רמי גרשון, שפרש לאחרונה מכדורגל אחרי שמונה שנים במכבי חיפה, סיפר ב"קיקטוק" מבית "אול אין" למה החליט להישאר בקבוצה למרות שמעמדו פחת. בלם העבר הסביר שמבחינתו ההישגיות יותר חשובה מהזמן על הדשא והוא יוכל להרוויח דקות משחק גם בקבוצה הישגית.
"אני חד משמעית מרגיש חלק מהתקופה הגדולה של מכבי חיפה, זו בעצם הגאווה שלי", פתח גרשון. "אני יודע שעברתי את התקופה הקשה הזו כדי שאוכל לעבור את התקופות הטובות. אף פעם לא הייתי שחקן הרכב משמעותי, אבל הייתי בכל הרגעים הגדולים, משחקי אליפות, פלייאוף, גם כשפתחתי זה לא היה אילוץ".
על הסיבה שלא שיחק באופן רציף, שלא מנעה ממנו להיות משמעותי: "היו לי הרבה פציעות במכבי חיפה, לא ארוכות אבל תמיד כשהייתי בתקופה טובה נקטע לי הרצף אבל בסוף עונה תמיד זה נדבק לי והצלחתי לשחק".
גילי ורמוט, מנחה הפודקאסט, תהה: "אתה הגעת לארץ כבלם הכי בכיר בישראל, החוזה הכי גבוה במכבי חיפה ותוך שנתיים או שלוש מצאת את עצמך בלם שלישי או אפילו רביעי. בשנים האחרונות לא מתלבש הרבה פעמים ואתה מקבל את זה בשאט נפש. שחקן כזה ווינר, כזה מקצוען, אני לא הייתי יכול לחיות עם זה בשלום ואתה כן מקבל את זה וזורם עם זה".
גרשון השיב: "זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם, לאחרונה קוראים לי הרבה לדבר בפני ילדים ונערים. אני לא מסוג השחקנים שיש להם אטרף לשחק כל הזמן ולהיות שמחים, אני נולדתי לסבול ואני יודע לסבול כדי להשיג את מה שאני רוצה".
בלם העבר הסביר: "אמרתי לעצמי שאני במכבי חיפה, אחד המועדונים הכי גדולים בישראל, זה לא מעניין אותי לשחק, אני רוצה הישגיות, תארים, לשחק באירופה. לדעתי להיות בקבוצת מרכז טבלה ולשחק זה פחות נחשב מלהיות במכבי חיפה ולחכות לרגע שאקבל הזדמנות".
גרשון הבהיר לא ויתר לרגע: "עד שפרשתי האמנתי שאני יכול להיות שחקן הרכב במכבי חיפה ותמיד פציעות קטנות קטעו לי את זה. בחיים לא עשיתי פרצוף לברק בכר, אפשר גם לשאול אותו את זה. אני למדתי דברים בדרך הקשה. אני יודע להתרכז רק בדברים שבשליטתי. בעונה הראשונה של ברק בכר הייתי בכושר שיא כי התאמנתי כמו חיה".
מה דעתך על הכתבה?