הרבה זמן לא הייתה פה עונת כדורגל שבה, רגע לפני שריקת הפתיחה, אין מועמדת מובהקת לתואר האליפות. בלא מעט מהשנים הקודמות יצא שהמועמדת הזו אכזבה ולא זכתה בתואר (נגיד – בשנה שעברה), אבל כמעט תמיד הייתה קבוצה שניתן היה להדביק לה את הכתר כבר באוגוסט. השנה – אין.
אם לא ההעפלה לשלב הבתים (מחזיקים אצבעות לצ'מפיונס) – הפועל ב"ש, האלופה, הייתה מועמדת בכירה ורצינית מאוד לקחת עוד אליפות. אבל המחשבה על רבעון שלם של טיסות באמצע שבוע למשחקים באירופה, לצד הפרידה מדן ביטון וקינגס קאנגווה, כשבהרכב יש בלם צעיר שהגיע מהפועל פ"ת – מורידה את הסיכויים של ב"ש ושמה אותם בשורה אחת עם שאר החבר'ה.
על מכבי ת"א אין יותר מדי מה להגיד כרגע. היא משדרת וייב של מכבי פ"ת – מוכרת את החבר'ה הטובים ולא ברור מה היא מביאה במקום. הקמפיין האירופי יכול היה להיות טוב יותר, אבל התבוסה לצסק"א סופיה הייתה אחת הפשלות הגדולות של המועדון – לא כי פערי הכוחות כאלה דרמטיים אלא כי ממכבי ת"א, על המסורת שלה באירופה, אתה לא מצפה להתנהלות כזו. כרגע, מכבי ממש לא משדרת עוצמה של אלופה לעתיד.
בית"ר ירושלים יכולה להיות הקבוצה הזו, אבל היא מלאה בסימני שאלה. איך אלמוג כהן יתמודד עם המעבר מהיציע לקווים, מה הלחץ והתקשורת יכולים לעשות לו, מה רף הציפיות של האוהדים יעולל לו? ולא הכל זה אלמוג כהן. האם הסגל – שחווה כישלון בשנה שעברה ורובו נשמר – יספיק? האם עומר אצילי, שלא הופך להיות צעיר יותר, יחזיק עונה שלמה של 40 משחקים (ועוד שישה שהוא כבר שיחק)? בכל זאת, מדובר בשחקן המפתח של בית"ר – כזה שמשפר גם את ירדן שועה.
על מכבי חיפה אין כל כך מה להגיד. הפציעה של בנסון היא רק עוד חולייה בשרשרת הנאחס שרובץ על המועדון, שהשנה האחרונה הייתה אחת המביכות שלו בעת החדשה. נראה שהמטרות כרגע הן בעיקר שהחבר'ה ברדיו חיפה יחזיקו מעמד ויעברו את השנה הזו בלי יותר מדי כאבים בחזה. מצד שני, להספיד את מכבי חיפה מראש זה אף פעם לא חכם, וגם הפעם לא נמהר לעשות את זה – אבל להגיד שהקבוצה מועמדת לאליפות – עד כאן.
מה שמוביל אותנו לקבוצה הכי מעצבנת מחמישיית הצמרת – הפועל ת"א. מעצבנת כי מרגיז לשחק נגדה, מעצבנת כי היא יודעת להרוג משחקים ולקחת אותם בכוח, מעצבנת כי לא ברור מה הסיפור שלה עד כה. אבל מה שכן ברור – מדובר בקבוצה חזקה, ווינרית, קשוחה מאוד, ששמרה על מרבית הסגל מהעונה שעברה ויכולה לרוץ כל העונה. מועמדת טבעית לאליפות? לא, אבל גם לא מועמדת ודאית ל"לא אלופה".
בצד השני של הטבלה ממשיכה להתקיים הפארסה של בית"ר עירוני גליל טבריה תחתון או איך שלא קוראים לקבוצה הזו, שמורכבת משני טאלנטים בשם קלמנזון וביתן שעכשיו רבים ביניהם גם בבית המשפט, והצליחה ב-2026 להיות מעורבת בשתי שערוריות מאוד לא ספורטיביות שמרבית הקבוצות בישראל לא היו מעורבות בהן מאז המצאת הכדור: החוזים הכפולים (טבריה הכחישה הכחישה הכחישה ובסוף הודתה) ופרשת העירויים (טבריה מכחישה מכחישה ועוד לא הגענו לסוף אז נחכה בסבלנות).
כרגע טבריה פותחת את העונה במינוס שש נקודות, ואין לדעת אם לא יופחתו לה עוד נקודות בעקבות פארסת העירויים. זה פחות או יותר סוגר את הכרטיס הראשון ללאומית, ועם הכסאח בין קלמנזון לביתן ברקע עוד ייתכן מאוד שטבריה תוותר על העונה הזו – גם מינוס אדיר של נקודות וגם ענייני כלכלה לא פתורים.
קשה לתאר כמה זה לא ספורטיבי, וכמה בהפועל ר"ג, הפועל פ"ת וסכנין נושאים תפילה למרומים שהסיטואציה בטבריה רק תחמיר. שלא לדבר על הפגיעה במותג המכונה "כדורגל ישראלי" – שבו באופן חסר תקדים קבוצה שמצליחה באותה שנה קלנדרית להסתבך בשתי פרשיות משוגעות כאלה לא עפה חיש קל לליגות שמשחקים בהן ביום שישי ב-11:00 בבוקר.
ובכל זאת נהמר: האלופה תהיה בית"ר ירושלים, הפועל ב"ש תסיים במקום השני, הפועל ת"א תהיה שלישית ומכבי ת"א תזכה שוב בגביע המדינה. היורדות יהיו עירוני טבריה והפועל פ"ת. עומר פרץ, מסאי דגו וברק בכר לא יסיימו את העונה בקבוצה בה פתחו אותה. מלך השערים יהיה זלטאנוביץ'. קריית שמונה תשחק גם העונה בנתניה. בהצלחה לכולם.
מה דעתך על הכתבה?