על האש
מה הייתה עושה מכבי תל אביב בלי דור פרץ? בזמן שחצי מההרכב שלה לטש עיניים לחו"ל, מחזיקת הגביע שקלה ברצינות לוותר על הקפטן שלה. המניה הכי בטוחה בליגה. אלמלא רצון המשפחה להישאר בישראל, כנראה גם הייתה מאבדת אותו ובכך מוותרת על היתרון הכי משמעותי שלה על פני היריבות.
הייתה נטייה לזלזל בפרץ, גם מצד אוהדי מכבי תל אביב שספרו החמצות מסמרות שיער שלו. העונה הקודמת הובילה למפנה, אולי בדרך להכרה לה הוא באמת ראוי. הקהל הוא שהבין ראשון את חשיבותו הרבה של הקפטן, ורק אז הצטרף המועדון. וזה לא תואר מלך השערים או הפתיחה המסחררת. נזכיר, גם את העונה הקודמת הוא התחיל בצורה נפלאה: שני צמדים וחמישה שערים בשלושת משחקי הליגה הראשונים.
זו קודם כל הגישה. הנוכחות, המנהיגות, הווינריות. המכביזם בהתגלמותו. וזה הורגש ביתר שאת מול קבוצה כמו מכבי חיפה, שבדיוק אלה התכונות שכה חסרות לה. פרץ לא חייב לבלוט לאורך כל 90 הדקות – הוא פשוט שם כשצריך ונותן למכבי תל אביב אורך רוח להיבנות מחדש בספטמבר. ומיומנות הבקעת השערים רק הולכת ומשתכללת מאז החיבור עם קני מילר. ערן זהבי צריך לדאוג?
על הדרך
אדריאן אוגריסה הוא חלוץ מצוין שראוי לקפיצת המדרגה הזו. הוא הוכיח את יכולותיו כסקורר בעונה שעברה והראה גם שהוא יודע למסור, להפעיל לחץ ולעבוד בשביל אחרים. תוספת משובחת לכל קבוצת צמרת בליגת העל. ובכל זאת, ההחלטה של הפועל באר שבע להחתימו היא קודם כל הודאה בכישלון.
מדוע? כי אוגריסה על המדף בערך מינואר "במחיר הנכון", ולרגע לא נרשמה התלהבות מצד האלופה. תחילה דובר על מכבי חיפה ומכבי תל אביב, בקיץ הוזכרה בית"ר ירושלים ובדרך היו הצעות מסין ושמועות על מעברים כאלה ואחרים לחו"ל. הפועל באר שבע בכלל לא חיפשה עוד חלוץ זר. עם הכסף שנכנס מהליגה האירופית וממכירת קינגס קאנגווה, היא יכלה לנצל את הקיץ הזה כדי לעשות שדרוג גם בנושא הרכש ולהנחית פה שוברי-שוויון, גם בלי הקלף המנצח של ליגת האלופות.
נכון, ישנן נסיבות מקלות ידועות כבר שלוש שנים, אבל לא ברור עד כמה היה מאמץ אמיתי לכוון גבוה יותר. בשורה התחתונה, הפועל באר שבע לא הצליחה ובלית ברירה התפשרה על המוכר והקרוב. לא שחקן שחשבה עליו מראש ולא בעמדה בה היה לה צורך בהול להתחזק. שלושה חלונות רצופים – שלושה חלוצים זרים מתוך הליגה. בשביל זה לא צריך מערך סקאוטינג.
על הדבש
ליאל עבדה ערך את הבכורה שלו במדי מכבי פתח תקוה במשחק גביע בינואר 2019, ירד ליגה בעונת הבכורה בבוגרים ובנה את עצמו דווקא דרך הליגה הלאומית לפני שיצא לקריירה בחו"ל ובנבחרת ישראל. חמש שנים אחריו, לירן חזן ערך בכורה במשחק גביע וכיכב עם צמד מול מכבי יבנה. במקרה שלו הירידה הייתה בעונה השנייה בבוגרים, וגם הוא נדרש לצבור ביטחון מחודש בלאומית.
למרות 10 שערי הליגה, העונה הקודמת הייתה הפכפכה מבחינתו, כולל שבועות בהם אפילו איבד את המקום בהרכב. אבל על הכישרון והפוטנציאל שלו אף אחד לא יכול היה לערער. אחרי שניב יהושע נמכר, האקזיט הבא חייב להיות חזן. והכיוון הוא חו"ל. זיו אריה הוא בדיוק האיש שיכול להעניק את הליטושים הדרושים, להפוך אותו לשחקן שלם יותר בגיל 20 ולהקפיץ את המחיר מבחינת אבי לוזון.
חזן הוא 10 פינישר. ההתמצאות שלו ברחבה וזיהוי ההזדמנויות כשחקן שמגיע מהקו השני, מזכירים את דור פרץ. רק שהוא גם יודע לייצר מצבים לעצמו אם האחרים לא עושים זאת עבורו. הוא יכול היה לעמוד כבר על ארבעה שערים אחרי שני מחזורים, אבל גם שער ובישול מספיקים כדי להתחיל את החוויה המתקנת בליגת העל ולעורר תיאבון להמשך.
על העוקץ
את העונה הקודמת התחילה בית"ר ירושלים ללא לוקה גדראני. הוא שיחק לראשונה מול עירוני קרית שמונה במחזור הרביעי, אליו הגיעה בית"ר אחרי שכבר איבדה חמש נקודות מתוך תשע אפשריות. את הפער הזה אמנם ידעה לסגור בהמשך הדרך ואף עלתה למקום הראשון, אך בסופו של יום הנקודות החסרות הללו מנעו ממנה זכייה באליפות.
גם את העונה הנוכחית החלה למעשה ללא גדראני. אחרי שהחמיץ חלק מהמשחקים באירופה, הוא היה על כר הדשא בתבוסה 4:1 למכבי נתניה בבלומפילד, אבל ניכר שהראש לא פה. עניין החוזה החדש שלו, שנמתח כמו מסטיק לאורך כל הקיץ, היה חייב להיפתר עוד טרם מחזור הפתיחה. הוא זה שהפך את בריאן קרבאלי לבלם שאפשר לסמוך עליו ובמקביל קידם משמעותית את ירדן כהן. תזכרו איך החלק האחורי נראה בעונה שעברה טרם הגעתו.
כדי שההגנה תהיה רגועה, הבוס שלה צריך להיות רגוע. וזה צריך לקרות בהקדם, כי נקודות שאבדו בתחילת העונה כואבות בסופה. ואף קבוצה לא לקחה כאן אליפות אחרי פתיחה של 0 מ-6.
מה דעתך על הכתבה?