בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבנר נתניהו, התארח בפודקאסט "הפודיום" של אורן יוסיפוביץ' וסיפק מספר ציטוטים לפנתאון. בין השאר, הביע הסתייגות ממינוי אפשרי של אייל ברקוביץ' למאמן נבחרת ישראל, התייחס לקהל של בית"ר ירושלים ולא אהב את היכולת של הקבוצה העונה תחת רוני לוי. וגם: מסי או רונאלדו?
)"אצלי כדורגל זה אובססיה ואהבה מילדות", אמר נתניהו. "מבחינתי כשאני רואה כדור זה אוטומטית או לבעוט או יותר נכון – להסתכל על מי שבועט… התחלתי ללכת למשחקים של בית"ר עוד הרבה לפני ש[אבא שלי] נהיה ראש ממשלה, שבגיל 9 היה המשחק הראשון שהלכתי אליו לבד. זה היה בדיוק השנים שלפני גאידמק, אלי אוחנה כמאמן, מאור מליקסון וברוכיאן בהרכב – ימים אפורים כאלה. וזה משהו שפשוט נשאר טבעי, בהמשך התופסת התווספה, אבל אין איזושהי בעיה".
אהדת ספורט בבית: "אני אוהד בית"ר בארץ ומנצ'סטר יונייטד בחו"ל. על שתי הבחירות האלה לפעמים יוצא לי להתחרט. את ההורים אני סוחף יותר בזמן מונדיאלים ויורו, ואת יונייטד הצלחתי לסחוף אותם בשנים היותר טובות, עכשיו קשה להזיז לכיוון הזה אבל העניין עדיין קיים. בוא נגיד שאמא שלי לקחה מאוד קשה את הפרישה של אלכס פרגוסון. לי עוד היו תקוות מדיוויד מויס, אז כנראה שהיא לקחה את זה יותר קשה ממני".
"בסוף רוב האוהדים הם אוהדים של קבוצות שנכשלות. רוב הקבוצות הן קבוצות שלא מצליחות, וזה העינוי בלהיות אוהד כדורגל. אמא שלי תמיד שואלת אותי באופן קבוע [אחרי משחקים]: 'נו, היה כיף?' 'לא! לא היה כיף!' זה לא כיף. מתי כיף לאהוד קבוצת כדורגל?".
העונה של בית"ר: "זה מבאס שליכולת הגרועה הזאת לא היה שום מחיר מקצועי, זה מדהים. זה היה כדורגל נורא והמקום השלישי לא היה בסכנה אפילו לשניה. מה זה אומר על הליגה הזאת?"
"אני לא חושב שהבעיות שלנו תלויות מאמן, אני באמת לא חושב. מה שאני מרגיש פשוט זה שהמועדון הזה הוא סופר לא-יציב. אנחנו מחליפים מאמן כל חצי שנה או שנה, ושחקנים מתחלפים פה כמו גרביים. נוער אין, שחקני בית אין, אז זה אומר שאנחנו צריכים לשלם את הכסף הזה לשחקני רכש. ההיצע פה במילא לא כזה טוב, נראה לי שמכבי תל אביב הבינה את זה, אז אנחנו מוציאים את הכסף הזה על שחקנים שהם במילא לא כאלה טובים. אנחנו בונים על זה שאנחנו נמכור אותם בלי להתחשב ביכולת לא טובה או בפציעות. זו לא צורה, אין איזשהו מודל, והרבה מזה בא מהאוהדים. אנחנו לא מגיעים. אני זוכר שבעונה שהייתה כביכול כמעט שלנו, עם בני בן זקן, באתי למשחק ליגה, בבית, היינו בצמרת, היה מצב לאליפות והיו 6,000 איש. אני לא יודע איך אוהדים שרוצים שהקבוצה שלהם תיקח אליפות לא באים וטורפים את היציע".
"נראה לי בתכל'ס שאלה דברים שמעבר לבית"ר עצמה. ירושלים זו עיר שעוברת שינויים ואנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם, טדי נמצא במקום שהוא לא טוב לכל מי שמגיע בחוץ כי הקהל הירושלמי פחות ופחות מגיע, האוהדים הירושלמים עוברים לגור במעלה אדומים במקרה הטוב, זה משפיע. מבחינת שיווק אנחנו לא נמצאים שם, אלא אם אנחנו נעבור איזשהו שינוי, ואנחנו נתאים את המצב אז יהיו יותר אוהדים ירושלמים. אני סטודנט באוניברסיטה העברית ואוהדי בית"ר זה משהו שלא קיים בכלל. התדמית היא גרועה. יש בעיד המון חרדים, וכאילו מבחינת שיווק זה לקוח פוטנציאלי ואין בכלל שום מחשבה לכיוון הזה".
מי צריך לאמן את בית"ר: "השאיפה שלי שיגיע מאמן זר, מנהל מקצועי זר, מאמן שוערים זר ומנהל קבוצה זר. למה? כדי שיהיה ניתוק. בני אדם מורכבים מקשרים. אבל, לקבוצה מישראל עדיף שיהיה צוות שלא מקושר לנישה בישראל, שלא יהיה מקושר לעיתונאי הספורט, לא יהיה לחוץ מהאוהדים ולא יהיו לו עניינים לא מקצועים. אני לא יודע עד כמה ולאדן איביץ' מעורבב עם הקהל של מכבי ויודע על כל סאגת אבי נימני, זה קוף שאין לו. אשמח שגם אצלי בקבוצה לא יהיה קוף כזה, ולישראלי תמיד יהיה קוף כזה. אני ממש רוצה צוות זר, והסטיגמה שזה דבר יקר זה נכון, זר זה יקר, אבל למה לא להביא שחקנים זולים יותר?"
מי צריך לאמן את הנבחרת: "וילי רוטנשטיינר נשאר? אז מי שהוא רוצה, הוא מחליט. כאילו, מה זה השטויות האלה – ועדת איתור?! מה זה ועדת איתור שמחליטה למנהל המקצועי של הנבחרת, מישהו שיש לו עסקים במקום אחר שזה הכדורגל האוסטרי, שהיא אמנם לא הנבחרת הטובה בעולם אבל מדינה שקצת יותר טובה בכדורגל מאיתנו, למה לא לתת לו? עכשיו באופן כללי מאמני נבחרות פחות טובים ממאמני קבוצות, זה ידוע בכל העולם, כי זה שלב אחר של הקריירה, וכי הדרישות המקצועיות אינטנסיביות פחות, התיאום בין השחקנים הוא מלכתחילה נמוך יותר, אין מה לעשות, מתאמנים פחות, יש מגבלות מסוימות. אבל בוא, כל הטיעון הזה – זה שכונה".
מינוי אפשרי של אייל ברקוביץ' לנבחרת: "לא, לא, אבל אני אפילו אלך יותר מזה – זה לא נגדו אלא בעד משהו אחר. ראית? תשובה של פוליטיקאי. הבעד הזה הוא משהו מאוד ברור – אם אני מביא מנהל מקצועי, ובקבוצות גם נשיא שמעליו או איזשהו מנכ"ל, אז אני רוצה שכל הסביבה תהיה מתואמת ותהיה הרמונית. פשוט צריך מישהו שווילי רוטנשטיינר סומך עליו ושלא ינחיתו מאמן בשבילו משיקולים שהם…"
מסי או רונאלדו: "אני באופן קבוע בצד של השלישי. לפני 10 שנים כשדיברו על קאקה או רוני, אחר כך זה היה זלאטן, היום זה רוברט לבנדובסקי, שהיום תכל'ס בעיני הוא הראשון. אבל בסוף מבין שניהם, אני אגיד לך את האמת, אני מעדיף את הגישה של רונאלדו. אני חושב שעושים עוול לרונאלדו, אני זוכר שכשהוא התחיל את הקריירה גם עליו דיברו כעל ילד מוכשר כמו נאני או כל אחד אחר שיוצא מהכדורגל הפורטוגלי ועושה דריבלים באגף. זה פשוט עבודה של שחקן ששינה את עצמו לאורך הזמן".
לגבי מסי: "אי אפשר להגיד עליו שהוא לא עובד קשה, שהוא מסתמך 100 אחוז על הכישרון שלו, כי שי בירוק נסמך רק על הכישרון שלו. לא נשארים ברמות האלה בלי לעבוד קשה ומבלי להתאים את עצמך מבחינת סגנון משחק. היה שלב שמסי היה יותר מנהל את המשחק של בארסה, היום הוא יותר המוציא לפועל, היו תקופות שהוא היה חלוץ מדומה, היו תקופות שהוא היה באגף. זה מאוד משתנה".
ספורט בישראל לעומת העולם: "אני מסתכל נגיד על מדינה כמו קרואטיה שיש להם תרבות ספורט מפוטרת, אבל הרבה פחות חברות היי-טק, הרבה פחות חברות שמונפקות בבורסה בניו-יורק. השאלה היא מה עדיף, ובאיזשהו מקום אני מעדיף את הספורט, אבל הוא יכול לבוא על דברים אחרים. גם הצבא מנקז אליו הרבה, הרבים בני נוער מתאמנים חזק כדי להגיע למקום טוב בצבא. הרבה קריירות של ספורטאים מתעכבות בגלל שהם בצבא וזה לוקח הרבה מאוד מהעניין. גם המציאות פה היא הרבה יותר אקטואלית, וריאלית יש לה מקום הרבה יותר חזק פה. אפילו העניין שיש פה כל כך הרבה חגים. ספורט זה משהו כל כך חלש בתרבות שלנו".
מה דעתך על הכתבה?