ברוך דגו הגיע למכבי תל אביב כילד בן 18 וחצי, כשהוא מעריץ את אבי נמני ורואה בשיתוף הפעולה איתו חלום שהתגשם. אלא שזמן קצר לאחר מכן מצא את עצמו בלב אחת הפרשות הזכורות בתולדות הכדורגל הישראלי, כשהחלטתו של המאמן ניר קלינגר והמתיחות סביב נמני וטל בנין הפכו אותו למטרה עבור חלק מאוהדי הקבוצה.
בריאיון בלעדי לפודקאסט "מחצית בשכונה" מבית ספורט1, בהגשת רון עמיקם, חוזר דגו לאותם ימים סוערים: היחסים עם נמני, האווירה בחדר ההלבשה, ההתמודדות עם הקללות והלחץ מצד האוהדים, וגם הפציעה ששינתה את מסלול הקריירה שלו. הוא מספר כיצד הרגיש כשהפך, לדבריו, לקורבן של הסיטואציה, ומסביר מדוע לדעתו הדברים היו יכולים להתפתח אחרת.
צפו ב"מחצית בשכונה" עם ברוך דגו
"לפני שהגעתי למכבי הערצתי את אבי בצורה מטורפת. על אחת כמה וכמה לשחק איתו ביחד – זה היה בשבילי חלום רטוב. מערכת היחסים הייתה טובה מאוד כשהגעתי. הייתי ילד בן 18 וחצי, בדיוק התגייסתי לצבא. בשבילי זה היה כבוד גדול וזכות להיות במכבי תל אביב, בפרט עם אבי וגם עם טל בנין, שהגיע בשיא שלו מברשיה.
"ואז מגיע הדבר הזה שניר קלינגר החליט עליו, ואפילו לא ידענו. יומיים לפני המשחק נגד מכבי חיפה בקריית אליעזר אנחנו עושים אימון, והוא לא מתרגל הרכב. אף אחד לא יודע מה קורה. אנחנו רחוקים תשע נקודות ממכבי חיפה, וידענו שאם אנחנו מפסידים, נגמרה העונה. יכול להיות שאפשר להרגיש שינוי תפקיד כזה או אחר כשאתה משחק או מתאמן במהלך השבוע, אבל שינוי כזה קיצוני אף אחד לא הרגיש. הוא שמר את זה אצלו, בקור רוח ובלב שלו, ובאמת הנחית את זה עלינו כמה דקות לפני שיצאנו לחימום בקריית אליעזר.
"כילד, לא נכנסתי להלם. הייתי מפוקס, רציתי מאוד להצליח וידעתי שאנחנו חייבים לנצח. חשבתי כל הזמן קודם כול על מכבי תל אביב. אם הייתי חושב על עצמי, הייתי קם והולך מהר מאוד כשהתחיל הבלגן, אבל חשבתי רק על המועדון. לצערי, הקומץ הקטן שעשה את רוב הרעש, וגם התקשורת עזרה בזה, כי היא לא באה והגנה עליי.
"מכבי חיפה הייתה קבוצה גדולה, בטח בבית שלה. היה כמעט בלתי אפשרי לנצח אותה. חגגנו ניצחון גדול, אבל לא חשבתי שהולך להיות סרט בלהות. שבוע אחרי זה התחיל הסרט. אוהדים מתחילים להגיע לקריית שלום. היום יש שער, אתה לא יכול להתקרב. זה נעול כמו מבצר. לפעמים, כשאני מגיע לשם היום, אני אומר לעצמי: הלוואי שזה היה ככה בזמן שאני הייתי.
"יושבים לך אוהדים כל הזמן ליד חדר ההלבשה, וטלפונים והודעות בלי הפסקה. הכול. אני אומר לעצמי: מה עשיתי? מה לא בסדר פה? המאמן עשה את מה שעשה, לא יודע איך קישרו את זה.
"ואז היה גם את הסיפור של אבי וטל בנין. ביני לבין אבי בהתחלה הכול היה רגיל, אבל לאט לאט, ככל שהזמן עבר, והוא נמצא מחוץ להרכב ואני משחק בתפקיד שלו ומבקיע או מבשל בכל משחק, והפער של תשע נקודות יורד לשש, ואז מגיעה סדרה של שבעה-שמונה משחקים שבהם אנחנו מתפוצצים ומכבי חיפה מאבדת נקודות – ובום, הכול מתהפך ואנחנו במקום הראשון. שם מתחיל גם אבי קצת להשתנות. כבר לא אותו דיבור, לא אותה התנהגות והתנהלות בינינו. כבר לא דיברנו כמו שדיברנו בהתחלה, והרגשתי את הקור ואת הקרירות מצדו".
האם הוא ניסה ליזום שיחה?
"התנהגתי רגיל, וכל הזמן הייתי שואל ומדבר עם כל השאר: מה רוצים ממני? מה אני אשם במה שקרה או בהחלטה של המאמן? קלינגר התנהל רגיל, התמודד עם הבעיות שלו, ואני חווה את מה שאני חווה ומדבר עם כל החבר'ה ועם ההנהלה על מה שאני מרגיש.
"אני מבקיע שער, ושער 11 נוהם לי ומקלל אותי. אני מבקיע שער לטובתנו. קבוצה נגדית? אין בעיה, אני יודע לספוג ולקחת את זה למקום טוב. פה אתה מבקיע לקבוצה שלך…
"בליגת האלופות שמתי צמד נגד אייאקס. אני יוצא מאצטדיון רמת גן, ואתה רואה את אותה כמות קטנה. אני לא רוצה להגיד כולם, כי היו הרבה שעודדו אותי, אבל הכמות הקטנה הזאת עשתה את כל הרעש והבלגן ונתנה לי להרגיש לא רצוי. הצלחתי להתמודד שנה שלמה".
ההצעות מחו"ל והתחושה שהכול התהפך
"עוד לפני כן כבר קיבלתי הצעות מחו"ל. מכבי לא נתנה לי ללכת ושכנעה אותי להישאר. הייתה לי הזדמנות ללכת לספרד ולגרמניה, וניר וכולם משכנעים אותי: לא רוצים לשמוע, אתה נשאר במכבי תל אביב. ואני יודע שהכול טוב. כמה חודשים אחרי זה הכול מתהפך.
"גם עם קלינגר כבר לא דיברתי. הרגשתי שקשה לו עם כל מה שקורה, שהכריחו אותו להחזיר את אבי, והוא השתכנע.
"באותו זמן, אבי נמני היה יותר גדול ויותר חזק מכל אחד שנמצא במועדון, כולל הבעלים. מה אומר לי הקול הפנימי? לקום וללכת. רציתי להישאר, כי אני אוהב את מכבי תל אביב. חמש שנים אני נותן ונותן.
"זה ששברתי את הרגל הציל אותי? אני יכול להגיד לך שזה הציל ולא הציל. זזתי הצידה וקיבלתי שקט, אבל זה פגע בי אנושות, כי בסוף אותה עונה הייתי אמור ללכת לשחק בחו"ל. אם אני לא שובר את הרגל, אני לוקח אליפות וכבר לא נמצא במכבי תל אביב, ודברים יכלו להיראות אחרת לגמרי.
"הכול התהפך לי ב-180 מעלות. שיקום של תשעה חודשים, ועד שחזרתי לעצמי לקח שנה וחצי. אבי היה בבית"ר באותה תקופה, כיוונו אותם אנשים גם, ואני חווה את מה שאני חווה".
"תחשוב שמזיזים את ערן זהבי ועכשיו דור פרץ נכנס והוא פורח"
דגו ניסה להסביר עד כמה השתנתה המציאות במכבי תל אביב מאז אותם ימים, וממחיש זאת באמצעות דוגמה מהקבוצה הנוכחית: "אני לוקח אותך כמה שנים קדימה. תחשוב שמזיזים את ערן זהבי ועכשיו דור פרץ נכנס והוא פורח. אז תחשוב שעכשיו שער 11 עושה את המוות לדור פרץ, לא נותן לו לשחק, עם קללות והטרדות בלי הפסקה. תחשוב אותו סיפור ככה.
"היום הכול שונה. בא בעלים עם הרבה כוח, שיודע לנהל ושם את האנשים הנכונים, מזיז את מי שצריך להזיז ואף אחד לא יכול לדבר. הוא לא נותן לאף אחד לפגוע בשחקנים שלו".
על החזרה של אבי נמני מבית"ר למכבי
"ברגע שהוא חזר ידעתי שאני לא אהיה. לא כי לא רציתי. התחלנו את העונה, באו אליי קרוב ל-300-400 אוהדים בתחילת האימונים, ואתה רואה את הרוע, את האנטי, את הקללות, ואתה מנסה להבין מה עשית. הכניסו אותי לסיפור שלו ושל טל, שאני בכלל לא קשור לשום דבר".
על המחנאות בחדר ההלבשה
"אני חושב שזה לא נכון. לדעתי היה איזה תאקל ביניהם, בין אבי לטל, שקרה משהו, שהם עשו משהו ביחד, וזה אחר כך נכנס לתוך חדר ההלבשה והקרין על הכול. היו שחקנים שהיו עם אבי, אני אחר כך, עם הזמן, התקרבתי גם לטל, ואז נהיה סלט והיה קשה לעצור את זה.
"לא היה מישהו מספיק חזק במועדון שיחתוך את הדברים האלה. עד שבא קלינגר, חתך והזיז את שניהם במקום להזיז אחד, אז בכלל הקהל עוד יותר התהפך ועשה את מה שעשה. מצאנו קורבן – ברוך דגו, שמשחק על התפקיד של אבי. כיוונו אותם לשם ועשו את מה שעשו".
מה דעתך על הכתבה?