אבי נמני התראיין היום (חמישי) בגלי צה"ל לכבוד ציון 120 שנה למכבי תל אביב, וחזר לתקופות הגדולות במועדון, לשחקנים שעיצבו אותו בתחילת הדרך וגם לסוגיית המספר 8 המזוהה איתו.
"מכבי תל אביב זה עולם ומלואו", אמר נמני. "מגיל 8 אני זוכר את עצמי רץ במגרשים ומלווה את כל מה שקשור למועדון הזה, גם כשחקן, אחרי זה כמאמן, מנג'ר, סוכן ופרשן. לאורך כל השנים היו שחקנים גדולים ואני שמח להיות ברשימה הזו, אבל בסוף יש מועדון והמועדון גדול יותר מכל אחד".
נמני חזר גם לתחילת דרכו בקבוצה הבוגרת והסביר עד כמה השחקנים הוותיקים סייעו לו להשתלב: "אני לא חושב שהייתי מנהיג. היה לי יותר קל להיכנס למערכת באותן שנים כי היו שחקנים שכבר היה להם ניסיון, כמו אלי דריקס, אורי מלמיליאן, ניר קלינגר ואבי כהן הירושלמי. השחקנים הוותיקים חיבקו אותנו וזה עשה לכולנו טוב".
על שנות ה-90 אמר: "השינוי היה באמת קיצוני, כי מכבי תל אביב הפכה בשנות ה-90 למועדון מספר 1 בישראל, גם בסגנון המשחק וגם בתארים. השנה הראשונה עם אברהם גרנט הייתה בלתי נשכחת, כי מכבי חזרה לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי. בעונת הדאבל, מבחינת כדורגל, זו הייתה העונה הכי טובה של מכבי תל אביב, כי כולם היו בכושר שיא לאורך העונה".
נמני התייחס גם לתקופות הפחות טובות של המועדון: "היו שנים של ואקום. כשהיה שינוי דור ואלי דריקס פרש, היה ברור שתהיה ירידה. אני יצאתי לחו"ל פעמיים, ואז הטיפוס הנוסף התחיל דווקא אצל ניר לוין, עם שתי זכיות נוספות בגביע ולאחר מכן אליפות עם קלינגר".
בהמשך הסביר כי הפערים הכלכליים השפיעו על מכבי באותן שנים: "אחרי המעבר שלי לבית"ר ירושלים, למכבי תל אביב היה קשה להתמודד כלכלית עם מכבי חיפה והפועל תל אביב, כי היו להן משאבים שלמכבי לא היו, עד שהגיעו אלכס שניידר ומיטש גולדהאר".
ולבסוף, נמני התייחס גם למספר 8, שנותר מזוהה איתו עד היום: "אני חושב שמזמן היה צריך להיות שחקן שלובש את המספר 8 במכבי תל אביב. דווקא אם יבוא זר דומיננטי, צריך לתת לו את המספר באהבה. ככה אני רואה את זה. מי שרוצה – שייקח".
מה דעתך על הכתבה?