קניקובסקי בריאיון נדיר: "היו גישושים מליגות יותר בכירות. חשבתי לפרוש מהנבחרת"

גבי קניקובסקי כמעט שלא התראיין מאז שעזב את מכבי תל אביב לפני שנה לפרנצווארוש ההונגרית. בסוף השבוע האחרון הוא העניק ריאיון לעלון הדתי-לאומי "הדור", במהלכו סיפר דברים מעניינים מאוד על עצמו מאז שעזב את ישראל, ובמיוחד על נבחרת ישראל, אליה חזר באחרונה אחרי כמעט שנה שרן בן שמעון לא זימן אותו לסגל.

בדברים שלו אפשר גם להבין מדוע אין לו כוונה לחזור בשלב הזה לישראל, למכבי תל אביב.

היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים

"תמיד חלמתי לשחק באירופה, ובקיץ הקודם היו גם גישושים מקבוצות בליגות בכירות יותר, אבל חלק מהדברים נפלו בגלל שהאוהדים מחו והפעילו לחץ לא להביא שחקן ישראלי", סיפר קניקובסקי, שנשאל אם חווה גזענות בהונגריה. "בכלל לא", השיב. "אפילו לא מאוהדים של קבוצות יריבות. כולם קיבלו אותי בצורה מדהימה, וזאת הייתה אחת הסיבות שהגעתי דווקא לפה. אני גאה בעונה שלי. אומנם לא לקחנו אליפות, אבל זכינו בגביע והגענו לשמינית גמר הליגה האירופית, ונתתי עונה טובה. מבחינה אישית זה מאתגר. להיות רחוק מהמשפחה והחברים מביא הרבה רגעים של בדידות. לפעמים אני יושב בשישי בבית מלון באיזה חור לפני משחק, עושה קבלת שבת לבד ואומר לעצמי: מה אני עושה פה?".

קניקובסקי, שכבר מכיר את השבתות הבודדות מהתקופה בנוער, מוצא בקושי הזה מקור למוטיבציה. "אני ואשתי מקריבים פה הרבה, וזה דוחף אותי לתת הכול על הדשא, להוכיח שאני לא פה סתם. לא יצאתי לחו"ל כדי לסמן וי. אני מכוון גבוה יותר, לליגות הכי בכירות".

כשמדברים על שאיפות מקצועיות לעתיד, אי אפשר שלא לדבר על נבחרת ישראל. קניקובסקי נשאל מה צריך כדי להעפיל לטורניר גדול והשיב: "חייבים לבוא צנועים יותר, ולא לשחק בשביל שחקן מסוים או כדי לקדם קריירה אישית, אלא למען הנבחרת והדגל. אתה רואה במונדיאל נבחרת קטנה כמו כף ורדה נותנת הכול על הדשא ונלחמת ביחד בלי כוכבים על המגרש. זה בדיוק מה שחסר לנו".

קניקובסקי סיפר על האתגר הגדול להיות שחקן כדורגל ולשמור על השבת מגיל 13. "לא הצטרפתי למשחקי החוץ של הקבוצה בגיל צעיר מאוד בגלל השבת, ובמשחקי בית הייתי יוצא עם אבא שלי מוקדם, מתפללים במניין ב־6:00 בבוקר ומשם הולכים חצי שעה ברגל לאצטדיון. אחרי המשחק חוזרים הביתה וממשיכים את השבת כרגיל".

עורכי העלון כותבים שהשגרה הזאת נמשכה, עד שבמכבי תל אביב זיהו את הפוטנציאל והציעו לו חוזה שכולל מעטפת של הסעות ולינה, שיאפשרו לו להגיע לכל המשחקים והאימונים בשבתות ברגל. "זה לא היה פשוט. נער בן 16 שעוזב כמעט כל שישי את המשפחה ונוסע עם חבר לעשות שבת לבד באיזה מוטל נידח. בגיל צעיר אתה לא יודע לאן זה באמת יכול להוביל אותך. הרגשתי שאני מקריב המון בשביל לא לוותר על האמונה שלי, וגם לא לוותר על האהבה שלי לכדורגל".

קניקובסקי נשאל על שלושת האחים הגדולים שלו, שנטשו את החלום להיות כדורגלנים והתגייסו לקרבי. הקשר נשאל אם הייתה גם לו התלבטות אם לעזוב את הכדורגל בשביל להתגייס. "בסביבה שגדלתי בה אין דבר כזה לא להתגייס לקרבי אם אתה יכול, אבל התשוקה לכדורגל מאוד בערה בי. שירתי כספורטאי מצטיין. חברים ומשפחה אמרו שהשליחות שלי היא להיות בנבחרת ישראל. באותו זמן חשבתי לעצמי שזה סתם בלוף".

על נבחרת ישראל, במדיה לא שיחק הרבה בשנים האחרונות, סיפר קניקובסקי: "זה אולי יישמע ציני, אבל היום כשאני לובש את המדים של הנבחרת אני מרגיש שזה המילואים שלי. היו לי כמה אירועים לא נעימים שלא נפרט מאחורי הקלעים בנבחרת. הייתה מתיחות, וחשבתי כבר לפרוש מהמדים הלאומיים. אני לא אשכח שאח שלי אמר לי: אתה לא משחק שם בשביל עצמך. אתה משחק בשביל המדינה שלך ובשביל החברים שלך שנפלו".