מכירים את זה שבהפסקות בחצר בית הספר צומח לאט-לאט איזה כינוי לילד אחד, כזה שמתחיל בלחישות חרישיות בין הספסלים, עובר מדאחקה קטנה ותופס נפח טבעי עד שהוא יוצא לאור וכולם מבינים שהוא מתאר בדיוק את המציאות? בדיוק ככה זה מרגיש בבית"ר ירושלים בימים אלה, שבהם הכינוי החדש של ברק אברמוב, "קמצנוב", תופס תאוצה. עד היום הוא נאמר במין לחישה שקטה, עם ניחוחות של אלי טביב באוויר, אבל קיבל השבוע את החותמת הרשמית של רואה החשבון.
הסיפור של הכינוי מתחיל כשאברמוב קיבל את המפתחות ובית"ר התפארה באיש שהגיע לעזור, תוך כדי שאת עיקר המימון לעסקה, בסך שני מיליון שקל, הוא קיבל בכלל מתרומה שגייס השר ניר ברקת. אז איך אדם שרוכש קבוצת פאר ואמור להזרים כספים, תלוי במענק של שני מיליון שקל כדי לממש את העסקה? לא ברור.
הפער התמוה הזה התחדד השבוע פעמיים: פעם אחת בהרמת הכוסית ביום שלישי, כשאברמוב חייך למצלמות והצהיר בפני השחקנים שבנינו פה סגל מצוין, סגל שיכול לקחת אליפות ואולי נתחזק בעוד שחקן אחד, בזמן שהקהל רואה בבירור שחסר עומק כדי לאיים על הצלחת; ופעם שנייה עם פרסום הדו"חות הכספיים שסיפקו את התשובה לשאלה המרכזית: איך אדם שאין לו הון עצמי אמיתי להזרים מצליח לנהל מועדון ענק כמעט בלי לסכן שקל מהכיס שלו.
תשכחו מהמיתוס שאין כסף. התקציב של בית"ר העונה עומד על כ-65 מיליון ש"ח, והוא נבנה כמעט בלעדית על הגב של הקהל: מנויים שמכניסים לבדם כ-40 מיליון ש"ח במחירים יקרים להחריד, צבא ספונסרים, זכויות שידורים ומענקים. אבל המכה האמיתית מגיעה מהדו"חות של עונת 2024/25 שפורסמו השבוע: מתברר שהמועדון לא סתם החזיק ראש, אלא סיים את השנה עם רווח נקי מטורף של 14.7 מיליון ש"ח. כשהכנסות תפעוליות מזנקות ל-58 מיליון, המרצ'נדייז ממריא והמדינה מפקידה מענקי מלחמה, מבינים פתאום איך המכונה הזו עובדת: בית"ר היא לא פרויקט ספורטיבי שדורש השקעה, היא קופת חיסכון שמייצרת לבעלים רווחים בטוחים.
ואם זה לא מספיק, אז אחוז ההכנסות של בית"ר צמח משמעותית בעונה שעברה והרווחים גדלו בהרבה רק שהשקעה כספית מצד הבעלים שוב לא הגיעה הקיץ. בטח ביחס לרווח שגדל משמעותית.
תשאלו את אלמוג כהן, שעשה עבודה אדירה כמנהל מקצועי, אבל השנה בעיקר חסך לאברמוב מינוי של מאמן בכיר ויקר מבחוץ. תשאלו את שחקני הרכש שהגיעו רק בחינם. ואם חשבתם שהכסף הזה חוזר למערכת, תסתכלו על מחלקת הנוער שמתקצבת ב-1.7 מיליון שקל בלבד – בדיחה עצובה למועדון בסדר גודל כזה. אותה קמצנות זועקת לשמים כששני הבלמים המרכזיים של הקבוצה, גדראני (שמרוויח 250 אלף יורו) וקרבאלי (300 אלף), מבקשים שדרוג מוצדק לחוזים שלהם ונענים בכתף קרה. אברמוב שומר את המיליונים בספרים במקרה הטוב, והסגל נשאר קצר.
"יש הרבה מאוד דברים שלא מסתדרים פה מבחינה כספית", אומר גורם מקורב מאוד למועדון. "לא ברור איך אין השקעה הרבה יותר גדולה כדי לעשות קפיצת מדרגה ולקחת אליפות, בטח שעל פניו נראה שיש את הכסף. אם תהיה נפילה מקצועית השנה, הדברים יצופו הרבה יותר מהר. זה פשוט מאוד, הקהל של בית"ר מצפה לאליפות, כל דבר פחות ישים את האשמה אך ורק על אברמוב שלא שם כסף בקבוצה".
עד עכשיו, אברמוב קיבל הנחות מהקהל כי הוא הצליח להחזיר את בית"ר ירושלים למקום הטבעי שלה בצמרת, בין היתר בזכות מינוי מבריק של אלמוג כהן. אבל אחרי שנתיים של הצלחה יחסית, הקהל כבר לא מסתפק בשקט תעשייתי. הוא דורש אליפות, ורואה בעיניים כלות איך סיפור אלי טביב קם לתחייה.
אברמוב אולי מייצב את המועדון כלכלית, אבל השאלות סביב היעלמות הכסף מהדשא נשארות פתוחות. התחושה המעיקה ברורה: האם בית"ר נתקעה שוב עם בעלים שייקח אותה לכל היותר למקום השני, אבל לעולם לא יוציא אגורה מהכיס כדי להביא צלחת? לא סתם הלחץ סביב הקבוצה הורגש כבר במחזור הראשון. הפסד היום (חמישי, 20:30) להפועל תל אביב עלול להצית מחדש את האש ולשלוח את הקהל למחאה ישירה נגד הבעלים. בבית"ר, כמו בבית"ר, המרחק בין אופוריה ביציעים לבין כאוס מוחלט ואכזבה צורבת קצר תמיד. יעיד על זה טביב.
מה דעתך על הכתבה?