במהלך ריאיון בלעדי שהעניק לרון עמיקם בפודקאסט "מחצית בשכונה" מבית ספורט1, התייחס כוכב העבר גילי ורמוט, ששיחק בין היתר בנבחרת ישראל, בהפועל תל אביב, במכבי תל אביב ובמכבי חיפה, לשחקנים הגדולים ביותר ששיתף איתם פעולה בקריירה. ורמוט חילק את תשובתו לשניים, התייחס לתקופה שאחרי הפרישה וסיפר על המעבר לעולם התקשורת ועל החיבור שלו לתפקיד הפרשן.
צפו ב"מחצית בשכונה" עם רון עמיקם
כשנשאל מי השחקן הגדול ביותר ששיחק לצדו, הסביר ורמוט את ההבדל בין השחקן בעל השם הגדול ביותר לבין אלה שהשפיעו עליו מקצועית: "אם אתה רוצה שם אז זה יוסי בניון, אבל מבחינת מי חוויתי אותו מקצועית, שיתפתי איתו פעולה, זה איתי שכטר ועומרי דמארי שהיו בשיא שלהם ועשו אותי גם יותר טוב, ואתה ראית אותם ואמרת 'וואו'. מבחינת שם זה בניון, אבל אותו חוויתי רק בנבחרת קצת ובמכבי חיפה חצי שנה כשהוא כבר היה בן 35 בערך".
בהמשך, חזר ורמוט לשנה הראשונה לאחר פרישתו מכדורגל וסיפר על הקושי להסתגל לחיים ללא השגרה המוכרת: "ישבתי שנה בבית ולא עשיתי כלום. זה לא היה נעים, שאין לך למה לקום בבוקר. הייתי עוזר מאמן בנבחרת הנערים. הילדים אהבו אותי והעריכו אותי, אבל כל הזמן חיכיתי שהאימון יסתיים כדי לנסוע הביתה. הבנתי שזה פחות עושה לי את זה, ושהתקשורת יותר מעניינת אותי".
ורמוט התייחס גם לתקופה שבה שימש בתפקיד מקצועי בהפועל רמת גן, והסביר מדוע החליט שלא להמשיך במסלול הניהולי: "חשבתי שאם להיכנס למועדון, אז מלמעלה. אבל קשה מאוד להשפיע. תקציבים נמוכים, אין מספיק כוח אדם, אין מתחם אימונים, עבודה סיזיפית. הבנתי שזה לא בשבילי".
לאחר שעזב את המועדון, הבין ורמוט כי עתידו נמצא בעולם התקשורת, שבו הצליח למצוא את מקומו: "כשעזבתי את הפועל רמת גן הבנתי שאני אול-אין בתקשורת. כשחקן אתה מסתכל רק מעיניים של שחקן. כשאתה פורש אתה יכול להבין יותר את הצד של המאמן ולראות דברים בפריזמה רחבה יותר".
לסיום, סיפר ורמוט על החיבור הטבעי שלו לפרשנות ועל הדרך שעשה מאז שהחל לעסוק בתחום: "זה בא לי טבעי. השתפרתי עם הזמן, קיבלתי ביטחון והתמקצעתי. הפרשן שאני היום לא הייתי לפני שלוש שנים. אני מאוד אוהב את זה".
מה דעתך על הכתבה?