יוסי אבוקסיס בן 50, סיבה מספיק טובה כדי לבקש ממנו לעשות סיכום חלקי של הקריירה. אחרי עונה בה זכה בגביע המדינה עם הפועל באר שבע, קשה שלא להתחיל לספור מה הוא עשה קודם לכן: שלוש אליפויות כשחקן (אחת בהפועל ת"א, שתיים בבית"ר ירושלים), שתי זכיות עם האדומים בגביע המדינה ושתי זכיות עם כל אחת מהקבוצות בגביע הטוטו וגם – שחקן העונה בעונת 1997/8.
כמאמן, הוא זכה בגביע המדינה פעמיים (באר שבע, בני יהודה) וכעוזר מאמן זכה באליפות הזכורה עם הפועל תל אביב בעונת 2009/10 (שער של ערן זהבי מול בית"ר בתוספת הזמן) ובעוד שתי זכיות בגביע המדינה. כעת, אבוקסיס התפנה לספר לספורט1 על הרגעים הגדולים והמאכזבים בקריירה שלו עד עכשיו, המפגש עם אלי גוטמן, השחקנים הגדולים ששיחקו לצדו וגם – התואר שלקח ממנו חאלד חאליילה ברגע האחרון.
השער הכי מרגש
"לא כבשתי הרבה, כן בישלתי הרבה, אבל השער המרגש? (חושב ארוכות) אני חושב שאולי במשחק נגד בית שאן, שזוכרים אותו כמשחק השרוכים. זו הייתה בעיטה מעל החומה. אחריו הם השוו ל-2:2 אבל בסוף ניצחנו אותם".
הטעות הכי גדולה
"אני חושב שהטעות הגדולה ביותר הייתה כשהגעתי לאמן את הפועל תל אביב, הייתי במקביל עוזר מאמן בנבחרת ישראל. לדעתי, זה לא משהו שהייתי צריך לעשות אותו. הייתי צריך להיות במקום אחד בלבד. כשאתה מאמן את הפועל תל אביב, לא קל להיות עוזר מאמן בנבחרת ישראל ואז אתה מאבד את הקבוצה שלך".
הרגע הכי מאושר
"וואו, וואו. יש הרבה מאוד רגעים, קשה מאוד לבחור. כשחקן? האליפויות עם בית"ר ירושלים והמסע הגדול שעשיתי עם הפועל תל אביב בגביע אופ"א. זה היה מסע מטורף כקבוצה. כעוזר מאמן? הדאבל עם אלי גוטמן, הייתי אז עוזר המאמן. וכמאמן? שני הגביעים שבהם זכיתי".
הרגע הכי עצוב
"המשחק בין נבחרת ישראל לאוסטריה. כשהרצוג בעט את הכדור בין הרגליים לתוך החומה בדקה 94, כשהיינו כפסע מהפלייאוף. זו הייתה דרדל'ה כזו שנכנסה בתוך החומה. אני לא יכול לשכוח את היום הזה. (צוחק) אני חושב ששברתי שם את כל המראות והכיורים בחדר ההלבשה".
מהן שלוש התחנות הכי חשובות בקריירה שלך
1. "בשנה הראשונה שלי בבני יהודה לאחר כ-3.5 שנים עוזר מאמן בהפועל תל אביב, בהמלצתו אז של עו"ד שחר בן עמי ומשה דמאיו, יצאתי לדרך עם בני יהודה. עד היום, זו הייתה העונה הכי טובה שלי כמאמן מבחינת נתונים בטבלה. סיימנו אז במקום השלישי, עם אותו מספר נקודות כמו השנייה, הפועל תל אביב. עם תקציב נמוך, הצלחנו לעשות עונה גדולה. אני זוכר שבן עמי המליץ עליי לבני יהודה וזה למעשה מה שהתחיל לי את הקריירה כמאמן".
2. "ההחלטה שלי לאמן את בני סכנין. זה קרה באמצע עונה, כשכל העולם אמר לי לא ללכת. רק שני חברים טובים שלי אמרו לי כן ללכת, וגם נטיית ליבי הייתה לעשות את זה. בסופו של דבר, זו הייתה שנה וחצי מדהימה. מבחינת הצלחות, קשר עם אנשים ובמועדון כמו סכנין הצלחנו לעשות עונות מדהימות".
3. לחזור לבני יהודה, של ברק אברמוב כבעלים, זו הייתה החלטה מאוד חשובה מבחינתי. בני סכנין ניסו לעשות הכל כדי שאני אשאר, אבל החלטתי שאני חוזר חזרה לבני יהודה. אלו היו שנתיים וחצי מדהימות. עם בעלים מדהים, חברי הנהלה נהדרים, מנהל הקבוצה, שחקנים צעירים שהצלחנו לקדם, פעמיים הגענו לפלייאוף עליון, כמובן הגביע.
"אלו לדעתי תחנות משמעותיות שהיו בקריירה שלי. גם עכשיו, אני יכול להגדיר את ההגעה שלי לכאן (לבאר שבע) כהחלטה טובה.
מי השחקן הכי טוב ששיחקת לצדו?
"וואו. היו הרבה שחקנים טובים. איל ברקוביץ', חיים רביבו, אלי אוחנה, סטפן שאלוי, תמאש שאנדור. קשה לי מאוד לבחור אחד".
מי השחקן שהכי שנאת לשחק מולו?
"וואו. כשאלי גוטמן היה בהפועל חיפה הוא היה מציב את גורן מילנקו לשמור עליי. סוס קרואטי כזה. היה כל הזמן שומר עליי. הייתי קשר אחורי שהיו מרבים לשים עליו שמירות, כדי שלא אנהל את המשחק וכאלה. גוטמן כל פעם היה שם את מלינקו עליי כדי שיוציא אותי מריכוז".
והוא היה מצליח בזה?
"כן, הרבה פעמים הוא הצליח להוציא אותי מריכוז".
איזה תואר היה הכי חשוב בקריירה שלך כשחקן וכמאמן?
"אני חושב שגביע המדינה עם בני יהודה. אתה יודע, בעונה שמכבי תל אביב לא הפסידה עד אז. הם הגיעו לחצי גמר גביע המדינה נגדנו. אני זוכר שכפיר אדרי הלך להגרלה ואמר 'כולם לא רוצים את מכבי תל אביב בהגרלה'. היריבות הנוספות היו חדרה ונתניה. ואז קיבלנו את מכבי תל אביב והצלחנו לנצח אותם. בגמר עם נתניה, באזור דקה 80 הם הובילו עלינו 1:0 ואז, אתה יודע, זה היה נראה גמור. זה היה שילוב של זכייה בגביע וקידום של שחקנים מאוד טובים, כמו צ'יבוטה שעכשיו בלודוגורץ, שעשו עונה נהדרת. זה שילוב של שני דברים, אתה יודע, שזה בעצם הכיף הגדול של מאמן כדורגל".
מה היה הרגע הכי זכור לך מהעונה תחת גילי לנדאו בהפועל תל אביב?
"היום, אני יכול לומר שאולי טעיתי בהתנהלות שלי בעונה ההיא. אלה דברים שאנחנו עם השנים לומדים שטעינו בהם וזה בסדר גמור".
מה חשבת ברגע בו חאלד חליילה שבר את שיא הצהובים שלך, 124 במספר?
"(צוחק) לא היה לי ספק שהוא יעשה את זה. כשאימנתי אותו בסכנין אמרתי לו שהוא יעשה את זה. לפחות את התואר הזה לקחו ממני, זה בסדר (צוחק)".
מה הרגע הכי שמח שלך בנבחרת, כשחקן או בצוות האימון?
"כשחקן זה כמובן ה-0:5 על אוסטריה. אין פה בכלל ספק. זה היה המשחק הכי גדול שלי בנבחרת ובכלל של נבחרת ישראל. זה היה רגע מטורף וכל פעם שאני רואה את המשחק הזה אני מתרגש".
מה הרגע הכי מביך או עצוב של הנבחרת בה שיחקת או אימנת?
"הבעיטה של אנדי הרצוג".
איפה היית היום לולא פגשת את אלי גוטמן?
"אני בטוח שהייתי מאמן פחות טוב. אני חושב שאלי גוטמן, כמאמן, עזר לי המון. הוא עזר לי כמאמן ללמוד הרבה דברים ולהבין הרבה דברים בכדורגל. אני תמיד מזכיר את זה שהוא, באמת, האיש, שלימד אותי הרבה על קריירת האימון שלי. אני באמת שמח שפגשתי אותו".
מה דעתך על הכתבה?