אייל גולסה: "נכנסתי לדיכאון. זה ריסק אותי"

בריאיון פרישה אצל יניב קטן בפודקאסט "הענק הירוק" מבית "הפודיום", אייל גולסה חשף את המחיר הכבד שגבו ממנו הפציעות לאורך הקריירה, את התקופה הקשה שעבר לאחר אחת הפציעות הקשות ביותר שלו ואת התחושות שליוו אותו גם לאחר שחזר למגרשים.

גולסה סיפר על הפציעה הקשה שספג בגיל 26 במכבי תל אביב, בסחוס של ברך שמאל: "הייתה לי פציעה מאוד מאוד קשה במכבי תל אביב, בסחוס של ברך שמאל. פציעה שאני נכנס אליה ואני לא יודע אם אני הולך להיות שלושה חודשים בחוץ או שנה וחודש בחוץ. תחשוב שאתה נכנס לניתוח ורק כשפותחים את הברך אתה יודע אם אתה בחוץ לשלושה חודשים או לשנה וחודש. אי אפשר להסביר את זה.

"תחשוב שמרדימים אותי ואני בראש: 'בורא עולם, רק שזה יהיה שלושה חודשים', כי באמת היינו בעונת שיא עם איביץ' ולא רציתי לפספס, וכל דקה מחוץ למגרש הייתה סיוט. לא אשכח את זה, כשקמתי מהניתוח, אני מסתכל עליו, ואני אומר לו: בבקשה שלא נגעת בסחוס. עשה לי ככה עם הראש, וכבר הבנתי שהלכה שנה".

גולסה סיפר על הקושי המנטלי העצום: "פה נכנסתי לדיכאון שרק אשתי יודעת מה עברתי. שלושה חודשים הייתי על קביים, אתה לא יכול ללכת, זה סיוט, אז אתה נשאר כבר בבית ואתה נשאב כבר לדיכאון. גם כשהורדתי את הקביים, היה לי מכשיר בבית שחודש וחצי אני רק מולו לכיפוף של הברך, ארבע פעמים ביום – אני לא אשכח את הרעש שלו, רק בשביל לכופף את הברך ושהיא תגיע למצב נורמלי.

"אמרתי כבר שאני לא רואה את עצמי חוזר מזה. כאבי תופת וכל שעה וחצי להחליף תחבושות, קדחו לי בסחוס. אני לא אשכח את המשפט של גיא מורג שאמר לי: 'אם אתה מושך את זה עוד קצת ולא מגיע לניתוח, לא היה לך איזון בגוף. היית הולך ונופל לבד'. זו פציעה מאוד מאוד קשה שהרבה לא חזרו ממנה".

בהמשך התייחס גולסה גם לתחושות שאיתן התמודד לאחר החזרה מהפציעה, ולהשפעה של הפציעות על גופו עד היום: "כשפותחים ברך זה כבר לא אותו הדבר, וזה כאבים שמלווים אותי עד היום, וכל שינוי במזג האוויר אני סובל. הפציעות הרגו לי הרבה מהקריירה. זה ריסק אותי, הפציעות של הברכיים".

לצד ההתמודדות הפיזית, גולסה דיבר גם על התדמית שדבקה בו במהלך השנים ועל התחושה שלא תמיד העריכו את המאמץ שהשקיע כדי לחזור למגרשים: "כל פעם אנשים היו אומרים 'פציע', 'פציע', אתה שומע פה ושם, ואני אומר לעצמי: בואנה, אם אנשים היו יודעים מה אני עושה כדי לחזור למקצוע הארור הזה… הקרבנו כל כך הרבה בשביל הקריירה הזו ואנשים לא מעריכים.

"האם הרגשתי חוסר הערכה? מי שיגיד שזה לא הפריע לו הוא שקרן, כי אתה יודע כמה אנחנו מקריבים וכמה אנחנו נותנים, ולבוא בימים לא ימים ובחגים ובבשבתות ואין לנו חיים בתכלס. אין לנו חיים. זה מפריע, מי שיגיד שלא – אני לא קונה את זה".