המובחרים: דירוג עשרת הזרים הטובים בליגת העל

עשרות שחקנים זרים מתחלפים בליגת העל בכל עונה מחדש. כולם רוצים לפגוע בשחקני הרכש שבאים מעבר לים, להביא מישהו שבאמת ישדרג את הקבוצה. הרי בסופו של דבר, משחקן זר שמגיע לכאן אתה מצפה להביא את הערך המוסף. לקראת פתיחתה הרשמית של עונת 2020/21 בליגת העל ביום שבת, דירגנו את עשרת השחקנים הזרים הטובים ביותר בישראל.

כשמסתכלים על הרשימה הזו מגיעים לכמה מסקנות – ראשית כל, תשעה מתוך העשרה משחקים בקבוצות גדולות, כך שללא ספק הפער הטבעי במסוגלות לספק משכורות גבוהות יותר גם מנחית אצלך זרים טובים יותר. בנוסף, כמעט כל הקבוצות בליגה מחזיקות לפחות בלם זר אחד בסגל שלהן. זו בדרך כלל העמדה בה בישראל מחפשים חיזוק מעבר לים, אבל רק בלם אחד בלבד נכלל ברשימה, כך שמובן שהרבה יותר קשה להשיג "בינגו" בשחקני הגנה.

מלבד הבלם הבודד ברשימה, יש גם שוער, שני מגנים, קשר אחורי אחד ועוד חמישה שחקני קישור התקפי. אף לא חלוץ 9 אמיתי אחד, וגם זה מעניין – כל קבוצה מחפשת את הסקורר שלה, אבל הבעיה בהגעת שחקנים כאלה לכאן נעוצה במשפט האחרון – כל קבוצה מחפשת סקורר. בכל מקום, בכל מדינה, בכל יבשת. לא סביר שסקורר מוכח באמת יגיע לכאן. מלבד העובדה הזו, ללא מעט שחקנים ברשימה, שהם בהחלט איכותיים, קשה לייצר מספרים. האם הבעיה נמצאת בם או בליגה עצמה? אתם תחליטו. אז בואו ניגש לרשימה עצמה, הדירוג לפניכם:

10. ליוואי גרסיה (בית"ר ירושלים)
כשמסתכלים על פוטנציאל נטו, אולי מדובר במי שאמור להיות הראשון ברשימה. לטרינידדי בן ה-22 יש הכל. הוא מהיר מאוד, פיזי ברמה אירופית, בעל דריבל יוצא דופן ומבנה גוף מרשים. באמת של שחקן ברמות הגבוהות. הבעיה נעוצה במספרים. על הכישרון של שחקן הכנף אין עוררין, אך עם חמישה שערים ושלושה בישולים בלבד ב-30 משחקי ליגה בעונה הקודמת – מובן מיד שדרוש שיפור בתחום הזה. הכי קל להגיד על שחקן "הוא צריך לשפר את המספרים שלו". זה לא קל כמו שזה נשמע, והרבה פעמים זה משהו שבא לשחקן כזה או אחר יותר בקלות ולאחרים לא. במקרה של גרסיה, אם הוא באמת יידע לעשות את זה בקרוב, כי הוא בסך הכל עדיין צעיר מאוד, השמיים הם באמת הגבול שלו. אגב, עוד לפני שהגיע לישראל להפועל קריית שמונה בתחילת עונת 2018/19, היה נחשב לכישרון גדול בהולנד, שם שיחק במדי אלקמאר ואקסלסיור.

9. יאניק ווילדסחוט (מכבי חיפה)
יש קצת בעיה עם ההולנדי בן ה-28. לפעמים הוא עושה דברים שאתה שואל את עצמך 'איך לעזאזל הוא הגיע לפה', אבל כל הזמן ישנה תחושה סביבו שהוא ממצה רק 25% מהיכולת שלו. הוא לא הכי מבריק בעולם ויש הרבה דברים שהוא מתקשה בהם, אבל אם ברק בכר יידע למקסם את התכונות הטובות של ווילדסחוט – הוא גדול על הליגה עם המהירות האדירה, העוצמה והצעד הראשון. מצד שני, לפעמים הוא נראה כל כך מסורבל ובכלל יש תחושה שהוא אף פעם לא בכושר. הוא נכנס חזק לעניינים בעונה הקודמת רק באיזור המחזורים 18-19, היה נראה שהוא מתקרב לשיאו והציג יכולת פנטסטית, אך לאחר מכן הגיעה פגרת הקורונה ומאז ועד ימים אלו הוא שוב נראה כבד ורחוק מהמקסימום יכולת שלו. בדיוק כמו ליוואי גרסיה, גם הוא לקה במספרים וסבל מחוסר יציבות בעונה הקודמת עם מספרים זהים לזה של שחקן בית"ר – חמישה שערים ושלושה בישולים.

8. מתיאה ליואיץ' (בני יהודה)
הבינגו של הכתומים. שחקן איכותי מאוד, מוכשר, בעל רגל שמאל אדירה שהגיע לכאן בסכומים לא גבוהים במיוחד. היחיד ברשימה שלא משחק באחת הקבוצות הגדולות, אם מחשיבים את הפועל תל אביב בין החבורה הזו. לפעמים הסרבי בן ה-27 קצת אנוכי, אבל בני יהודה תלויה בו המון. לאלישע לוי אין הרבה שחקנים בקבוצה שיודעים ויכולים לתת פס לגול באיכות כזו, ולליואיץ' יש את זה ובגדול. היינו שמחים לראות אותו קופץ מדרגה לקבוצה גדולה יותר ולראות כיצד הוא משתלב שם, אך למרות כל המחמאות – גם הוא לא סיפק "מספרי ענק" ב-2019/20, עם ארבעה שערי ליגה בלבד ב-27 הופעות.

7. ארנסטס שטקוס (הפועל תל אביב)
השוער שהגיע הקיץ לאדומים ללא ספק נמצא אחרי השיא שלו, אבל עדיין הוא מהטובים בליגה בתפקידו ואפשר להגיד מניה בטוחה בין הקורות. בגיל 35, הליטאי איחד כוחות יחד עם ניר קלינגר שהביא אותו לישראל להפועל חיפה בתחילת עונת 2017/18, ואולי יביא קצת מה"מזל" שלו במשחקי גביע גם להפועל ת"א. בשלוש עונותיו בישראל, שטקוס הניף פעמיים את גביע המדינה – עם קלינגר והפועל חיפה בעונתו הראשונה, וכמובן בעונה הקודמת במדי הפועל באר שבע. הקבוצה האחרונה שלו העדיפה ללכת העונה עם אוהד לויטה בין הקורות ו-ויתרה עליו. 

6. ארנסט מאבוקה (מכבי חיפה)
לא מדובר בכדורגלן גדול, בכלל לא, אבל סופר יעיל בליגה כמו שלנו. לא היינו מהמרים שהוא יצליח בליגות חזקות יותר, אבל המגן הימני בן ה-32 הוא מניה בטוחה כאן בישראל. מהיר מאוד זה ידוע לכולם, בעל הגבהות מצוינות, פיזי והשתפר פלאים מבחינה הגנתית מאז שהצטרף לירוקים בתחילת עונת 2017/18 מז'ילינה הסלובקית, בה שיחק לא פחות משמונה שנים ואף זכה איתה בשתי אליפויות. אגב, כשהיה בן 24, בעונת 2012/13, שיחק פעמיים 90 דקות בצמד המפגשים של ז'ילינה מול הפועל קריית שמונה במסגרת הסיבוב השני של מוקדמות ליגת האלופות. הסלובקים ניצחו 0:1 בבית, אך בגומלין מאבוקה נכנע 2:0 לקבוצה של גילי לנדאו בזמנו. ואם לחזור לנושא שלנו, מאבוקה פשוט מתאים בול לליגת העל. בעונה הקודמת סיפק חמישה בישולים ועוד שער אחד (היחיד שלו במכבי חיפה) בלתי נשכח מול הפועל תל אביב, שער שהעניק ניצחון 1:2 דרמטי בתוך תוספת הזמן.

5. מיגל ויטור (הפועל באר שבע)
הבלם היחיד ברשימה. הפורטוגלי הוא פשוט שחקן טוב, איכותי ושקט. עם הרבה קלאסה, הוא מנהיג את ההגנה של הקבוצה שלו, משמש כקפטן ובעונה הקודמת שיחק באופן כמעט מלא אחרי שבכל אחת מהעונות שלפני כן החסיר לא מעט משחקים בעקבות פציעות. אין יותר מדי מה לדבר על ויטור בן ה-31 – זר מנצח, נקודה. בליגת העל שלנו שחקן הפועל ב"ש הוא בטופ של הטופ, ואולי גם הטוב בעמדתו.

4. עלי מוחמד (בית"ר ירושלים)
איזה שחקן נפלא הניז'רי בן ה-24. בארצנו הקטנטונת כל הזמן יגידו שהוא לא מספיק טוב כי אין לו מספרים, אבל אז מה? גם בלי שערים ובישולים התרומה שלו לקבוצתו פשוט עצומה. בעמדה שהוא משחק, הוא לא חייב לתת בכל עונה 5-6 שערים. יש שחקנים אחרים שצריכים לעשות את זה. מוחמד הוא 6. בגלל שמבנה הגוף שלו הוא לא של 6 קלאסי, אנשים רואים אותו כ-50/50 – אך אין הדבר נכון. מוחמד הוא קשר אחורי. נקודה. והוא עושה את זה מצוין. נכס עבור בית"ר, שללא ספק עוד יצליח יותר ויותר וגם באירופה יכול לעשות דברים נאים. קצב המשחק שלו, השליטה הנפלאה בכדור והזריזות מוסיפים כל כך הרבה אלמנטים נהדרים לקבוצה במרכז השדה. לרוני לוי יש נכס. זה שחקן שלא מוציאים מהמגרש, ואם מוציאים – מיד מרגישים את חסרונו.

3. אנריק סבוריט (מכבי תל אביב)
מבין הרשימה הזו, אם נהמר על השחקן שהיה מצליח יותר מכולם בליגות בכירות יותר – היינו הולכים על סבוריט. מושלם. מה יש להגיד עליו? נפלא הגנתית, מצוין התקפית. פיזי. כל מה שמגן צריך לספק לך. לא סתם השחקן בן ה-28 דרך בליגה הספרדית הראשונה (33 הופעות, כולם במדי אתלטיק בילבאו). ברמת ליגת העל, מדובר בשחקן ענק. ההבדל בינו לבין בואו נגיד הישראלי הטוב בעמדתו בליגה (סאן מנחם או אופיר דוידזאדה) – הוא פשוט עצום. יש מאמנים שאוהבים מגנים שתוקפים בלי הפסקה ואולי להם סבוריט פחות יתאים, אבל מעבר לכך, הוא מגן שמאלי "כמו שכתוב בספר" וברמה מאוד גבוהה. בעונה הקודמת שיחקו לצדו בחוליית ההגנה של מכבי ת"א גם אנדרה ג'ראלדש וז'איר אמאדור, ויחד השלישייה הזו יצרה הגנה שטובה בכמה רמות מליגת העל. לא סתם הם סיימו עונה שלמה בליגה עם עשרה כדורים ברשת בסך הכל.

2. צ'רון שרי (מכבי חיפה)
ההולנדי של הירוקים הוא כוכב. כמעט לאורך כל הקריירה הוא היה השחקן המוביל בקבוצה בה הוא נמצא, וכך גם כיום בגיל 32 בקבוצה של ברק בכר. הוא סיים את העונה הקודמת עם דאבל-דאבל בליגה: 10 שערים ו-11 בישולים. בהחלט מרשים. טכני בצורה יוצאת דופן, מנהיג, עושה עבודה מצוינת גם מבחינה הגנתית. הוא שחקן של מספרים ולפעמים יש לו הברקות אדירות, אבל נגדו ייאמר שלא השפיע בשום משחק מארבעת המשחקים מול מכבי תל אביב בליגה בעונה הקודמת. מצד שני, מי כן השפיע במכבי חיפה במשחקים האלה? למעט כמה דקות טובות בהפסד 4:3 המפורסם, הירוקים היו לא טובים מול האלופה כלל וכלל. שרי קיבל העונה בשני משחקים בגביע הטוטו את סרט הקפטן בהיעדרו של נטע לביא, כנראה מתוך כוונה של בכר להעניק לו ביטחון בכדי שיחזור להציג את היכולת שאנחנו זוכרים ממנו מהעונה שעברה, כי עד עכשיו בגביע הטוטו, זה לא היה זה. מכבי חיפה חייבת אותו בשיאו אם היא רוצה להוות העונה יריב אמיתי למכבי ת"א בקרב על תואר האליפות.

1. ז'וסואה (הפועל באר שבע)
אח, ז'וסואה, כמה כיף שהגעת לכאן. איזה שחקן. זה לא רק הכישרון הגדול והפסים שגורמים לך לתפוס את הראש, אלא משהו בתשוקה שלו וברוח שלו. כל אוהד של כל קבוצה היה רוצה שחקן כמו ז'וסואה אצלו בסגל. משוגע אמיתי, אבל בסטייל. היכולת הנפלאה שלו תחת יוסי אבוקסיס והחיבור עם המאמן יצרו מפלצת שהתפוצצה לקראת סוף העונה הקודמת. הוא לפעמים מזכיר קצת על המגרש את אבוקסיס עצמו כשהיה שחקן. ז'וסואה הוא מעל הליגה, אין פה ספק בכלל. לא סתם יש לו ארבע הופעות בנבחרת פורטוגל. עם כל המחמאות האלו, הוא סיים את העונה שעברה עם שישה שערים ושישה בישולים במסגרת הליגה. זה הכל. אבל אם שמים את המספרים בצד, היכולת ורגעי הקסם שלו על המגרש היו לרגעים אפילו מופלאים. כאלה שגרמו לאנשים בב"ש להגיד שמדובר בזר יותר גדול מטוני וואקמה. העונה חובת ההוכחה עליו, האם הוא יידע למנף את החיבור שלו עם אבוקסיס וסיום העונה החיובי אל כר הדשא? ימים יגידו. יהיה לו יותר קשה, כך זה נראה, כי הסגל של ב"ש נראה כרגע יותר חלש מזה של העונה שעברה. אנחנו בטוחים שגם העונה נתפוס את הראש ממהלכים כאלה ואחרים שלו, אך הוא יצטרך להגדיל את המספרים שלו ולנסות להוביל את הקבוצה לעונה טובה – ופשוט זה לא יהיה.