ג'וף גאירה הוא לא שם מוכר בכדורגל הישראלי, אבל הסיפור שלו יגרום לכם לנוע באי נוחות. גאירה, שעזב בשבוע שעבר את בני יהודה, מספק הצצה נדירה ליחס ולתנאים להם זכה מהמועדון. תנאים לא נאותים יהיה אנדרסטייטמנט.
גאירה הוא שחקן בן 21 מגמביה שהגיע לישראל בינואר 2017 וחתם בקבוצה מהשכונה. תחילה שיחק בקבוצת הנוער, ואז הושאל להפועל רמה"ש מהליגה הלאומית. בעונה שלאחר מכן הוא שוב הושאל, הפעם לבני לוד, ובתחילת העונה שעברה יועד סוף סוף להשתלב בקבוצה הבוגרת של הזהובים. אלא שכחודש לפני פתיחת העונה, ביולי 2019, נפצע גאירה בברכו, קרע את הרצועה הצולבת וספג פגיעה במיניסקוס – פציעה שזמן ההחלמה ממנה עומד על כשמונה חודשים. את מה שעבר עליו מאז הדעת מתקשה להכיל. העדות המלאה לפניכם.
"הייתי צריך לשלם על פיזיותרפיה"
לטענת גאירה, בני יהודה לא שילמה לו כספים שהגיעו לו ולא העניקה לו טיפול נאות בזמן תקופת השיקום מהפציעה. עוד הוא טוען כי הדירה שאליה הועבר מאז אינה ראויה למגורים, וכי בסופו של דבר הציבו בפניו בבני יהודה אולטימטום: ותר על הכסף שאנחנו חייבים לך ותקבל שחרור, או שתשב ביציע.
הכל החל לאחר הפציעה הקשה של גאירה, אז החליטה הקבוצה לטענתו לקצץ את שכרו מ-3,000 דולר בחודש ל-2,600. "אמרו לי: 'אל תדאג, נשלם לך', והם לא שילמו", מספר החלוץ, "במשך עשרה חודשים הורידו לי כסף מהמשכורת. הם היו חייבים לי 4,000 דולר – 400 על כל חודש. לאחר מכן הגיעה הקורונה וכל השחקנים קיצצו, והמשכורת שלי ירדה מ-2,600 דולר בחודש ל-2,000".
רק בסוף השבוע שעבר הגיע גאירה להסדר עם המועדון, לאחר שהסכים לטענתו לקבל פיצוי בגובה 2,500 דולר בתמורה לשחרורו. אבל הנושא הכספי הוא רק קצה הקרחון. לאחר הפציעה ביולי 2019, מספר גאירה, הוא נתקל בחומה אטומה מצד אנשי המועדון, שסירבו לסייע לו. "הייתי אחרי פציעה קשה ולא יכולתי ללכת או לדרוך על הרגל. קיבלתי קביים, אבל גם איתם לא הצלחתי לזוז. התחננתי לבני יהודה שמישהו יסייע לי, אבל אף אחד לא בא. לא יכולתי להתקלח, לא יכולתי להכין אוכל.
"היה לי חוזה, ולמרות זאת הם לא עזרו לי בשיקום", ממשיך גאירה, "פניתי למועדון ואמרתי שאני צריך פיזיותרפיה, אבל הם דחו אותי. הייתי צריך לשלם על זה מהכיס שלי, ויצא שהלכתי רק ארבע פעמים במשך שישה שבועות לפיזיותרפיה. זה לא הגיוני אחרי פציעה כזו. הם אפילו לא עזרו לי להגיע לשם. פעם אחת לקח אותי אחד האוהדים, ובפעם אחרת חבר שלי".
מכאן הכל רק הלך והידרדר. גאירה טוען: "לא יכולתי ללכת, לא יכולתי לזוז. אפילו לשירותים לא הצלחתי ללכת. השתנתי וחרבנתי על עצמי. אף אחד במועדון לא הקשיב. אמרו שאין להם זמן, שאין מי שיעזור לי. היו שלוליות של שתן על הרצפה בבית כי לא יכולתי ללכת לשירותים. התקשרתי לרופא שניתח אותי והוא אמר לי שזו לא האחריות שלו לעזור לי, אלא של המועדון.
"סיפרתי את הסיפור לאבא שלי בגמביה. הוא היה מאוד עצבני וביקש ממני לחזור. אחרי שישה שבועות כאלה, ביקשתי מהמועדון לנסוע למשפחה שלי. אמרתי שאני לא מסוגל להתמודד עם זה יותר. הם הודיעו לי שאם אני רוצה לטוס, אז שאקנה כרטיס טיסה מהכסף שלי". וכך, עם כרטיס שקנה בעצמו, שב גאירה למולדתו באופן זמני.
"כמו לגור בחרא"
כשחזר לישראל בינואר האחרון, הועבר גאירה מהדירה שבה התגורר לדירה אחרת, בבניין שנמצא סמוך למתחם האימונים של הקבוצה בשכונת התקווה. מדובר בדירת שני חדרים – ובכל זאת שוכנו בה שלושה אנשים: גאירה, שחקן בן 19 מגאנה המשחק בקבוצת הנוער ושחקן נוסף מקבוצת הנוער, המתגורר בה כמה ימים בשבוע.
"הביאו אותי לגור בדיר חזירים, זה כמו לגור בחרא", מספר השחקן, "הבית הזה נוראי. אין לי פה אפילו מיטה, אני ישן על כיסא כבר שבעה חודשים. אפילו חדר השירותים בדירה שלי בגמביה עדיף על כל הדירה הזו. נכון שאני שחקן זר, אבל לשאר השחקנים הזרים הם לא מתייחסים ככה, ולהם יש דירות טובות מאוד. אני לא הראשון שעושים לו את זה.
"בהרבה לילות אני לא מצליח לישון. לפעמים אני הולך לישון במכונית. פעם עשיתי זאת במשך שבוע שלם. ביקשתי שיעבירו אותי לדירה אחרת, ודחו אותי. שאלתי את המנכ"ל כפיר אדרי אם היה מוכן שהמשפחה שלו תגור בדירה כזו. הוא הורה לי לא לשאול את השאלה הזו יותר".
"היו פעמים שפשוט ישבתי עם עצמי ובכיתי. חשבתי לעצמי: 'זה כדורגל?'. אני שבור, איבדתי הרבה מהיכולת המקצועית שלי אחרי השנה הזו, ואז עוד אמרו לי לוותר על הכסף, או שאשאר בלי לשחק והקריירה שלי תיהרס", מסכם גאירה, "לא העליתי בדעתי שמועדון מקצועני בישראל יכול להתנהל כך. אפילו כשהושאלתי לבני לוד, ששיחקה אז בלאומית, נתנו לי דירה נורמלית. גם ברמת השרון. בבני יהודה התייחסו אליי כמו לחרא. כל כך חיכיתי לעזוב".
מבני יהודה נמסר בתגובה: "מועדון הכדורגל, בני יהודה תל אביב, מאחל לג'וף גאיירה בהצלחה בהמשך דרכו".
מה דעתך על הכתבה?