"רבתי קללות עם עומר אצילי. היום הוא החבר הכי טוב שלי, ברמת דם"

בריאיון שהעניק לפודקאסט "הענק הירוק" עם יניב קטן מבית "הפודיום", סאן מנחם, שנאלץ לפרוש מכדורגל בגיל 30 בלבד בעקבות פציעות ראש, סיפר בכנות על החיים שאחרי הפרישה, ההתמודדות עם אובדן הזהות והדברים שלקח איתו מהקריירה.

תחילה, מנחם תיאר את השינוי החד בחייו לאחר הפרישה ואת ההחלטה לנצל את התקופה כדי להיות לצד משפחתו: "פתאום אתה בבית, פתאום אין טיסות, אין מחנה אימונים, אין כלום. אמרתי לעצמי שאני לוקח את הזמן להיות עם הילדים ונותן לאשתי להגשים את עצמה ולעשות את מה שהיא אוהבת. 'אני פה, אל תדאגי'. אנחנו יושבים היום, יש כאבים ויש כאבי ראש, אבל הרווחתי חיים".

בהמשך, מגן העבר סיפר על ההתמודדות האישית עם אובדן הזהות שהגיעה יחד עם סיום הקריירה: "נכנסתי לעצמי, לבפנים, להבין רגע מי אני. אתה יודע, אנשים פורשים, אין זהות. מי אתה, מה אתה? אתה הולך ברחוב ואתה כלום. לפני שנייה היית מלך. לא, אתה כלום. היית, סבבה, נגמר. עכשיו לא מזהים אותך בכלל. איך אתה הולך להתמודד עם זה? אתה יושב עם עצמך ואתה מבין".

לדבריו, דווקא התהליך הזה גרם לו להבין שהקריירה בכדורגל אינה זו שמגדירה אותו כאדם: "האמת שעד היום זה מפתיע אותי, בגלל הבתחושה שאני כלום. עשיתי משהו, עשיתי משהו יפה, אבל זה לא מגדיר אותי. הכדורגל לא מגדיר אותי זה נחמד שהייתי כדורגלן, זה אחלה, הכל טוב ויפה, אבל זה לא אני, זו לא המהות שלי. אני סאן כי אני בן אדם טוב, כי ניסיתי לעשות טוב ועשיתי מעשים טובים בקריירה שלי וחיפשתי רק לעשות טוב והייתי טוב בחדר ההלבשה, הייתי חבר אמיתי. זה מי שאני".

מנחם המשיך והסביר מה, מבחינתו, באמת מגדיר אותו: "כדורגלן כזה, טוב פחות, טוב יותר – האישיות היא מה שמגדיר אותי. מה מגדיר אותי? משחק הראש שלי או טוב הלב שלי? או זה שחיפשתי להסתכל על מי לא טוב לו בחדר ההלבשה ולעזור לו?"

בהמשך הריאיון, מנחם נזכר גם במפגש הראשון שלו עם עומר אצילי במכבי חיפה, לאחר הפרשה שהסעירה את הכדורגל הישראלי, וסיפר כיצד הקשר ביניהם השתנה לחלוטין: "אצילי, הוא היה כולו חיוור בפעם הראשונה שהוא הגיע אלינו, אחרי כל הפרשה, פתאום הוא הגיע. הייתי משחק נגדו הרבה והיה לי איתו מלא טראש טוק, עם פיצוצים וקללות, והיום זה החבר הכי טוב שלי, ברמת דם.

"ראיתי אותו, לא אשכח את ההופעה שלו: חולצה שחורה צמודה, כובע אחורה, רזה, חיוור, כאילו ראיתי מומיה. אמרתי להם לשים אותו לידי, תא לידי בחדר ההלבשה, וזהו. חיבקתי אותו, חיברתי אותו.

"היה את כל הרעש עם מכבי תל אביב ואיך יקבלו אותו במכבי חיפה. דיברתי עם הקהל גם, אמרתי להם שנעשה פגישה. עומר זה לב הכי גדול שיש בכדורגל, אין דברים כאלה. חיברתי אותו למועדון, לקהל, לחדר ההלבשה, ואתה רואה שפתאום הוא חזר לחיים.

"לכן, זה מה שאני לוקח איתי מהכדורגל, לא את משחק הראש ולא את הגליץ'".