כנגד ארבעה בנים דיבר הכדורגל הישראלי: החכם והבן שירדן שועה מייצג

כנגד ארבעה בנים דיבר הכדורגל הישראלי לקראת הפסח הזה: חכם, זה שיודע לנווט את הקריירה שלו באופן מבריק, הרבה מעבר למסלול הבסיסי של הרוב, ללא מהמורות בדרך וגם ללא מוקשים. מקום ראשון במירוץ למיליון. הרשע שעושה בדיוק ההיפך, זה שממקש את הדרך וחופר בה בורות, גם כדי שכולם ייפלו בה והוא ייפול בה בעצמו. התם, שהולך לאן שהחכם או הרשע לוקחים אותו, בלי לקבוע את גורלו בידו. וזה שאינו יודע לשאול, ועוד נמצא במקום שבו עוד לא יודעים בדיוק איך קוראים לו.

חכם

אני מסתכל על הקריירה של ברק יצחקי – 11 הופעות בנבחרת בשנתיים, גביע טוטו כמאמן – ואני שואל, איפה נמצא עוד שחקן שמקצועית לא היה הטוב בליגה וסבל משתי פציעות משביתות קריירה, מאמן שאימן תכלס בקבוצה אחת, שכל כך מוערך בכדורגל הישראלי, ולא רק בזכות הצניעות והחיוך הכובש. הוא פשוט יודע איזו דלת לפתוח, למי ללחוץ יד, מה להגיד, ואיך להתנהג. הצלחה בכדורגל הישראלי היא בבואה של קבלת החלטות נכונה. אצל ברק יצחקי נדמה שאין החלטה חכמה שהוא לא קיבל.

הוא שיחק בבית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק ועזב אותה בדיוק בזמן. באופן מפתיע, דווקא בעונה שבה הפועל תל אביב זכתה בדאבל ומכבי תל אביב נרכשה על ידי מיטש גולדהאר, יצחקי מצא את עצמו – שחקן עם קדנציה של שנתיים בנבחרת, 11 הופעות ושער בודד – במוקד מאבק של שתי התל אביביות הגדולות. בסוף, עשה בחירה במה שנראה לו כעתיד מבטיח ולא כהווה שנוי במחלוקת. וכל זה בשכר אדיר ודמי העברה שהיוו שיא.

ולמרות שלא היה לו מעמד מיתי כמו ערן זהבי או שרן ייני במכבי, הוא הפך להיות חלק משדרת הניהול במועדון, איש אמונו של ג'ק אנגלידיס. במקום שבו יש העדפה ברורה לתושבי חוץ, שחקן העבר מאשקלון עמד בראש מערכת שגם זכתה בתארים. על הדרך ירד למגרש לאמן כשהיה תפר בין מאמנים וידע להיות לויאלי למועדון, תוך שהוא לומד את כל רזי האימון וההתנהלות מוולדימיר איביץ'.

היום אפשר לראות את זה בבית"ר, שהיא הכי טובה מאז עונות האליפות שהושגו בכוח הכסף של גאידמק. הניצחונות של בית"ר מהדהדים, הסינרגיה שם בין קהל לשחקנים היא בסדר גודל מיתולוגי. ברק, עם רזומה של גביע הטוטו, נחשב כרגע כמאמן מבוקש יותר אפילו מברק בכר – שזכה בשש אליפויות, יצר שתי שושלות, והגיע לליגת האלופות בדרך מעוררת השראה – או רן קוז'וך, שהגיע לגמר גביע שלוש עונות ברציפות עם שלוש קבוצות שונות.

בניגוד לפרסומים שונים, יצחקי בכלל לא במו"מ לעונה הבאה, מחכה שהעונה הזו תיגמר. הדרך לא אצה לו, הוא לא מחפש לגזור קופון, זה לא העיקר אצלו. הנאמנות למטרה, השמירה של הדרך, הפאסון, אלה דברים שמחריגים אותו מלבל המאמנים הישראלי, עד כדי כך שהוא אפילו נלקח בחשבון כמי שיכול לשבור את פרדיגמת המאמנים הזרים של מכבי ת"א מזה 14 שנה.

הכי חכם בתעשיה.

רשע

הרשע בהגדה עושה מה שטוב לו ולא טוב לאידיאל.

אין כאן אדם ספציפי שלוקח את הקופה, קופת השרצים של הענף. זו הקולקציה. עסקני הכדורגל הישראלי שבאופן ציני, על בסיס הישרדותי בלבד, ניתקו את הכדורגל הישראלי מהמכשירים שנותנים לו חיים – הקהילה – והתחברו למכונות הנשמה מלאכותיות – התמיכות החיצוניות.

אלה העסקנים שביטלו פעם שלישית בשש שנים את משחקי ליגה א' צפון באמצע העונה – ולא משנה מה הסיבה – כי אין להם דרך לחשוב באופן יצירתי והם חייבים למצוא דרך לחסוך כסף; אלה העסקנים שחותמים על תקנוני משמעת שיש בהם מינימום של נזק כספי ומקסימום נזק ספורטיבי, ואחר כך בוכים על חוסר מידתיות; אלה העסקנים שיחזירו במלחמה ליגה בלי קהל, בלי חצי מהזרים, ויקדרו את השחקנים במשחקי ליגה פעמיים בשבוע רק כדי שהטוטו יעביר את מלוא ההקצבות שלו; אלה העסקנים שימכרו שחקנים בני 18-19 לכל בר בי רב, כי יש הזדמנות כלכלית, ולעזאזל רוכשי המנויים שרוצים לממש פוטנציאל להצלחה.

תם

לא מכיר הרבה שחקנים מהסוג של ירדן שועה. הוא לא סתם שחקן טוב, הוא משאיר חותם. שחקן שמוסר באותה רמה כמו שהוא כובש, שמהרגע הראשון שלו על המגרשים הבנת שהוא משהו מיוחד, גם כשהתנהג לא כמצופה וגם שהוא קפטן קבוצה שרצה לאליפות.

ירדן שועה הוא מסוג השחקנים שאתה מחסיר פעימה כשאתה צופה בהם. אלי אוחנה היה כזה, אייל ברקוביץ', חיים רביבו, אורי מלמיליאן, משה סיני, ערן זהבי, גם ערן לוי. שועה בשורה הזו, עושה דברים לא קונבנציונליים, בלי להיות דריבליסט גדול או ניחן בזריזות מופלאה.

ואף על פי כן, הוא שחקן של דקות אחרונות בנבחרת, של חילוף חמישי, של מי יודע אם-הוא-לא-נכפה על המערכת; שחקן שאוטוטו בן 27 ולא יצא לשחק בחו"ל, יסיים כנראה קריירה כמו ראובן עטר או אורי מלמיליאן שלא חוו ליגה לא ישראלית. שחקן שבמכבי ת"א ומכבי חיפה גירשו, כנראה שלא יקבלו חזרה, שבבאר שבע לא דיברו עליו אף פעם, ובבית"ר משחק כבר 6 עונות ועדיין לא הגיע לטופ שכר בארץ.

והוא זורם, נהנה מאהבת הקהל, נהנה לשחק, יותר בעניין הויזואלי מאשר העניין הפרקטי. תמים שכזה. כן, תמים.

ושאינו יודע לשאול

למעשה על שבעה בנים דיברה תורה: אילון, אדר, ישי, נבות, ארן, ינון וינאי, שבעת בני משפחת רטנר מנירית, יישוב בנפת ג'לג'וליה, שישה מהם כדורגלנים, השביעי ג'ודוקא. לא ציונות דתית, לא מתנחלים, אבל שמות תנ"כיים, וספורטאים לעילא. משפחת מרובת כישרון.

נבות, על שם נבות, בעל הכרם מהתנ"ך, זה שעל דמיו הוטבע המשפט "הרצחת וגם ירשת", הוא המוכשר שבבני משפחת רטנר, הדבר הבא בכדורגל הישראלי. זה שעדיין אינו יודע לשאול, ורק רוצה לשחק, והרבה. להטביע חותם, לקבל מעמד עילוי בצה"ל, חוזה בחו"ל. להיות חכם, רשע או תם, רק להיות משהו.

אנחנו עוד לא יודעים אם הוא יגיע רחוק, או קרוב, או יגזור את הקופון מההבטחה שנקשרה לשמו, מהמסע המופלא של נערי מכבי חיפה בליגת האלופות. גם אנחנו עוד לא יודעים לענות, אז בטח שהוא לא יודע עדיין לשאול.