה לכדורגל, למשחק. כל יום. התשוקה שלו היא תאווה לעיניים, ומי שמשחק איתו עוד יותר נהנה. והוא בנאדם יחיד במינו. זה לא אחד למיליון, זה אחד לחיים. בן אדם זהב".

על סיפור זכור מקינדה: "הייתי אצלו הרבה בבית החולים, ישבתי איתו ועם אשתו והקראתי לו הרבה דברים – של אמונה, ביטחון ומחשבות טובות. הוא אהב שאני מקריא לו. יום אחד ירדנו, הוא רצה לנשום אוויר. ירדנו עם כיסא הגלגלים ואשתו נכנסה לחנות ספרים. היא יצאה ואמרה לו: 'גדי, תראה, יצא הספר של מסי, אני יודעת שאתה אוהב את מסי'. הוא אמר לה 'תקני שניים'. חשבתי אולי לדוד שלו, או משהו, ואז הוא אומר לה: 'תביאי למיכאל, הוא אוהב אותו יותר ממני'. אמרתי לעצמי, איזה בנאדם. הוא על ערש דווי, ועדיין חושב על אחרים. יש לי עוד הרבה סיפורים, אבל זה ריגש אותי. חזרתי הביתה והתחלתי לבכות. איזה בנאדם".

על האמונה: "זה מבית, אני מאוד מחובר ומאוד מחפש את הדברים האמוניים. אפשר להגיד שאני מתחזק בפן האמוני, כל מני דברים שאמרתי בחיים ומקומות שהייתי. התקדמתי".

על היותו ההעברה הישראלית הכי יקרה בתוך ליגת העל: "מעולם לא הסתכלתי על זה, זה לא יושב לי על הכתפיים. אני שמח על ההכרה שיש סביב העניין, אבל זה לא הפריע לי".

על התפתחות הקריירה: "לא נכון יהיה להסתכל על איזה מסלול דמיינתי או איפה חשבתי שאהיה. החיים זה עכשיו, אני לא מסתכל על מה היה אם. אני מאוד שמח על המקום בו אני נמצא עכשיו. על אחת כמה וכמה כשאני במועדון כזה עצום כמו מכבי חיפה. אני מאוד שמח בחלקי".

על האליפויות בהפועל באר שבע: "היינו קבוצה מאוד מוצלחת תחת ברק בכר, קבוצה שעשתה הרבה מאוד בכדורגל הישראלי. למדתי שם המון, התפתחתי וזו הייתה תקופה מאוד יפה".

על הפציעות: "הייתי מושבת כשנה אחרי הפציעה הראשונה. כשאתה נכנס לזה, אתה לא באמת יודע מה זה. סמכתי על הקדוש ברוך הוא ואמרתי שהברכה שלי תלויה בו. אני אעשה את המקסימום, אבל זה תלוי בו. הייתה תקופה לא קלה, עליות וירידות. יש ימים שאתה מרגיש טוב וימים שאתה מרגיש יותר גרוע מאשר לפני חודשיים. הייתי בן 22. חזרתי מדהים אחרי הפציעה הראשונה, ואז אחרי כמה חודשים עברתי לבית"ר ושוב נפצעתי, רק ברגל השנייה. אמרתי: טוב, נתמודד עם זה הפעם עוד יותר טוב. ואז יצא שכמעט שלוש שנים לא שיחקתי, זו הייתה תקופה קשה".