ההחמצה אמש (שני) של דור פרץ מול שער מלא בקרבאלי היא תמצית המחזור השביעי שסיפק 12 שערים, רבע מהם מפנדלים, שניים מקרנות – ההספק הכי דל בליגת העל מאז ינואר 2025.
יש דפוס כיבושים מובהק בליגת העל העונה. עד פגרת הנבחרות הבלתי נגמרת, היה ממוצע השערים בליגה 3.14. מאז חזרנו מחרפת אירלנד – וכמה זרים מחלון הנבחרת שלהם – ירד הממוצע כמעט בשער שלם ל-2.29.
אפשר להיתפס על מחזור בודד, אחת לכמעט שנתיים, כדי לספר כמה רע הכדורגל הישראלי, כמה דל הוא ואנמי, אבל רוב השחקנים שמשחקים על המגרש הם זרים ורוב המאמנים של הקבוצות הגדולות – 5 שערים ביחד במחזור הזה – הם או זרים או כאלה שאימנו בחו"ל, או כאלה שמאמנים כרגע במסגרת אירופית, או שיחקו שם כברת דרך.
זו אולי דרכה השקופה של הליגה: כולן פותחות במלוא הכוח, בשלב מסוים הקטנות מבינות שעם יופי לא הולכים למכולת ומעמידות אוטובוסים ברחבה, ובשלב הבא הן גם מתחילות לגנוב נקודות וניצחונות. אבל נדמה שזה לא הסיפור.
ראשית, כל הקבוצות משחקות עם חלוץ מובהק אחד ומקדשות את משחק הכנפיים. שם הן מעמידות שחקנים מהירים שיכולים לעשות מעברים מהירים, אבל אמר פעם אייל ברקוביץ' כשנדרש לשאלה מדוע הוא לא כבש הרבה: "אני רץ כל כך הרבה שעד שאני מגיע למצב בעיטה, אין לי חמצן בשרירים ובמוח כדי להפגין את מה שצריך כדי לכבוש". די היה לצפות אתמול בשתי החמצות זהות, של הליו וארלה במחצית הראשונה ואושר דוידה במחצית השנייה, שהייתה להם פינה רחוקה ריקה והם סובבו ליציע. בסוף, המאמנים פה – זרים וישראלים – מעמידים בחלק הקדמי שחקנים שממוצע הכיבושים שלהם נע בין 0.09 שערים למשחק ל-0.2, וזה כלום במונחי כיבוש.
למה זה קרה אחרי הפגרה? אולי בגלל שמאמנים פה לא מנצלים – או לא יכולים לנצל בסגלים כל כך חסרים – את הפגרה כדי להשלים את הפער בתבניות התקפה, עליהן אני מניח שהם עבדו במעט הזמן שהיה להם במחנה האימונים בקיץ, גם כדי להכניס לתוכן את השחקנים שהוחתמו לקראת סוף החלון. כשבונים קבוצה טלאי על טלאי במשך קיץ שלם, מטעמי תקציב, היעדר שחקנים פנויים וחיפוש מציאות, בסוף רואים את החוסר בכדורגל אחרי מספר מחזורים.
בילו ודאבו החמיצו בנתניה ממצבים קורצים, והפנדל שקיבלו היה תרתי משמע יד המקרה; מוסונדה החמיץ נגיחה ממטר בהפועל פ"ת; הפועל ב"ש בעטה פעם ראשונה למסגרת בדקה ה-74 וכבשה מהריבאונד בגלל אדישות של הגנת הפועל ירושלים לכדור השני; הפספוס המטורף של עומר אצילי אחרי המסירה של אופק מליקה אליו; וההחמצה של דור פרץ היא כמובן השיא, בעיקר בגלל שמדובר בשחקן שכבש 13 שערים בכל המסגרות העונה, אבל כלום מאז פגרת הנבחרות.
ומכבי ת"א היא אכן סימפטום בוהק לחידלון שמתגלה אצל הקבוצות הגדולות. היא סיימה את 180 הדקות האחרונות עם אפס שערים ואובדן המקום הראשון. הפועל ת"א נזקקה לפנדל שנוי במחלוקת לנצח מועדון בפירוק, מכבי חיפה נזקקה לשני מצבים נייחים כדי לעשות מהפך שלישי ברציפות מול קבוצה קקיונית וזה קרה גם להפועל ב"ש. העומס הנובע מהשתתפות במפעלים אירופיים (לא מכבי חיפה, אין לך תירוץ הפעם) ועודף משחקים, סגל שלפעמים נדמה שהוא לא עמוק מדי לאור הפציעות שמתגלות, וגם מחסור בפתרונות טקטיים מול קבוצות שבאות במטרה להפריע – ובמקרה של הגדולות גם לכוכבים – מתחיל לתת את אותותיו.
אין סכנה שזה יגרום לכך שחמש הראשונות יאבדו את מעמדן, אבל אנחנו נראה בשבועות הקרובים יותר הפתעות שישפיעו בסופו של דבר על מאבק האליפות. תנצח אותו מי שתעשה פחות טעויות בקביעת סגל למשחק, בניהולו, בחילופים, בזיהוי מהיר של סיטואציות, ובפתרונות.
מכבי חיפה במקום הראשון. מודה, זו הפתעה עצומה עבור מי שעקב אחרי מה שקרה למכבי חיפה בגביע הטוטו, וצפה בה אומללה מול מכבי ת"א במחזור השני בבלומפילד, אבל מכבי חיפה ניצחה את שאר המשחקים, וניצלה עד תום את שמיטת הנקודות של מכבי ת"א בשני המחזורים האחרונים.
זה לא אומר כלום.
מכבי ת"א כבר שיחקה מול ארבע הגדולות האחרות – ועשתה מולן 10 נקודות מ-12 שאלמלא דור פרץ גם היו 12 מ-12 – ואילו חיפה שיחקה מול גדולה אחת בלבד, וכאמור, אומללה. מכבי חיפה ניצחה 6 קבוצות העונה, כולן מדורגות בששת המקומות האחרונים בטבלה. אפילו מול מכבי נתניה והפועל חיפה היא עוד לא שיחקה, אפילו לא מול בני סכנין ויוסי אבוקסיס שלקחו נקודה ממכבי ת"א. המבחן שלה יתחיל עכשיו כשתתמודד מול כל אלו ומול שאר הגדולות. שבעה מחזורים עד לסיום הסיבוב שכל משחק בהם הוא חתיכת התמודדות.
אם מכבי חיפה תשכיל לקחת 14 נקודות לפחות מהמשחקים שנותרו לה עד לסיום הסיבוב, היא אכן מועמדת חזקה לאליפות. אם לא, הטבלה תסתדר מהר מאוד מכפי שנדמה לכם והמאבק יהיה בין מכבי ת"א להפועל ב"ש עם נגיעות קלות של הפועל ת"א.
מה שקורה בעירוני טבריה בימים האחרונים זה ההמשך הפלילי של עבירות הבקרה התקציבית שהורידו לטבריה – בעסקת טיעון! – 14 נקודות בשתי העונות האחרונות, אבל הפיאסקו הזה ילווה אותנו עד לסיום העונה. זה נכון שטבריה עד כה שווה מקום עשירי, אבל בפועל היא אחרונה וככל שיעבור הזמן ומשכורות לא ישולמו, וערבויות יחולטו, ובית המשפט יפשיט אותה מנכסיה, המועדון הזה יתפרק, ואנחנו נחזה באירוע שלא קרה בליגה הבכירה בישראל 11 שנה (מאז מכבי נתניה בעונת 2015/16).
כשאתה קורא מתוך ההדלפות מחדרי החקירות מה קרה לכאורה בטבריה בשנים האחרונות אתה מתכווץ. דפוסי ליגה א' צפון שחדרו לליגות המקצועניות, עבדו על הבקרה התקציבית, ובעיקר הוליכו שולל את הפייר-פליי הכל כך קדוש. הם לא מכרו משחקים, אבל לא בטוח שחוזים כפולים לכאורה הם פחות חמורים. טבריה למעשה העבירה לכאורה בתקציב מוגבל, שחקנים יקרים שעלו לה יותר.
מה שמטריד בכל הסיפור, שעירוני טבריה תימחק בקרוב. יש שם ילדים במחלקת הנוער, יש למועדון הזה אוהדים, יש בטבריה אצטדיון שאמנם לוקח שנים לבנות, אבל הוא יותר קרוב לסיום מאשר להתחלה. וכשאין כדורגל, כל זה הוא אסון, בוודאי שלקבוצה הזו יש קידומת: לא מכבי ולא הפועל – עירוני. זו קבוצה של העירייה, שניתנה לבעלים פרטיים מפתח תקווה, ותיכף תיעלם.
זה הלקח של כל הקבוצות הקטנות: בעידן של הכסף הגדול, 5 הגדולות יסיימו בין 5 הראשונות, הקבוצות הוותיקות עם הקהל יהיו אחריהן ולכן יישאר מעט מאוד מקום שיעלה הרבה מדי כסף, שאין לכם, או שאתם לא יודעים לעשות בו שימוש נכון. תלמדו את מקומכן, תשמרו עליו. יכול להיות שהקהל זוכר שפעם לקחתן פה ושם תואר, הבאתם 5,000 איש למשחק, אבל פעם שחקן בכיר היה נהג אוטובוס או שליח בבנק, הכדורגל השתנה.
הסיפור של עירוני טבריה הוא הסיפור של כמעט כל הכדורגל הישראלי: חוסר צניעות.
מה דעתך על הכתבה?