במרץ 2015, ימים ספורים לפני גמר גביע הליגה בסקוטלנד, תועד קפטן סלטיק, סקוט בראון, כשהוא שיכור ברחובות אדינבורו, אוכל פיצה בעודו יושב על המדרכה. התמונה עוררה סערה גדולה ותפסה כותרות ראשיות בסקוטלנד. למרות הציפייה לתגובה חריפה, היא לא הגיעה: המאמן רוני דיילה, שהתגאה זמן קצר קודם לכן בדרישותיו מהשחקנים להיות "ספורטאים 24 שעות ביממה", סלח. בסופו של דבר, בראון גם פתח בהרכב בגמר.
מספרים שבראון ביקש סליחה מהחברים בחדר ההלבשה ואמר בדמעות: "פגעתי במוניטין שלנו", אבל לדיילה היה עוד הסבר שהגיע בראיון חצי שנה אחרי התקרית: "אמרתי לשחקנים שבראון לא עשה שום דבר רע כי היה לנו יום חופש למחרת. אתם צריכים לזכור. לבראון אין חופשה. הוא היה צריך להשתכר כי הוא לא עשה את זה הרבה זמן. תראו לי ספורטאי אחד שלא שותה? לא קל לחיות בבועה כשכולם מסתכלים עליך כל הזמן. סקוט בחור טוב, הוא לא מושלם, אבל מי רוצה לחיות בצורה מושלמת?".
דיילה הבין לליבו (ולכבדו) של בראון. הוא אפילו טען שהיה מעדיף שבראון היה שותה שמפניה ש"משאירה אותך רזה", וש"בפעם הבאה שבראון ירגיש שהוא צריך פיינט בירה, שיילך למקומות אחרים". הוא עצמו הרי נצפה לא אחת חוגג עם אוהדים בשתייה בברים. באחד ממחנות האימונים של סלטיק בספרד, הגיע דיילה לבר בו שהו אוהדי הקבוצה, עלה על הבמה ונתן הצגה: "אתם פאקינג מוכנים?", צעק ואז סיפק את הטריידמארק שלו – השאגה המוכרת אחרי ניצחונות שנראתה גם במחוזותינו.
"אל תשכחו את הצד המנטלי", המשיך דיילה להגן על בראון באותו ראיון. "סלטיק צריכה לנצח בכל משחק. בכל פעם שאנחנו מפסידים, אומרים שזה משבר. שחקנים מרגישים את הלחץ הזה בעצמות. אף ספורטאי אחר לא מתמודד עם לחץ כל הזמן".
11 שנה לאחר מכן, דיילה מצא את עצמו בצד השני של הציטוטים שהוא עצמו סיפק. שלא יהיה מקום לטעויות. שום דבר – לא לחץ מנטלי, לא צורך להשתחרר או לפרוק, לא ציפיות לנצח כל משחק במועדון גדול – שום דבר לא יכול להצדיק איבוד שליטה מכוער שמוביל להטרדה מינית לכאורה. אין כאן דילמה מוסרית או ערכית ולא דיון על אורח חייו של המאמן. דיילה היה חייב ללכת.
בזמן שדיילה התקפל מהמדינה בבושת פנים, שכשכותרות בכלי התקשורת הזרים קורעות אותו לגזרים, מכבי תל אביב נותרה להתמודד עם ההשלכות. עבור מיטש גולדהאר, לראות את שם המועדון שלו בהקשר כזה בכלי תקשורת כמו "יאהו ספורטס", "ניו יורק פוסט", "הסאן הסקוטי" או "בילד" זו מכה מיתוגית שפוגעת בו מתחת לחגורה. עבורו, זו גם לא פחות מפגיעה אישית.
בואו נלך קצת אחורה. בדצמבר השנה, רגע אחרי ירי הזיקוקים על ביתו של ז'ארקו לאזטיץ', התייצבו ג'ק אנגלידיס ובן מנספורד להגן על הסרבי, אבל יותר חשוב מזה מבחינתם – להזכיר את הקוד של גולדהאר: "כשהוא רכש את המועדון לפני שנים ארוכות, היה לו חזון ארוך טווח עבור המועדון הזה. אתם שאלתם אותו על המטרות שלו, צחקתם עליו וטענתם שהוא לא יהיה כאן בעוד שנתיים, אבל אחרי 15-16 שנה הוא עדיין עוד פה – בנה ארגון עם אנשים איכותיים, עם קהילה פעילה, צד מקצועי ומחלקת כדורגל איכותית", אמר אז אנגלידיס.
לאורך השנים, מכבי תל אביב הקפידה לשמור על קו סגור מול התקשורת. היא לא מרבה להסביר פומבית את קבלת ההחלטות, אלא במקרי קיצון שמערערים על הערך המוחלט מבחינת גולדהאר – יציבות הארגון: "כל הדברים האלה לאורך השנים, עם סיוע של אנשים רבים, היו במטרה לייצר ארגון יציב", המשיך אז אנגלידיס. "במשך עשרות השנים של גולדהאר, היו גם החלטות קשות שהתקבלו – מיטש לא אדם שחושש, והוא לקח גם החלטות קשות ללא פחד".
גולדהאר עצמו לא דיבר הרבה עם התקשורת הישראלית בשנותיו הארוכות כבעלים, אבל בכל פעם שעשה את זה חזר על שלוש נקודות עיקריות. נקודת העל – גולדהאר סבור שיציבות הארגון גדולה מכל אינדיבידואל באשר הוא (ולכן אם פישלת ופגעת בארגון, אתה בחוץ, ע"ע מיכה ואצילי, מאמן השוערים גרהאם סטאק וסמנכ"ל הכספים תומר שמואל), גולדהאר בוחן כל עובד לפי הערכים שלו ומצפה ליישור קו מוחלט עם ערכי המותג (כשגם מהאוהדים מצופה להתנהג בהתאם). בצד המקצועי, גולדהאר דורש סטנדרטים ברורים של תוצאות וסגנון משחק.
במילים אחרות, הבוס מקנדה דורש שלא ישחקו לו עם הכסף ולא יפגעו במוניטין של המותג שבנה. הארגון מעל הכל. חרגת מהכללים, לא הוכחת את עצמך, לא עשית מה שמצופה ממך, תשלם את המחיר. גולדהאר שמר על לאזטיץ' כי תפס את הצד שלו מול התנהגות האוהדים שתקפו אותו בביתו, אבל נפרד ממנו כשהיה ברור סופית שהוא שלא עומד ברף הסטנדרטים של התוצאות.
ואגב אוהדים ולאזטיץ'. לפני שנה, כשגולדהאר נכח במשחק האליפות ודיבר עם התקשורת, הוא הקפיד להחמיא לקהל: "הם איתנו והם מבינים מה המשמעות של פגיעה בקבוצה. הקרבה שלהם וההפנמה שדרך ההתנהגות שלהם הקבוצה תצליח או תיכשל, סייעו לנו מאוד". כך שבמבחן הערכי, לאזטיץ' ניצח את הקהל ולכן נשאר זמנית. ובמבחן המקצועי, הוא בסופו של דבר הפסיד כי התוצאות והיכולת היו בלתי נסבלות עבור הארגון. זה מקרה שמסביר בצורה מדויקת את סולם הסטנדרטים של גולדהאר.
הבעיה מבחינת גולדהאר היא שהעונה הוא היה צריך להתמודד עם הפרת כל אחד מהסעיפים. מכבי תל אביב נכשלה העונה בכל אחד מהפרמטרים – המיתוגי, הערכי והמקצועי. עכשיו קחו כל אחת מהתקריות בנפרד. תגרה בין שחקנים בחדר הלבשה? קורה. כישלון מקצועי בליגה ואי הצלחה ברכש? חלק מסייקלים של מועדון כדורגל. אוהדים נגד מאמן? מקרה לאזטיץ' היה קיצוני, אבל הוא בוודאי לא המאמן הראשון בעולם ש"מגורש" על ידי קהל.
ואז באה ההפרה הערכית הבוטה של דיילה שיצרה עוד מבוכה וחייבה עוד תגובה. המצבור הזה יושב על גולדהאר. בעונה הזאת קרה משהו שלא קרה בשנים האחרונות. החוזקה הכי גדולה בארגון היציב שבנה גולדהאר באה לידי ביטוי ביכולת שלו להעביר כמעט כל החלטה בקונצנזוס מוחלט. גולדהאר חסין מפני ביקורת. פרונטמנים ניהוליים מטעמו מחזיקים את הארגון ותפקידם בין היתר לשמור על היציבות והשקט.
כך נוצר מצב, לפחות ברוב עונות, שהתגובה לרוב ההחלטות המתקבלות היא אמונה עיוורת. שחקנים נמכרו, שחקנים הגיעו, שחקנים חזרו, מאמנים הוחלפו – בדרך כלל התגובה הראשונית היא הסכמה וגיבוי. אוהדי מכבי תל אביב מאמינים במקצועיות של הארגון ומנהליו עד שיוכח אחרת. זה יוצר את השקט היחסי. השקט היחסי הזה הופר השנה שוב ושוב.
הרצף הזה של אירועים מביכים יוצר את התחושה שהאמונה העיוורת הזאת נפגעה לפחות בטווח הקצר. מכיוון שקרו במכבי תל אביב יותר מדי דברים שלא גרמו לארגון להיראות טוב, שום דבר שיקרה בקיץ כבר לא יכול לעבור חלק בלי מידה מסוימת של הרמת גבה או התנגדות. אם מכבי תל אביב תמנה מאמן זר, תהיו בטוחים שכולם יחפרו בציציות שלו ויחפשו מתי בפעם האחרונה שתה כוסית אחת יותר מדי. היי, זה קרה השבוע אחרי המינוי הזמני של קני מילר.
הרצף הזה, הכישלון בכל הפרמטרים של סולם הסטנדרטים, והשקט שהופר לא יכולים לעבור ללא תגובה. זה ייפול על מישהו. לכן, תהיו בטוחים שתבוא תגובה שכלל הנראה תכלול זעזוע מקצועי וניהולי כאחד כבר בקיץ הקרוב. מבחינת גולדהאר, אחרי עונה כזאת (שמקצועית יכולה להסתיים עם כמות הנקודות הנמוכה מאז האליפות הראשונה ו/או עם גביע), יהיה כאן צורך ברור ביישור קו.
מה דעתך על הכתבה?