סיבוק: "אבי לוזון פועל מהלב, גיא צריך לקבל את המושכות"

תומאש סיבוק היה אחד השמות הגדולים ביותר שנחתו בכדורגל הישראלי. לפני שלוש עונות, הוא הפתיע כשבחר לשחק דווקא במכבי פתח תקווה של קובי רפואה. בחודש שעבר, כשהוא כמעט בן 37, הוא הודיע על פרישה. כעת, בראיון מיוחד לספורט1, הוא מסכם: החזרה לקבוצת האם, סוגיית טל בן חיים בצ'כיה, גיא לוזון והמאבק בין ישראל לצ'כיה בליגת האומות.

"כל הזמן שחקנים פורשים ויש כאלה שפורשים פצועים או כשהם על הספסל. אני פרשתי בריא וכשאני משחק. עשיתי את העבודה שלי ואין בי חרטות", הוא מודה. "ידעתי בתחילת השנה שזו תהיה השנה האחרונה שלי ואמרתי את זה למשפחה שלי. לעיתונאים אמרתי את זה רק בינואר, אבל ידעתי עוד לפני".

סיבוק, שברזומה שלו הופעות רבות במדי אודינזה ובשיקטאש ומשחקים רבים כקפטן הנבחרת הצ'כית, בחר לערוך את עונת הפרישה שלו בקבוצה בה גדל, צ'סקה בודיוביצה, כאשר בימים אלו הוא שוקל את צעדיו: "אני מתכנן ללכת לסטאז' אצל פאבל נדבד ביובנטוס וגם אדן טרזיץ', עוזר המאמן של דורטמונד, היה המאמן שלי בבשיקטאש. בעבר תומאש רוזיצקי הציע לי להצטרף לספרטה פראג אבל לא הגענו להסכם כי זה לא היה בתפקיד שרציתי. אנחנו עדיין בקשר ואולי בעתיד נסכם על שיתוף פעולה".

יכולת אולי לפרוש במקום אחר, בליגות עם יותר כסף. למה בחרת דווקא לפרוש פה?

"זו הייתה הקבוצה שגדלתי בה וזה המקום שבאתי ממנו. אם יכולתי לחתום בקבוצה אחרת ולהרוויח הרבה כסף? בישראל אתם חושבים רק על הכסף. יש לי מספיק כסף לחיות חיים טובים. גם כשבאתי לפ"ת זה לא היה בגלל הכסף, אלא בגלל שרציתי לחוות כדורגל שונה ולספק חיים טובים למשפחה שלי. אם הייתי רוצה כסף הייתי נשאר בטורקיה. אני חושב שזה נחמד לפרוש בקבוצה בה התחלת".

"אולי יגיע נשיא חדש לקבוצה שפרשתי בה ואולי הוא ירצה שאקבל תפקיד פה. לשחק אני כבר לא אחזור. אין לי כבר מוטיבציה. חזרתי לקבוצה שלי, עזרתי לה לשרוד בליגה, עשינו עונה טובה. היה לי לא קל כי יש לנו מאמן שדורש הרבה ברמה הפיזית. היה לי קשה אחרי הקורונה לשחק ללא קהל, כי לפני זה היו לנו המון אוהדים. זה פגע באנרגיה. הראש שלי כבר חשב על התפקידים שאחרי הפרישה. מעניין אותי להיות מנהל מקצועי, לא להיות מאמן. ניסיתי לקנות את הקבוצה עם איש עסקים עשיר אבל העסקה נכשלה בגלל כמה עניינים פוליטיים. הוא רצה לתת לי לנהל ולבנות את הקבוצה".

בימים אלו, סיבוק עדיין עוקב אחר קבוצתו לשעבר מכבי פ"ת ואף תכנן לבקר בארץ ולצפות בגמר הגביע מול הפועל באר שבע, דבר שלא התאפשר בשל ההוראות המחמירות בסוגיית הטיסות הנכנסות: "כשירדנו ליגה אמרתי שיש למכבי פ"ת מאמן טוב. אני חושב שגיא הוא מה שאתה מצפה ממאמן. יש לו אופי טוב, הוא טקטיקן ולא היה לי ספק שהם יחזרו לליגה הבכירה איתו. אני מקווה שהם ימשיכו בדרך הזאת. צריך לתת לו את המושכות להיות גם המאמן ולבחור את השחקנים. אם יתערבו לו בהחלטות ולא יתנו לו לעבוד, פ"ת תצליח פעם אחת בשבע עונות. אבי צריך לתת לגיא את המושכות להחליט. אבי מבין כדורגל, מביא הרבה כסף למכבי פ"ת והוא אוהד נלהב, אבל הוא פועל מהלב ולא מהראש. בכדורגל צריך לחשוב עם הראש וזה תהליך. אם היינו נשארים בליגה, הייתי נשאר שנה נוספת ביחד עם גיא".

אתה מכיר טוב מאוד את ספרטה פראג, אתה בטח מדבר עם המון אנשים שם, מה קרה לטל בן חיים שלא עבד?

"הוא לא שיחק הרבה זמן אבל אולי במכבי ת"א הוא ירגיש בבית. אני לא חושב שהאשמה הייתה רק עליו. היו עוד שחקנים שהגיעו והמאמן אנדראה סטרמצ'יוני הרג את השחקנים ואת הקבוצה בכמה שנים. הוא עשה את אותו הדבר בפנאתינייקוס. היו עוד כמה שחקנים שלא הצליחו. זה היה קשה לטל, כי הוא בא לקבוצה באותה עונה שהחליפו את כל השחקנים. הליגה הצ'כית קשה ופיזית. לפי מה ששמעתי, הוא לא עבד כמו שהם ציפו. הם שלחו אותו לישראל לעשות שיקום בזמן שהוא נפצע והוא חזר עם כמה קילוגרמים עודפים. הם לא אוהבים את מי שלא מתנהל ב-100%. אני בטוח שיש לו את היכולת ואין על כך מחלוקת. לפי מה שאמרו לי ולפי השמועות לא הייתה לו מוטיבציה לחזור. צ'כיה וישראל שונות ברמת הליגה. הליגה הישראלית מתאימה לו יותר כי לדעתי הוא ישחק בקבוצה שהיא התקפית ופחות מתגוננת. ציפו ממנו להרבה כאן, נתנו לו צ'אנסים בהתחלה והאמינו שבעונה השנייה יהיה טוב יותר. הוא לא כבש וזה אכזב. גם אם לא הולך, צריך להתאמן ב-100% ולפי מה ששמעתי הוא לא עשה את זה".

נבחרת ישראל ונבחרת צ'כיה ייפגשו בליגת האומות. ספר לנו קצת על הנבחרת הצ'כית.

"הנבחרת בתהליך טוב. הם ניצחו את אנגליה בבית. יש כמה שחקנים שעברו לקבוצות טובות, כמו תומאש סוצ'ק שמשחק בווסטהאם ופטריק שיק מר.ב. לייפציג. ולדימיר דארידה משחק הרבה שנים ברמות הגבוהות ועכשיו הוא בהרטה ברלין. אני חושב שאתם צריכים להיזהר מפטריק שיק כי הוא השחקן הכי מסוכן. המאמן הוא תומאס שלהבי, הוא רצה שאחזור לנבחרת לפני שנה וחצי. הוא היה עוזר המאמן כששיחקתי בספרטה פראג וגם בנבחרת. הוא יודע להכין שחקנים בצורה טובה בזמן קצר – כי זו המהות של מאמן נבחרת כשאין לך הרבה אימונים להעביר. הוא שומר על 14-15 שחקנים קבועים והתחנך תחת קרל ברוקנר שהיה מהמאמנים הגדולים פה. יהיה משחק מאוד קשה לישראל, אני חושב שצ'כיה היא בוודאות הפייבוריטית. הם הגיעו לטורניר האירופי האחרון".

לסיום, סיבוק התבקש לסכם קריירה ארוכה במספר קטגוריות:

השער הגדול ביותר שלך?

"ברבע גמר הליגה האירופית עם בשיקטאש, מול בראגה, ובמדי צ'כיה מול מונטנגרו במוקדמות ההעפלה ליורו".

המאמן הטוב ביותר שאימן אותך?

"מחוץ לצ'כיה זה ללא ספק היה סלאבן ביליץ', שאימן אותי בבשיקטאש במשך שתי עונות. בצ'כיה היו לי כמה מאמנים טובים וקשה לי להצביע על אחד כי כולם שם יודעים להכין אותך טוב טקטית ויודעים לגשת לשחקנים. בישראל זה ללא ספק גיא לוזון, אהבתי את המנטליות שלו".

המקום בו הכי נהנית לשחק?

"בשיקטאש, לחלוטין. בישראל הייתה לי חוויה טובה כי לאורך הקריירה שיחקתי בקבוצות גדולות, בסגנון של מכבי חיפה ומכבי ת"א, שנלחמות על תארים, ופה התרגלתי למציאות חדשה".

אם אני מבקש ממך להרכיב את נבחרת השחקנים הכי טובים ששיחקו איתך, לא כולל אותך?

שוער – פטר צ'ך.

מגן ימני – זדנק גריגרה, מגן שמאלי – מארק ינקולובסקי, בלם – מתאו פרארי.

קשר אחורי – אטיבה האצ'ינסון מבשיקטאש.

קשרים קדמיים – גוטי, מנואל פרננדס, תומאש רוזיצקי, פאבל נדבד.

חלוץ – מילאן בארוש ויאן קולר.