הפודקאסט של ספורט1 "מחצית בשכונה" בהגשת רון עמיקם עלה לאוויר. בפרק ה-59 התארח עופר שטרית, חלוץ העבר ששיחק בלא פחות מ-20 קבוצות במהלך הקריירה – שיא ישראלי – ומדורג במקום ה-15 בין כובשי השערים הישראלים הפוריים בכל המסגרות. שטרית חזר לקריירה יוצאת הדופן שלו, ניסה לבחור עם איזו קבוצה הוא באמת מזוהה, הסביר מה גרם לו לעזוב כמעט כל תחנה שבה עבר, ממי הצטער להיפרד ואיפה נהנה יותר מכול.
צפו בפרק ה-59 של "מחצית בשכונה"
שטרית סיפר על הילדות לצד אביו, ז'אן קלוד שטרית, מלך שערי הליגה השנייה בכל הזמנים, ועל המעבר המפתיע מהפועל לוד למכבי חיפה בעקבות ההמלצה של אליעזר שפיגל לבנו גיורא. בהמשך דיבר על הכוכבים של מכבי חיפה, התקופה בהפועל ת"א ומשחק השרוכים, בית"ר ירושלים וההבדל בין אלי אוחנה השחקן למאמן, מכבי פתח תקוה, המסע לחצי גמר הגביע עם בית"ר/שמשון ת"א, הבחירות שלו בין גדולי הכדורגל הישראלי והבלמים שהקשו עליו — ולסיום גם על אחיו אייל, שנהרג בתאונת רכבת באירוע שמלווה אותו עד היום.
על השאלה עם איזו קבוצה הוא מזוהה יותר מכול: "לא נראה לי שאני מזוהה עם קבוצה אחת. בגדול גדלתי בהפועל לוד, זו הקבוצה שגדלתי בה. אם מדברים על הפרסום שלי, הפריצה שלי התחילה במכבי חיפה. זו הייתה הפעם הראשונה שכל המדינה שמעה את השם שלי. יש הרבה שעדיין מזהים אותי עם מכבי חיפה, יש כאלה שמזהים אותי עם הפועל תל אביב, ויש כאלה שמזהים אותי עם בית"ר ירושלים".
על ריבוי התחנות בקריירה: "יכול להיות שאם לא הייתי עושה את כל המעברים האלה, הקריירה שלי הייתה קצת מתארכת יותר. במכבי חיפה הייתי שתי עונות, ובכל פעם הביאו חלוץ או החזירו את אלון מזרחי. כל הזמן היה כאילו שאני צריך להתמודד ולהוכיח את עצמי מחדש, ולטעמי לא העריכו אותי מספיק. זו הייתה הסיבה שעזבתי את מכבי חיפה".
על התקופה בהפועל תל אביב והחרטה על העזיבה: "בהפועל תל אביב הייתי שחקן הרכב קבוע, גם בבית"ר ברוב הזמן הייתי שחקן הרכב קבוע. בהפועל תל אביב מאוד נהניתי. זו הייתה עונת השרוכים, היה לי ממש טוב שם. עזבתי למעשה בגלל כסף, כי בית"ר הציעה קצת יותר, ואלה שטיפלו בי עזרו לי לקבל החלטה. אני לא מצטער לרגע שחוויתי את בית"ר ירושלים, אבל אם אני חוזר אחורה, סביר להניח שלא הייתי עוזב את הפועל. זה משהו שקצת יושב לי".
על האהבה למשחק: "לא היה לי אגו אף פעם. באמת אהבתי לשחק. העובדה ששיחקתי עד גיל 38, גם בליגות הנמוכות, מוכיחה שנהניתי מכל רגע. יכול להיות שהיה עדיף לי להיות בקבוצה אחת לאורך זמן, כי כשאתה מגיע לקבוצות גדולות כמו מכבי חיפה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, אתה כל הזמן צריך להוכיח את עצמך מחדש. אבל בדיעבד חוויתי כל כך הרבה, ונהניתי".
על אביו ז'אן קלוד שטרית: "הספקתי לראות אותו משחק בתור ילד. יש לי זיכרון אחד חזק, הייתי בן שש לדעתי, הוא שיחק בהפועל לוד והיה משחק באילת. הוא לקח אותי באוטובוס של השחקנים, הם ניצחו 0:4, הוא הבקיע רביעייה והחמיץ פנדל. בגלל זה אני זוכר את זה די טוב. אני חושב שאבא שלי היה עוד יותר שחקן רחבה ממני, היו לו שתי רגליים ובעיטה חזקה. אני מכבד מאוד את אבא שלי ונותן לו את הקרדיט".
על המעבר מהפועל לוד למכבי חיפה: "אלון מזרחי עבר למכבי תל אביב, מכבי חיפה הביאה חלוץ זר והיה גם שי הולצמן בסגל. אבא של גיורא שפיגל היה מנהל מקצועי במחלקת הנוער בלוד, עשיתי עונה בליגה השלישית, הבקעתי 32 שערים ועלינו ליגה. הוא המליץ עליי למכבי חיפה, יצאתי לאימון או שניים והם החליטו לקחת אותי. הפועל לוד ביקשה 250 אלף דולר, שזה היה סכום אסטרונומי, ובסוף הגיעו להסכמה על 100 אלף דולר".
על האימון הראשון בחיפה: "אתה עובר מאימון בלוד, שאף אחד לא מכיר אותך, ופתאום אני בא לאימון הראשון במכבי חיפה ויש ארבעה שחקנים, כי כל היתר בנבחרת. זה היה בשבילי מעבר גדול. במשחק הראשון בצפרירים חולון ישבתי על הספסל עם מספר 8. בלוד הייתי מספר 10, אבל בחיפה 10 היה רביבו, אי אפשר היה לקחת את זה. נכנסתי, נתתי גול וניצחנו 0:1. זה סיפור סינדרלה על מלא".
על מכבי חיפה של אותה תקופה: "היו שם שחקנים אדירים בכל עמדה. אלון חזן, רוני לוי, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', סרגיי קנדאורוב. לדעתי קנדאורוב בשלישייה הראשונה של שחקני הכדורגל שהגיעו לארץ. היה לו הכול: אגרסיביות, חילוצי כדור, פסים לגולים, יודע לתת גול כמו חלוץ בתוך הרחבה. אחד השחקנים הגדולים שראיתי".
על מכבי חיפה של 1994/95 והשוואה לשנה קודם: "שתי הקבוצות היו אדירות. הקבוצה שלקחה אליפות ללא הפסד הייתה קבוצה אדירה, והקבוצה שלנו הייתה קבוצה מאוד טובה שהפסידה את האליפות בקטנות. במשחק של ה-0:3 באצטדיון רמת גן, היו כמעט 50 אלף צופים, פתחתי כמובן על הספסל. זה היה משחק באמת אחד הגדולים".
על היחסים בין אייל ברקוביץ' לחיים רביבו באותה עונה: "לדעתי ברקוביץ' ורביבו הסתדרו מצוין. לא הייתה בעיה ביניהם. באותה עונה היו סיפורים, אני לא יכול להגיד אם זה אמיתי או לא, ששחקן כזה או אחר רצה לשחק בעמדה אחרת, ויכול להיות שזה מה שגרם לשמועות. אבל זה לא היה בין רביבו לברקוביץ'. הם הסתדרו בצורה מושלמת מבחינה מקצועית במגרש".
על דרור קשטן: "דרור קשטן היה מאמן גדול, אין ספק. אדם ישר, וזה דבר חשוב מאוד. גם אם הוא היה מקבל החלטות שלא מצאו חן בעיניי, עדיין ידעת שהוא אדם ישר. אנחנו מכירים הרבה עסקנים ומאמנים בכדורגל שיודעים לערבב, אומרים א' ועושים ב'. אצל דרור זה לא היה. הוא היה מאוד קשוח, אבל ישר".
על משחק השרוכים: "במשחק נגד הפועל פתח תקוה, בדקה 50 או 60 עשיתי גליץ' על בני קוזושווילי. אמרתי לו שלא עשיתי כלום, והוציאו לי אדום. היו לי 17 גולים ועוד משחק אחד לסיום הליגה, ורציתי לגמור את העונה כמלך שערים. בסוף כפיר אודי נכנס, עשה 0:1, ניצחנו את המשחק, והמשחק נגמר".
על הרגעים שבהם חיכו לתוצאה מקריית אליעזר: "נשארו עוד כמה דקות בקריית אליעזר, ואנחנו עומדים בתוך המגרש ולא יודעים מה קורה שם. האוהדים עומדים ביציע ומחכים, חלק נכנסו לחדר לראות בטלוויזיה, ואני נשארתי בחוץ. ניזונו מהרדיו. אם היה רחפן בתקופה ההיא ומצלם מלמעלה את הרגע שבו הודיעו שבית"ר הבקיעה, זה היה נראה כאילו מישהו עומד ביציע בבלומפילד ויורה על כולם, כי כולם נפלו על הדשא".
על התחושה שמשהו לא היה תקין במשחק השרוכים: "רק בערב, כשהגענו הביתה והתחילו לדבר על זה וראינו מה שקרה שם, הבנת שהיה משהו לא תקין. זה לא הפתיע אותי. לדעתי, מה שקרה שם לא היה תקין, כולם מסכימים על זה. הכול התערבב שם והפך למשהו קשה".
על אובדן האליפות עם הפועל תל אביב: "אחרי שנרגענו והתחלת לנתח, הפועל תל אביב הפסידה את האליפות בהפסד בבית לבית"ר ירושלים ואחר כך בהפסד להפועל חיפה. בסוף, למרות הכול, זה היה תלוי בנו. אם היינו עושים את הדברים בשני המשחקים האלה כמו שצריך, היינו אלופים גם עם השרוכים. אתה מסיים תיקו עם בית"ר – אתה אלוף".
על המעבר לבית"ר ירושלים: "אוהדי הפועל תל אביב לוקחים את זה אקסטרים, אבל אני מבין אותם. זה לגיטימי, זה חלק מהעניין. אני לא כמו שמעון גרשון, שחקן בית שגדל בהפועל. מבחינתם כן, זו הייתה איזושהי בגידה. היום, כשאני מסתכל על זה, הייתי עונה אחת בהפועל ועברתי. אני לא רואה את זה כזה חמור, למרות שזה אחד הדברים שאולי הייתי משנה".
על אלי אוחנה כשחקן: "עופר שטרית היה חלוץ מצוין, אלון מזרחי היה חלוץ גדול, רונן חרזי היה חלוץ גדול – אלי אוחנה לא היה חלוץ גדול, הוא היה כדורגלן ענק. אתה רואה איך הוא משתלט, איך הוא עושה את הסיבוב. הוא היה שחקן ענק. אי אפשר להגיד עליו רק חלוץ, הוא היה שחקן כדורגל ענק".
על העונה בבית"ר ירושלים: "זו הייתה עונה פחות טובה בבית"ר. אחרי שתי האליפויות היה שם קצת פחות טוב, למרות שבסוף הגענו לגמר גביע והפסדנו. אחר כך הלכנו לחתונה של יוסי אבוקסיס. היו גם בעיות עם כסף, זו הייתה עונה של דדש".
על עזיבת בית"ר: "בעונה הראשונה קשטן היה המאמן, בעונה אחר כך אלי אוחנה היה המאמן. אני עזבתי לקראת אמצע העונה. היו בעיות כספיות, כל הזמן דיברו על חלוצים וחיפשו חלוץ. בסוף לא שילמו לי איזה סכום, לא באתי למשחק גביע הטוטו ושם זה נגמר. כנראה שהייתה הצעה יותר טובה, אבל גם היה הרבה דיבורים. כל בוקר הייתי פותח עיתון ורואה שמחפשים חלוץ".
על אלי אוחנה כמאמן: "לא כל שחקן כדורגל הופך להיות מאמן טוב, אבל לאלי אוחנה היו כל הפרמטרים. אני חושב שהוא קיבל את בית"ר בתקופה פחות טובה, אחרי האליפויות, עם הכסף והמעברים של דדש. היו לו כלים להיות מאמן טוב, אבל בסופו של דבר יכול להיות שהוא לא רצה. המעבר הזה בין שחקן שאתה כוכב על, שלא מדברים איתך, למאמן – זה לא פשוט. פתאום הקהל קצת מאוכזב, ויכול להיות שזה גרם לו לא לרצות להתעסק עם זה יותר".
על אלי גוטמן בהפועל חיפה: "אלי גוטמן מאמן גדול, טקטיקן. הגעתי להפועל חיפה, היו דיבורים והבטחות מקצועיות, ובסוף הוא החליט מה שהחליט. היו משחקים מסוימים שנתן לי, משחקים שלא נתן לי. הייתה פעם שיחה שאמרתי לו: תן לי לפחות משחק אחד לגמור 90 דקות. הוא אמר לי שקיבלתי, ושיחקנו בכפר סבא, הובלנו 0:2, והוא הוציא אותי. אבל אין לי משהו רע עליו, זה מה שהיה אז".
על המעבר למכבי פתח תקוה: "עברתי לשם לשחק על הכרטיס שלי. אז אי אפשר היה לשחרר את הכרטיס כמו היום, שנגמר חוזה ואתה חופשי. מכבי חיפה קנו אותי ב-100 אלף דולר, וכשהחלטנו לעזוב, מכבי פתח תקוה קנו אותי ממכבי חיפה ב-100 אלף דולר. באותה עונה שיחקתי בלי כסף כביכול, ובסוף השנה הכרטיס היה צריך להיות שלי. זה היה איזה דיל כזה".
על העונה במכבי פתח תקוה: "עשינו עונה לא רעה בכלל, סיימנו מקום רביעי. היה לנו שם את גיא יצחק, שהיה שחקן שיכול היה להגיע הרבה יותר רחוק. הייתה לנו קבוצה לא רעה בכלל, והיינו צוחקים שאחרי ניצחונות אנחנו מרימים את האוהדים על הכתפיים".
על הקבוצה שבה הכי נהנה: "אני לא יכול לשים אצבע ולהגיד שפה נהניתי יותר או פחות. במכבי חיפה נהניתי מאוד, פתאום מדבקות עם הפרצוף שלי, אימונים בבוקר, מקצוענות. לפני אימון היינו עושים ארבעה על שניים, ואתה רואה את ברקוביץ', קנדאורוב, רביבו, שחקנים טכניים ברמה – ואתה נהנה. בהפועל תל אביב גם מאוד נהניתי, כי היינו הטריו הלודאי, ישראל כהן, יעקב הלל ואני. ואז הגעתי לבית המשוגעים של בית"ר ירושלים. זכיתי לשחק כמעט בכל הקבוצות הגדולות, חוץ ממכבי תל אביב, ונהניתי מכל רגע".
על הזימון לנבחרת: "כל שחקן כדורגל שמתחיל לשחק, אם אתה שואל אותו מה החלום שלו, זה להגיע לנבחרת. אני לא אשכח בחיים שלי את הטלפון שקיבלתי מבנדורי. חוץ מזה שהילדים שלי נולדו ועכשיו הנכדים, אין משהו משמח יותר מזה שקרה. בתור חלוץ היה מאוד קשה להגיע אז לנבחרת. היו חלוצים חזקים מאוד, אבל קיבלתי זימון. הייתה איזו הכרה ביכולת שלי".
על סוף הדרך בליגות הבכירות: "בשנת 2000, לדעתי, שיחקתי את העונה האחרונה בליגה הראשונה. הייתי בן 30 ואז עברתי לליגה השנייה. שיחקתי כמה שנים בכפר כנא, הייתה תקופה שלא הייתה לי קבוצה וחיכיתי, ואז פנה אליי המאמן של כפר כנא. הגעתי לשם, במשחק הראשון נכנסתי ונתתי ארבעה גולים, ואז התגלגלתי בליגות האלה".
על המסע של בית"ר שמשון תל אביב לחצי גמר הגביע: "זו הייתה עונה מטורפת. הגענו לחצי גמר גביע מהליגה השלישית, ועוד קבוצה שכמה מחזורים לסוף הייתה מועמדת לירידה. עירוני קרית שמונה לא הפסידה בבית עונה שלמה, עשו לנו 1:0 והפכנו להם. ניצחנו גם את מכבי תל אביב ואת הפועל פתח תקוה, ואז הגענו לרמת גן נגד הפועל תל אביב. זה היה מסע אדיר. הייתי כבר בן 38, ופתאום חזרנו קצת לתודעה".
על דו-קרב הפנדלים באותו חצי גמר: "אני כבר הייתי בחוץ, המאמן החליף אותי. היו פנדלים, והיה איזה בחור צעיר, מגן שמאלי, שהיה צריך לבעוט. הוא הלך לצד השני ואמר למישהו: וואו, זה רחוק הפנדל. ואז ידעתי שהפסדנו את המשחק. הוא התרגש לפני הבעיטה עצמה".
על דירוג החלוצים הגדולים: "השאלה היא אם מדרגים אותם רק בתור חלוצים וכובשי שערים, או מסתכלים על כל ההשפעה מסביב. בהשפעה, אני חושב שאלי אוחנה, ערן זהבי ואלון מזרחי. אוחנה וזהבי בהרכב, ואלון מזרחי ביציע. אוחנה, בגלל ההשפעה שלו על בית"ר ירושלים".
על כובש השערים הגדול ביותר: "כובש שערים זה אלון מזרחי. גם ערן זהבי עשה דברים גדולים. זו שאלה לא קלה, כי שלושתם שחקנים משפיעים שהבקיעו המון שערים. אני חושב שאוחנה הבקיע קצת פחות מהשניים, אבל כמו שאמרתי – הוא לא היה רק חלוץ גדול, הוא היה שחקן ענק".
על שלום תקווה: "שלום זו אגדה. בהפועל תל אביב הייתי יושב לידו בחדר ההלבשה ואומר לו: שלום, תכניס לי לעומק. הייתי משגע אותו. ידעתי שבתת מודע שלו הוא יחפש אותי במגרש. אני עוד לא ראיתי שחקן עם טכניקה ורמת חוכמה במשחק ברמות הכי גבוהות שיש כמו שלום תקווה".
על אייל ברקוביץ': "היו הרבה שחקנים גדולים. גם יוסי בניון לא נופל מברקוביץ', הוא שחקן ענק ועשה דברים גדולים בכדורגל העולמי. אבל אני חושב שלברקוביץ' היה הפלוס הזה על כולם: הוא היה עושה את השחקנים לידו יותר טובים. לכן אני טוען שהוא הכי גדול שהיה".
על הבלם שהכי סבל ממנו: "אמיר שלח, ללא מתחרים. עד היום בוותיקים הוא מחזיק ומפוצץ. אנחנו חברים טובים, אחלה בחור, אני אוהב אותו מאוד, אבל הוא היה שחקן נשמה, חזק, פיזי מאוד וגם בעל יכולות. הוא היה הכי מעצבן שהיה. זה מבחינתו מחמאה. הוא היה תופס, מחזיק, עושה כניסות, מה שצריך לעשות שחקן הגנה בכדורגל. אני השתדלתי לא להגיב, הייתי מנסה לברוח, לא להיצמד יותר מדי".
על מות אחיו אייל שטרית ז"ל: "אחי היה חלוץ גם. זכינו לשחק יחד בהפועל לוד בעונה לפני שעברתי למכבי חיפה, כשעלינו ליגה. שנינו שיחקנו חלוצים בהתקפה. פעם שיחקנו נגד עמידר, ניצחנו 0:5, אני הבקעתי ארבעה והוא הבקיע אחד. היה קטע ביזארי שהוא קיבל כדור ברחבה, בא לבד מול השער, ואמרתי לו: יא בן זונה, למה אתה לא מוסר?".
על האסון שבו נהרג אחיו בתאונת רכבת: "דיברנו פה על כל כך הרבה החלטות שקיבלנו בחיים, איפה נהניתי יותר, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים. ברגע שקורה מקרה כזה, הכול מתגמד. בן אדם קם בבוקר, הולך לעבודה ולא חוזר. שלושה ילדים די קטנים. אנחנו היינו בהבדל של שנה ועשרה חודשים בינינו, ממש כמו תאומים גדלנו. ופתאום בן אדם נעלם לך. בגלל זה צריך לקחת את הדברים בפרופורציות, להסתכל על הדברים הטובים וליהנות ממה שיש".
על הרגע שבו קיבל את הבשורה: "בדיוק סיימתי עבודה באלדן ונסעתי לאימון במחלקת הנוער בראשון לציון. התקשרו אליי ואמרו שיש שמועה שהייתה תאונה בלוד עם אייל שטרית, ולא יודעים עדיין מה קרה. לא רציתי להודות שקרה משהו חמור. המשכתי לאימון, וכשהגעתי למגרש קיבלתי טלפון שזה הוא ושאגיע מהר לרכבת בלוד. נכנסתי למשרד, ההורים שלי ישבו שם ואשתו. אני לא זוכר הרבה מהלוויה, כי נמחקו לי כמה דברים מהמוח, אבל אנחנו חיים עם זה. בחיים לא מקבלים רק טוב, יש גם רע".
מה דעתך על הכתבה?