הויבך: "אספר בגרמניה רק דברים טובים על ישראל. פחדתי להגיע לפה"

שלוש עונות שיחק טים הויבך בישראל. יש המגדירים אותו כאחד מהזרים הדומיננטיים ביותר ששיחקו בשורות מכבי נתניה. כמובן שעל המגרש, אך לא מעט פעמים גם מחוצה לו. כעת, אחרי שסיכם במדי קבוצת סלנגור המלזית ועתיד להתחיל לשחק במדיה רשמית לקראת תחילת השנה הקלנדרית הבאה, הוא התפנה לראיון מיוחד לספורט1, הראשון מאז עזב את ישראל, אליה הוא כל כך התחבר. הבלם מספר על תקופתו המיוחדת בארץ הקודש, הרגע שלא ישכח, יחסיו עם הקהל, העונה הרעה שעברה נתניה ב-2019/20 וחושף את הפחד שהיה לו בטרם הגיע.

"קשה לי הסביר איך התחברתי כ"כ לישראל. המדינה עשתה את העבודה בשבילי מבחינת החיבור לאנשים והקרבה אליה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון", מסביר הויבך. "כולם היו ממש נחמדים אליי וקיבלו אותי בחום. אמרתי בכל ראיון שהרגשתי פה בנוח. זו הייתה תקופה שלא אשכח בחיים שלי. נתתי הכל על המגרש, לא ניסיתי לעשות משהו מיוחד, אלא להביא את עצמי. הייתה פשוט כימיה שקשה להסביר, לפעמים זה קורה ולפעמים זה לא. פה זה היה מהשנייה הראשונה. לאור ההיסטוריה בין ישראל לגרמניה, זה לא דבר שהוא מובן מאליו. לפני שהגעתי לפה, הייתי קצת מפוחד להגיע לישראל. לא ידעתי מה מצפה לי, איך אנשים יסתכלו עליי וישפטו אותי. מעולם לא הרגשתי רע פה או שמישהו מתייחס אליי רע כי אני גרמני".

תמליץ לשחקן גרמני להגיע לפה?
"זו הזדמנות טובה לכל שחקן. כמובן שזה תלוי באיזה מצב הוא בקריירה. אני חייב להגיד שאם מדובר בשחקן צעיר שרוצה להשתלב בליגה הראשונה או השנייה, אז הגעה לישראל יכולה להקשות עליו בהמשך לחזור לגרמניה, כי ישראל אמנם קרובה גאוגראפית, אך היא קצת מרוחקת מהכדורגל האירופי. זה קצת קשה להתקדם מישראל ואתה צריך עונה ממש טובה כמו שחווה דיא סבע. לכל שאר השחקנים אגיד כן לבוא לפה. זה לא כזה קל לשחק פה כמו שכולם חושבים. מזג האוויר מאוד מקשה ובנוסף השחקנים עצמם מאוד מוכשרים. אין הרבה הבדלים בין רמת השחקנים. אם הופתעתי מהרמה פה? זו מילה גדולה. לא ממש באתי עם ציפיות לא לטובה ולא לרעה. דיברתי עם אלמוג כהן ועם ניקיטה רוקאביצה לפני שהגעתי, אבל בסוף אתה צריך לראות זאת בעצמך".

שיחקת בשתי הליגות הבכירות בגרמניה. איפה אתה ממקם את התקופה בישראל?
"זו ללא ספק התקופה המרגשת ביותר בקריירה שלי. יותר מבגרמניה. הכול היה חדש עבורי. אנשים חדשים, מדינה חדשה. עזבתי את המדינה שלי, בלי המשפחה שלי. קיבלו אותי כל כך יפה. היו לי שנים טובות בגרמניה מבחינת כדורגל, אבל הכול היה מאוד רגיל, כי זו המדינה שלי. פה ראיתי הרבה מאוד דברים מחוץ לכדורגל – המנטליות, חוף הים ליד הבית, מזג האוויר".

לא היית עוזב אם זה היה תלוי בך?
"ברור. כולם יודעים שרציתי להישאר אבל סיטואציית הקורונה הפכה את זה למאוד קשה. כולם יודעים שהייתי צריך לקצץ 50% מהשכר. רציתי לעזור ולקצץ חלק מסוים, אבל אנשים צריכים להבין שלקצץ 50% בתוספת העובדה שאתה יודע שאולי מגיע מאמן חדש שלא מכיר אותך ואתה מתחיל שוב מחדש זה סיכון עבורי. אני יודע איך הכדורגל עובד, אני לא טיפש. כולם דיברו על אי הוודאות סביב סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה. ידעתי שיכול להיות שיבוא מאמן חדש ויגיד לי 'טים אני מאמין בשיטה הזאת והזאת ואני לא צריך אותך'. במקרה הזה, זה היה מסוכן מדי עבורי".

אבל לא היו שיחות על הישארות במתווה מסוים?
"דיברנו וכן ניסינו להגיע לעמק השווה. אם לא רצו אותי? אני לא יכול לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. צריך לשאול אותם. אני יכול להגיד מהצד שלי שניסיתי לעזור למצוא פתרון ואפילו לקצץ מהשכר שלי נתח מסוים אבל לא הגענו להסכמה. יש שני צדדים. אחת מהשיחות היו שאחתום לשנתיים אבל זה לא הסתדר".

ראית את עצמך משחק בקבוצה אחרת בישראל?
"מבחינתי, רציתי בעיקר להישאר בנתניה. אני ממש מחובר למועדון וזה היה קשה עבורי לשחק במועדון אחר. לא שמעתי על הצעות אחרות מישראל. היו שמועות, אבל אם הייתי מקשיב לכל שמועה הייתי משתגע. מבחינתי אם אף אחד לא פנה אליי, כנראה שלא רצו אותי. אי אפשר לבכות עשרה חודשים ולשאול למה לא רוצים אותי. זה הכדורגל וצריך להמשיך הלאה".

אחד הרגעים הכי זכורים מתקופתו של הויבך בישראל, לפחות לאוהדי ואנשי מכבי נתניה, התרחש בחנוכה האחרון. במסגרת הפעילויות הרבות של המועדון, נשלח הבלם ביחד עם הקפטן אלמוג כהן להדלקת נרות עם אחד מאוהדי הקבוצה.

"זה היה הרגע הכי מרגש שלי בשהות שלי בישראל, כולל הרגעים שלי על המגרש. כשהדובר סיפר לי על המפגש הזה לפני שהוא קרה, אמרתי לאלמוג: 'אני לא יכול ללכת לשם. הוא ישנא אותי'. הוא הפציר בי לבוא. אני מכיר את ההיסטוריה בין ישראל לגרמניה ופחדתי. לא ידעתי מה תהיה התגובה. פתחתי את הדלת, הוא חייך אליי וזאת הייתה פשוט סיטואציה משוגעת. הוא קיבל אותי כל כך יפה וחיבק אותי. כל מה שחשבתי לפני שיקרה, פשוט לא קרה. דיברנו על כדורגל רוב הזמן. הוא אוהב מאוד את הקבוצה ולראות אותי משחק. הוא נתן לי כמה טיפים למשחק הבא וזה היה מאוד נחמד".

לצד חיבורו של הויבך לישראל, מי שהתחברה לא פחות הייתה אשתו, אלכס. בלוג התיירות שפתחה ושיתפה באמצעות האינסטגרם שלה הגיע אף למהדורת החדשות.
"היא מאוד רצתה להישאר. זה היה קשה עבורה לעזוב. היא אפילו נשארה פה חודש נוסף אחריי לבצע את כל הסידורים הנותרים. מחשבות על להתגייר? לא חשבתי על זה. אני לא צריך להיות יהודי כדי להתחבר לפה. אשתי יודעת הכל על כל התרבות בישראל, על החגים והכל".

הרגשת מוערך בישראל? כמעט כל חלון העברות היו דיבורים שתעזוב.
"מאוד. ואני יכול להגיד לך שאני אחזור לפה בוודאות, לפחות לחופשה. בטח ברגע שהקורונה תיגמר. לגבי הדיבורים שאעזוב? הייתה לי סוכנת טובה [צוחק] בשם אתי שמעוני [אוהדת של הקבוצה]. היא עשתה איתי עבודה טובה. היא תמיד דחפה שאשאר ופרסמה פוסטים שאשאר. היא עשתה הרבה עבורי ואני אסיר תודה כלפיה. איך הרגשתי בסיטואציה? אני קראתי כתבות בתקשורת הישראלית אבל יש לי ניסיון בכדורגל וניסיתי רק לעשות את הטוב ביותר מהצד שלי. ברוב הזמן הצגתי משחקים טובים והראיתי שהם טועים. גם בינואר השנה רצו לשחרר אותי ושמו אותי מחוץ לעניינים במשך חודש. אף אחד לא דיבר איתי. כמובן שזה לא הרגיש טוב ואולי יכלו לעשות את זה בדרך אחרת. באתי, המשכתי להתאמן וזו הייתה התשובה שלי. תמיד אהיה מקצוען ומבחינתי המועדון תמיד במקום הראשון, גם בישראל. כיבדתי את הסיטואציה ולא יכולתי לעשות משהו אחר".

מה קרה בשנה האחרונה? למה נכשלתם?
"אולי זה היה בגלל הציפיות הגבוהות. אני לא זוכר כמה כרטיסים אדומים קיבלנו אבל במצב נורמלי, עם שישה כרטיסים אדומים אתה יורד ליגה. היינו בסך הכל שלוש נקודות מהעפלה לפלייאוף העליון ואיבדנו הרבה מאוד משחקים בגלל טעויות נוראיות. זה הדברים הקטנים בכדורגל. כל האווירה הייתה פחות טובה בעונה האחרונה. התחלנו לא טוב, ואז הקהל התעצבן והשחקנים אולי נלחצו. אתה פתאום מרגיש שהכול נגדך, שאתה חסר מזל. אני לא רוצה להגיד אם ואם ואם. בסופו של דבר, פגענו בעצמנו. אני מסכים שהאווירה במגרש הייתה פחות טובה מהשנים הקודמות. אולי כמה שחקנים היו טרודים בראש בגלל הציפיות. אולי גמר הגביע היה הפיק שלנו. העונה של גמר הגביע הייתה מדהימה, סיימנו במקום הרביעי והיינו קרובים לאירופה. הכסף שהושקע בעונה הקודמת? זה לא משנה כמה כסף אתה שם. אם מסתכלים על כסף, פריז סן ז'רמן צריכה לזכות בליגת האלופות כל שנה. אבל הכדורגל הוא לא רק כסף".

לסיכום, ציין בפניי דבר אחד שאהבת מחוץ למגרש בישראל ודבר אחד שלא אהבת.
"מה שאהבתי היא אהבת הקהל מחוץ למגרש. אם זה בים, או במסעדות. מה לא אהבתי? הדרמטיות אחרי הפסד אחד. אולי גם הנהיגה".

מהו הרגע המאושר ביותר והרגע המאכזב ביותר במגרש?
"הרגע המאושר זה השער שכבשתי נגד בית"ר ירושלים בעונה הראשונה. באותו בוקר אמרו לי לפני המשחק שלא רוצים לממש את האופציה עליי, אבל אחרי שניצחנו, והייתי טוב, החליטו שאמשיך. זה מתחבר לדרמטיות שדיברתי עליה בשאלה הקודמת. הרגע המאכזב? כמובן שגמר הגביע. כשבני יהודה הבקיעה את הפנדל המכריע ואתה מבין שהיית כל כך קרוב לקחת תואר".

מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו וזה שהיה הכי קשה להתמודד מולו?
"דיא סבע הוא השחקן הכי טוב ששיחק איתי. הוא עשה עונה שלא תיאמן בעונה הראשונה שלי בישראל. אני יודע שהוא חתם עכשיו באבו-דאבי. השחקן שהיה הכי קשה להתמודד מולו? ליוואי גרסיה. אני זוכר ששיחקנו נגד בית"ר וראיתי שחקן ממש מהיר וחזק".

הייתה לך מערכת יחסים מיוחדת עם הקהל של מכבי נתניה.
"אני חושב שהם העריכו את זה שתמיד נתתי 100% מעצמי. הם תמיד היו מדברים איתי אחרי המשחקים ברוח טובה. שני הצדדים ראו שכל אחד נותן מעצמו למען הקבוצה וזה הסוד למערכת היחסים הזו".

לסיכום, מה תרצה שאנשים יזכרו מטים הויבך?
"אני מקווה שיזכרו אותי כבחור טוב שעשה כמה משחקים טובים והבקיע כמה גולים. שיזכרו שחקן גרמני שתמיד נתן מעצמו לקבוצה גם שלא הלך. אם מערכת היחסים בין גרמניה לישראל תשתפר בזכותי? הלוואי [צוחק]. אני בסך הכל אעשה את השליחות שלי, אשמור על קשר עם אנשים מישראל ואספר רק דברים טובים לאנשים בגרמניה על המדינה".