"אשאר אוהד בית"ר ירושלים כל החיים, אבל הפועל באר שבע היא הבית שלי"

דובב גבאי, שפרש השבוע מכדורגל בגיל 39, עלה אתמול (שני) לשידור בתוכנית הספורט של 103FM וסיכם את הקריירה. בין היתר סיפר מדוע החליט לתלות את הנעליים, דיבר על המקום שבו הכי נהנה לשחק והכי התחבר אליו, וגם על ההשפעה הגדולה של אביו בתחילת דרכו.

האזינו לריאיון

גבאי הסביר מדוע החליט לפרוש דווקא עכשיו: "שיחקתי בעונה האחרונה ביבנה עד חודש דצמבר, ושם קרעתי לצערי את האחורי, קרע מאוד משמעותי שממנו אני עוד מנסה להתאושש גם בימים אלה. שם זה בעצם התבשל אצלי, עד שהחלטתי לפרוש ולשים את הדברים מאחוריי. לא החלטה קלה, אבל אין מה לעשות".

על הקריירה שלו באופן כללי הוא אמר: "אני יכול להגיד לך שאני איש מאוד מאוד מאמין ואני אומר תודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שקיבלתי, על איפה שהייתי, על הקבוצות, על הקהל, על האהבה, על מה שהשגתי, על זה שניסיתי תמיד לתת את ה-100 אחוז – וגם על מה שפחות טוב – אני מודה על הכל. זו הדרך שהשם בחר לי ובה אני מאמין. באמת שנהניתי מכל רגע".

בנוגע להשפעת אביו בתחילת דרכו סיפר: "אבא שלי הקנה לי את הכל, את הערכים. זה אבא מאוד דומיננטי, שאני יכול להיכנס אחרי שלושער ולקבל צעקות למה לא נתת את הרביעי, למה לא ירדת להגנה, לא עבדת מספיק – והוא תמיד רצה לקחת אותי קדימה בדרך שלו, וזה תמיד היה לתת לי בראש".

על המקום שבו הכי נהנה בקריירה אמר: "מבחינת ילדות היה לי חלום לשחק בבית"ר ירושלים, ותודה לאל שבאמת הגשמתי אותו, וגם אשאר אוהד שלה כל החיים. אבל המקום שהכי נהניתי בו, שזה חיבור, שזה בית, זו אלונה, זו הפועל באר שבע, זו העיר באר שבע בכלל. זה מקום שתמיד יהיה אצלי בלב ובפער אדיר".

גבאי הרחיב באותו נושא: "אני אוהד גם של הפועל באר שבע. הזהות שלי, מי שאני היום, אתה יודע — אתה יכול לגדול כאוהד שרוף של בית"ר ירושלים, אבל בסוף מה שאני חווה כאדם וכשחקן, כשאני עובר לגור בבאר שבע אין לי משפחה ואף אחד שם, זה רק אני ואשתי מאיה. בעד מי היתי במאבק האליפות? להפועל באר שבע הגיעה לקחת אליפות, אני חושב שהיא הייתה יותר דומיננטית, יותר בשלה ויותר שלמה. בית"ר עדיין נמצאת בתהליך. הלכתי עם מה שחוויתי במהלך הקריירה, עם באר שבע".

על המשחק המפורסם בו הוריד את מכבי נתניה לליגה הלאומית: "תמיד יזכירו לי את משחק ההישארות. בואו נשים את הדברים על השולחן: לא אני הורדתי את מכבי נתניה ליגה (צוחק). אם אנחנו מפסידים, אנחנו היינו יורדים – זה היה משחק על חיים או מוות עבור שתי הקבוצות".