ההתפטרות הדרמטית של ברק בכר בשידור חי, מיד לאחר התבוסה המשפילה 4:0 למכבי נתניה בסמי עופר, הכניסה את מכבי חיפה לטלטלה מקצועית משמעותית בעיצומה של פגרת הנבחרות. בעוד שבזירה המקומית שמו של ברק יצחקי סומן כמועמד מוביל, בכירי המועדון, הנשיא יעקב שחר והמנהל המקצועי ליאור רפאלוב, בוחנים ברצינות רבה גם את האפשרות למנות מאמן זר ולהנחיתו בכפר גלים.
אלא שההיסטוריה מלמדת שהחלטה כזו עשויה להיות הימור מסוכן. בעוד היריבה המושבעת מתל אביב בנתה בעבר שושלות על טהרת הדרכון הזר, בכרמל הסיפור תמיד היה אחר.
היסטוריית המאמנים הזרים של מכבי חיפה היא רכבת הרים של ציפיות קוסמופוליטיות, קשיי הסתגלות למנטליות המקומית וניסיונות חוזרים ונשנים להשתיל לב אירופי (או דרום-אמריקאי) בכדורגל הישראלי. עבור יעקב שחר, הניצוץ הזר התקשה לעיתים קרובות להפוך ללהבה יציבה.
סוף שנות ה-90: הניסוי הצ'כי והאירופי של אוהרין
הרומן האמיתי הראשון של יעקב שחר עם מאמן זר בעידן המודרני התרחש בקיץ 1998. שנה קודם לכן, בעונת 1997/98, המועדון נפרד מגיורא שפיגל וזכה בגביע המדינה עם דניאל בריילובסקי על הקווים. אך שחר רצה יותר – הוא חיפש מתיחת פנים מקצוענית ואירופית, ושלף שפן נוצץ מהכובע: דושאן אוהרין הצ'כי, מי שהדהים את היבשת כשהוביל את נבחרתו לגמר יורו 1996.
על המגרש באירופה, זה היה קסם טהור. אוהרין חתום על אחד הפרקים המפוארים ביותר בהיסטוריה של המועדון – המסע המטורף בגביע המחזיקות, שכלל את הדחת פריז סן ז'רמן וריד האוסטרית בדרך לרבע הגמר. הוא גם היה המאמן שהעניק את הבמה והעלה מהנוער את מי שיהפוך לסמל הגדול ביותר של המועדון, יניב קטן.
אלא שבעוד באירופה חיפה נראתה כמו קבוצה מהטופ, הלחם והחמאה של הליגה המקומית גבו מחיר כבד. אוהרין, איש קשוח של משמעת מזרח-אירופית, התקשה להתמודד עם המנטליות של הכדורגלן הישראלי, והפועל חיפה דהרה לאליפות היסטורית. הקדנציה הגיעה לקיצה הדרמטי באפריל 1999: חיפה הושפלה בקרית אליעזר 5:1 על ידי בית"ר ירושלים ברבע גמר גביע המדינה. אוהרין לקח אחריות והתפטר, בריילובסקי שוב הוקפץ כדי לסיים את העונה, ושחר חזר לנוסחה המקומית והבטוחה למשך כמעט 15 שנה.
אלכסנדר סטנוייביץ': הכריזמה הסרבית שנתקעה בלבנט
התפנית הבאה הגיעה רק בקיץ 2014. אחרי שנים שחונות ושקיעה מקצועית, מכבי חיפה עברה לאצטדיון סמי עופר החדש וחיפשה מנהיג שיסחוף את המערכת. אלכסנדר סטנוייביץ' הסרבי נחת בכרמל בקול תרועה רמה. עם חליפות מחויטות, כריזמה מתפרצת ורזומה מרשים מפרטיזן בלגרד, הוא נראה כמו הדבר הנכון בזמן הנכון.
אולם ירח הדבש הסתיים במהירות הבזק. סטנוייביץ' גילה שהכדורגל הישראלי דורש עור עבה במיוחד. סדרת הפסדים מתסכלת, חוסר סבלנות מערכתי ולחץ תקשורתי עצום שברו את המאמן, שפרש מרצונו חצי שנה בלבד לאחר שהגיע, כשהוא משאיר מאחוריו מועדון שבור ועדות נוספת לכך שטקטיקה אירופית לא תמיד מתכתבת עם הלחץ המקומי.
רנה מולנסטיין: התיאוריה שלא פגשה את המגרש
שנתיים מאוחר יותר, באוגוסט 2016, נחת בכרמל הייחוס הנוצץ ביותר שנראה כאן זה שנים. רנה מולנסטיין, עוזרו המיתולוגי של סר אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, מונה למאמן הקבוצה. הציפיות הרקיעו שחקים, ומולנסטיין החל לדבר במסיבות העיתונאים על "תהליך", פילוסופיית כדורגל ובנייה לטווח ארוך.
בפועל, המעבר מתפקיד עוזר המאמן בתיאטרון החלומות של אולד טראפורד לתפקיד המאמן הראשי בליגת העל התברר כקשוח מדי. חיפה של מולנסטיין הציגה כדורגל נאיבי ונטול שיניים, וההולנדי נראה לעיתים קרובות מנותק מהמציאות המקומית. אחרי תבוסה כואבת של 3:0 בדרבי העירוני, גם ההולנדי ארז מזוודות פחות מחצי שנה לאחר שמונה, וחיפה למדה בדרך הקשה ששמות מהפרמייר ליג לא מבטיחים ניצחונות באשדוד או בסכנין.
המהפכה ההולנדית והפיאסקו של פרד רוטן
השיא של הניסיונות המודרניים בעשור הקודם הגיע בעונת 2017/18, כאשר יעקב שחר החליט לשנות את כל המבנה הניהולי והביא את המנהל המקצועי ההולנדי מוחמד אלאך. אלאך, שהאמין באסכולה ההולנדית המובהקת, מינה לתפקיד המאמן את פרד רוטן – איש מקצוע עם רקע עשיר בליגה ההולנדית הראשונה ובשאלקה הגרמנית.
זו הייתה אמורה להיות מערכת מקצוענית ומתקדמת, אך היא הפכה לאחד הפרקים העגומים ביותר באותו עשור. רוטן נראה אדיש, חסר אנרגיה, והקבוצה תחתיו דשדשה בירכתי הטבלה. השילוב הזר בדרג הניהולי והמקצועי יצר נתק מוחלט בין המערכת לקהל ולשחקנים המקומיים. הפיטורים היו בלתי נמנעים, והניסוי ההולנדי נסגר בקול ענות חלושה.
דייגו פלורס: הבחירה של רפאלוב שהסתיימה בטונים צורמים
בקיץ 2025, עם כניסתו של ליאור רפאלוב לתפקיד המנהל המקצועי החדש של המועדון, הוא החליט לבצע מהלך נועז ולשבור את ההבטחות הישנות לטובת חזון זר ומרתק. הבחירה המשמעותית הראשונה שלו על הקווים הייתה דייגו פלורס הארגנטינאי – דמות מסקרנת שעבדה במשך 6 שנים כעוזרו הקרוב וכמתורגמנו של המאמן האגדי מרסלו "אל לוקו" ביילסה. רפאלוב האמין שהפרופיל של פלורס מתאים בדיוק לפרויקט החדש והאנרגטי שהוא רצה לבנות בכרמל.
פלורס הביא עימו פילוסופיית משחק קיצונית: כדורגל הגנתי, אימונים לא רגילים לשחקנים הישראלים ואימוני בוקר מפרכים של שעתיים, בעיקר של כושר. אלא שהתיאוריה ספגה מכות קשות בתוך זמן קצר. בעיות ביורוקרטיות סביב תעודת הפרו שלו (שהוכרה רק בדרום אמריקה) העיבו על המינוי, ועל כר הדשא השיטה קרסה לחלוטין. הירוקים הודחו מאירופה על ידי ראקוב, ובליגה רשמו פתיחת עונה רעה ומגמגמת.
הקש ששבר את גב הגמל הגיע במחזור השביעי באוקטובר 2025: חיפה שמטה יתרון מבטיח והפסידה בבית 3:2 למכבי נתניה. הקהל בסמי עופר הגיב בשריקות בוז מהדהדות, המערכת איבדה סבלנות ופלורס פוטר אחרי 7 מחזורים בלבד. במועדון הודו בגלוי שהחתמתו של הארגנטינאי חסר הניסיון כמאמן ראשי בקבוצה גדולה הייתה טעות – כישלון שהביא לחזרתו של ברק בכר אל הקווים.
מסקנת הכרמל: האם הפעם יימצא הנווט הנכון?
הפיאסקו הקצר עם דייגו פלורס רק חיזק את תסמונת הדרכון הזר בכרמל. בכל פעם שמכבי חיפה מנסה לייבא מודל טקטי נוקשה או פילוסופיית משחק קיצונית מבחוץ – בין אם זו המשמעת של אוהרין, התיאוריות של מולנסטיין או הלחץ של פלורס – המערכת פשוט דוחה את השתל.
ההיסטוריה המודרנית מוכיחה מעל לכל ספק: מכבי חיפה היא מועדון שמונע מרגש, מחיבור ישיר לקהילה ומזיהוי מדויק של ה-DNA החיפאי. שלוש השושלות המפוארות ביותר של המועדון בעידן שחר נבנו אך ורק על ידי מוחות מקומיים: אברהם גרנט, רוני לוי וברק בכר.
כעת, הדילמה המונחת על שולחנם של יעקב שחר וליאור רפאלוב גדולה מתמיד. האם הפעם, למרות הכול ובניגוד לכל משקעי העבר, יחתום בכרמל מאמן זר? והאם דווקא מתוך השבר הנוכחי תצליח מכבי חיפה למצוא סוף סוף את הנווט המיובא הנכון – איש מקצוע שידע לאזן בין הסטנדרטים האירופיים המקצועניים לבין הלב הישראלי החם והיצירתי של שחקניו?
אם רפאלוב ושחר יחליטו ללכת שוב על הדרכון הזר, המאמן הבא יצטרך להיות הרבה יותר מטקטיקן דגול; הוא יצטרך להיות פסיכולוג, מנהיג וכזה שמבין שסמי עופר הוא הר געש שדורש חיבור ולא רק תיאוריות על לוח מגנטי. זוהי ההזדמנות הגדולה של המועדון להוכיח שגם בכרמל מאמן זר יכול להצליח, לשבור את הקללה ההיסטורית ולכתוב פרק חדש וקוסמופוליטי באימפריה הירוקה.
מה דעתך על הכתבה?