ב"ש והפועל חיפה לא ידעו אם לצחוק או לבכות: הטור של דני דבורין

בסיום משחק התיקו 1:1 בין הפועל באר-שבע להפועל חיפה, לא ידעו שתי הקבוצות אם לצחוק או לבכות. כל אחת מהן זכרה בעיקר את המחצית הטובה שלה: חיפה את הראשונה, ובאר-שבע את השנייה. לכן קל לקבוע שחלוקת הנקודות ביניהן הייתה בעיקרון מוצדקת.

מאמן הפועל חיפה, חיים סילבס, אמר, ואפשר להבין אותו, עד כמה הוא מאוכזב מהתיקו. אכן, קבוצתו לא התרגשה מההופעה באיצטדיון טרנר, ומשריקת הפתיחה החלה לנוע קדימה. היא ביצעה זאת במשחק מהיר, והביכה את ההגנה המקומית שלא ציפתה ליריבה כה אנרגטית. חלוצי חיפה העמידו אותה לא פעם במצוקה והדבר הכביד על מרכז ההגנה הבייתית שסבל משתי מיגרעות: איטיות, ויכולת טכנית מוגבלת.

חרף אותן התקפות עלה דווקא ברגליה של הפועל באר-שבע לעלות ליתרון משער שהבקיע קינגס קאנגוואה. הוא היה המסוכן בהתקפת קבוצתו וראוי לומר שהיה גם הטוב היחיד בשורותיה, והטוב במגרש כולו. ברגעים בהם נחה עליו הרוח, קאנגוואה הוא הכדורגלן מספר 1 בליגת העל, אלא שלצד אותן דקות לא פעם הוא גם מוריד הילוך מבלי שאבין מדוע.

את שער השיוויון המהיר נגח אלון תורג'מן בעיקבות כדור קרן, וזה הצד הפיקנטי שבהתמודדות. עד לפני ימים מעטים שיחק אלון במדיה של באר-שבע, ואתמול (יום ראשון) עם חולצת המשחק של הפועל חיפה, מנע ממנה ניצחון חשוב.

אינני חובב גדול של סטאטיסטיקה בכדורגל, אבל הפעם בכל זאת אתייחס לנתון אחד שבלט: אחזקת הכדור של הפועל באר-שבע הגיעה ל- 73 אחוזים. הם הושגו בעיקר בזכות המחצית השנייה שהייתה בשליטתה. אלא ש- 73 אחוזים מלמדים על מסירות בלתי פוסקות שרק הריצו קדימה את שעון המשחק. המסירות הרבות האלה בוצעו משום שלמובילת הטבלה לא היה שום רעיון כיצד ניתן לזעזע את הגנת האורחים. למעשה, לא זכורה לי אפילו התקפה מתפרצת אחת של שחקני באר-שבע. משחק מעבר מהיר הוא הכרחי, אחרת הבקעת שערים הופכת למשימה קשה ביותר.

ואם את שערי המשחק קיבלנו במהלך 45 הדקות הראשונות, הרי המחצית השנייה סיפקה לנו, ממש על סף סיומה, כדור אחד לעמוד שער האורחים, וכדור אחד לעמוד שערה של באר-שבע. שתי קורות שהגיעו כאילו להדגיש שהתיקו הזה לא קיפח אף אחת מהשתיים.