בזמן שהשיח סביב עתידו של כריסטיאן בליץ' תופס את מרבית הכותרות, ייתכן שדווקא החלטה פחות נוצצת – כזו שלא מייצרת הרבה רעש – היא זו שתשפיע יותר על העתיד של מכבי תל אביב.
באופן טבעי, מועדונים, וכמובן שגם אוהדים, נמשכים לברק: כישרונות נוצצים, שחקנים עם נתונים פיזיים חריגים וכאלה שמספקים רגעים ויראליים. אבל בפועל, כדורגל – בטח ברמות הגבוהות – מוכרע לא פעם דווקא על ידי סוג אחר של שחקנים. כאלה שמבינים את המשחק לעומק, שמקבלים שוב ושוב את ההחלטה הנכונה, גם אם זה לא תמיד נראה מרשים מבחוץ.
וכאן נכנס אמיר סהיטי.
חשוב להבהיר: סהיטי הוא לא שחקן אפור, ולא חסר כישרון – להפך. הוא שחקן כנף מוכשר, אבל כזה שפועל קצת אחרת בנוף. הוא לא נשען על דריבל ראוותני או מהירות מסחררת, אלא משחק "עם רגל על הקו", שומר על רוחב, ויודע לבחור נכון את הפעולה הבאה. יש לו הבנה חדה של המשחק ותזמון מדויק – וזה מה שמבדיל אותו.
זה נשמע בסיסי, אבל בפועל מדובר באחת היכולות הכי מורכבות בכדורגל – קבלת החלטות תחת לחץ.
בדיוק בגלל זה, מכבי תל אביב צריכה לממש את האופציה עליו ולרכוש אותו מהמבורג תמורת כ-500 אלף יורו בלבד. לא כי הוא "כוכב" במובן הרועש, אלא כי הוא משפר את הסביבה שלו: מחבר בין הקווים, מפשט מצבים מורכבים, ומאפשר למשחק הקבוצתי לזרום בצורה נכונה יותר.
אם מסתכלים על קבוצות מצליחות – באירופה וגם בישראל – רואים דפוס חוזר: לצד הכישרון הבולט, יש תמיד את אותם שחקנים "חכמים" שמאזנים את המערכת. הם לא תמיד מקבלים את הקרדיט, אבל בלעדיהם הכול נראה פחות יציב.
במובן הזה, סהיטי הוא בדיוק שחקן מהסוג הזה. לא קלישאה של "שחקן קבוצתי", אלא שחקן כנף שהקבוצה טובה ומאוזנת יותר כשהוא על הדשא.
ופה נמצאת הנקודה המרכזית: החלטות כאלה הן שמבדילות בין מועדון שרודף אחרי הצלחות לבין כזה שבונה אותן לאורך זמן. העיסוק בבליץ' מובן, אבל אם מכבי תל אביב רוצה יציבות אמיתית – היא צריכה לדעת לזהות ערך גם כשהוא אולי קצת פחות זוהר.
כי בסופו של דבר, אליפויות לא מוכרעות רק ברגעים גדולים, אלא נבנות דרך רצף של החלטות קטנות ונכונות. וסהיטי, יותר מכל, מגלם בדיוק את הגישה הזו.
מה דעתך על הכתבה?