דיא סבע חשף לראשונה את האכזבה שלו מרפאלוב וחזיזה: "לא אמרתי להם את זה"

אחרי שהתייחס בהרחבה לקשיים שחוו הוא ובני משפחתו בעקבות הפוסט שפרסמה אשתו לאחר טבח 7 באוקטובר, דיא סבע נשאל האם הוא מרגיש שאינו זוכה להערכה הראויה בכדורגל הישראלי. בריאיון הנרחב שהעניק לפודקאסט "קיק טוק" מבית "אול אין", הוא דיבר גם על החזרה למכבי חיפה בעקבות התעקשותו של ברק בכר, על מערכת היחסים המורכבת עם הקהל הירוק ועל הציפיות שהיו לו מהקפטנים דולב חזיזה וליאור רפאלוב.

כשנשאל האם הוא מרגיש "אנדרייטד" והאם הוא זוכה להערכה מספקת, השיב סבע: "יש משהו במה שאתה אומר. לדעתי, אין לי את הגב הזה בתקשורת, כי אני לא מדבר עם בן אדם אחד בתקשורת. אין לי מקורבים שידחפו את השם שלי. אני חושב שזה שם. אני כן מרגיש אנדרייטד בעניין הזה, כי לא מרימים אותי. אחרי הסיפור שהיה בכלל, אף אחד לא רוצה שאני אהיה למעלה, אבל בקבוצות ששיחקתי ומבחינת השחקנים ובשיח בין השחקנים, אני מרגיש מוערך מאו בקבוצות אחרות ובטח אצל שחקנים ששיחקתי איתם. מי שהיה איתי בקבוצה, אז כן אני מרגיש מוערך מהבחינה הזו. אתה יכול לברר את זה עם שחקנים. מבחינת מה שאתה אומר, אני מרגיש את זה. בעונה שעברה, 19 גולים ו-16 בישולים ב-34 משחקים – מספרים לא נורמליים. דיברו על זה אז כי אני כבר הוצאתי פוסט כי כבר היה חנוק. לא שחקן השבוע, לא שחקן החודש – כלום. זה לא הגיוני. איך אפשר? אין לי את הגב הזה בתקשורת ואחרי הסיפור של 7 באוקטובר, זה בכלל נעלם, אנשים כבר פחדו להגיד עליי דברים טובים".

בהמשך התייחס לחזרה למכבי חיפה תחת ברק בכר, לאחר התקופה תחת מסאי דגו: "יצאתי בינואר לאמירויות כי אמרו קודם כל תצא ונראה מה אנחנו עושים בקיץ, כי היה לי חוזה במכבי חיפה. לקראת סוף העונה, וייזינגר מתקשר אליי והוא אומר לי: 'אנחנו עומדים לחתום, אנחנו רוצים לדעת מה איתך – אתה איתנו או לא איתנו?'. הם כבר היו סגורים וחסרה רק החתימה הרשמית. אמרתי לו: 'אם ברק חוזר, אני איתכם'. משם כבר התחלנו רק להבין איך עושים את זה. ברק זימן אותי לשיחה, ישבתי איתו, ודיברנו רק איך עושים ומה עושים. זה היה די ברור שמקצועית הוא רוצה אותי בקבוצה, אני המספר 10 שלו. לא חששתי לחזור. אני אוהב את האתגרים האלה".

סבע הרחיב גם על מערכת היחסים המורכבת עם אוהדי מכבי חיפה ועל החלטתו שלא לגשת לקהל לפני ואחרי משחקים: "קודם כל, חששתי או לא חששתי, לדעתי קיבלתי את ההחלטה בלי לחשוב. הרי ברק לקח אותי לבאר שבע, למכבי חיפה ועכשיו בפעם השלישית הוא רצה אותי שוב. איך שהוא התקשר, בכלל לא חשבתי על הדברים. בשיחה הראשונה אמרתי לו: 'כן, אני איתך במאה אחוז'. יכול להיות שאם הייתי חושב זה היה אחרת, אבל אני אוהב את המועדון וגם ברק התקשר אז אני לא יכול להגיד לו לא. קודם כל אמרתי כן, ואז כבר לא הייתי יכול לחזור אחורה. אמרתי לו: 'כן, אני אול אין איתך', מילה שלי מבחינתי זה הכול.

"כשגענו למשחק הראשון, הקהל קורא לכל שחקן – וכשמגיעים לשם שלי אז הם מדלגים עליי ולא קוראים לי. מבחינתי, בתוך תוכי, אמרתי: הרי אם אני לא חלק מהקבוצה מבחינתם, הרי אלה אותם אנשים שקוראים לכל שחקן בשמו ומדלגים עליי, אז כביכול אתה לא משלנו. אז למה אותם אנשים שאומרים 'כל הקבוצה לפה' רוצים שאני אגיע? הרי אני לא חלק מהקבוצה מבחינתכם.

"אז לקחתי החלטה לבד שאם אני לא חלק מהקבוצה לפני, אז אני גם לא חלק מהקבוצה אחרי מבחינתכם, ופשוט לא הלכתי לקהל. ואף אחד לא דיבר על זה. זה מהמשחק הראשון ועד המשחק בטדי, שזרקו עליי את בקבוק המים, ואז אני כעסתי על רועי זריהן (מגיש הפודקאסט) והתקשרתי אליו.

"אני אשתף: אין לי בעיה עם ביקורת, אבל תגיד דברים נכונים. זריהן אמר שבגלל שזרקו עליו את הבקבוק בטרנר הוא לא הלך לקהל. אמרתי לו שזה לא נכון ושאם הוא היה בודק מהמשחק הראשון בגביע הטוטו ועד המשחק בטרנר, לא הלכתי לקהל. לא הייתה פעם אחת שהלכתי. אני לא אוהב לעשות דברים רק בשביל הנראות, זה אני, לטוב ולרע. כשהייתי יוצא והקהל מהצדדים היה קורא לי, אז אני מוחא להם כפיים והכול בסדר. החבר'ה מאחורי השער לא קראו לי אז לא הלכתי אליהם.

"אני הייתי מצפה, וגם לא אמרתי להם את זה, אולי אפתח את זה עכשיו, מליאור ודולב, שהם הקפטנים. הרי לאט לאט הבוז הלך ודעך בגלל היכולת. אני ידעתי שאני חייב לתת בכל משחק מאה אחוז, כי אם לא יהיה פה בלגן גדול. היו משחקים בודדים שלא הבקעתי או בישלתי.

"ציפיתי כבר לקראת ינואר, כשכבר לא היה בוז, שמישהו ירים את הכפפה במועדון, אם זה הקפטנים או מישהו מההנהלה. תביאו את הקהל ותביאו אותי. היינו במקום השני, כמה נקודות מבאר שבע. אנחנו כבר בגמר גביע הטוטו, העונה הלכה לכיוון טוב, אני אחד השחקנים החשובים בקבוצה, אז בואו נסיים את הסיפור הזה. מישהו היה צריך להרים את הכפפה ולבוא ולהגיד משהו.

"אולי הם לא חשבו על זה, אולי כן הרגישו בנוח שאף אחד לא עושה מזה סיפור. זה משהו שהייתי מצפה מהקפטנים ומההנהלה – לפתור את הבעיה הזו. אולי הם לא רצו לעשות את החיכוך הזה ולהתחיל לעשות סיפור. אני חושב שזה הגיע מהמקום שהם אמרו לעצמם שהכול נוח והכול טוב".

בהמשך נשאל סבע על הקושי לספוג קריאות בוז מאוהדי הקבוצה שלו: "על העניין של הביטחון, תחשוב שזה הקהל שלך. הגעתי למכבי חיפה בגללו ואני רוצה לחוות את החוויה של סמי עופר ומה שהייתי רואה לפני שהגעתי. בחצי העונה שלפני כן, כשהגעתי ולקחנו אליפות, כל הקהל אהב אותי ורצה אותי. זה עשה לי טוב, כי בסופו של דבר אני גם אוהד של הקבוצה הזו ומאוד רציתי להגיע למועדון – ואז פתאום הכול מתהפך.

"במשחקים הראשונים, בכל נגיעה בחימום שורקים לי בוז כשהכדור אצלי. את הכוחות, אני חושב שכל מה שעברתי בחיים לפני כן, משם שאבתי. במשפחה שלי הייתי מאוד מופנם, אבל מאוד חכם ושם לב לדברים מסביב. מאז שאני בן 9 כל המשפחה סביבי, כי היינו במצב כלכלי לא טוב, ואז כל הזמן היה לי את המשפט הזה שהם אמרו בראש: 'דיא יהיה שחקן והוא יסדר את כולנו'.

"אני מרגיש ששמו עליי משקולות של 'אתה חייב להצליח'. רצתי עם זה. יכול להיות שאמרו את זה בצחוק, אבל כילד אני זוכר את כל הדברים ואני שם לב לכל הדברים הקטנים. שום דבר לא עובר לידי, ומאז אני מרגיש משקולות על הגב. אני חושב שלדעתי הכוחות שלי הגיעו משם".