לפני קצת יותר מחודשיים, שביט אלימלך חגג את יום הולדתו ה-49. שוער העבר נעלם מנוף הכדורגל, והיום הוא עוסק בחברת יזמות נדל"ן בת ארבעה שותפים העוסקת בתמ"א – חידוש בניינים ישנים בתל אביב, ראשון לציון ונס ציונה. אלימלך מספר שהחברים הקרובים שנותרו לו מעולם הכדורגל הם שמעון גרשון, אילן בכר ויגאל אנטבי, וגם איתם המפגשים לא קבועים, אלא רק מדי פעם, כשיש הזדמנות.
הוא התחיל את דרכו במכבי תל אביב, משם המשיך להפועל ראשון לציון ולאחר מכן הגיע לקבוצה עמה הוא מזוהה יותר מכל – הפועל תל אביב. במדי האדומים, אלימלך שיחק 11 שנה ולקראת סיום הקריירה רשם קדנציות קצרות בהפועל קריית שמונה והפועל פתח תקווה שעד שתלה את הכפפות ופרש בסיום עונת 2008/09. לזכותו 14 הופעות בנבחרת ישראל, אליפות עם מכבי ת"א, אליפות עם הפועל ת"א ועוד ארבעה גביעים בין הקורות של האדומים.
"אני מנותק מהכדורגל ובקושי רואה כדורגל בטלוויזיה, כולל כדורגל אירופי", מספר אלימלך בראיון מיוחד לספורט1. "כשהפועל ת"א פתחה את העונה באצטדיון בלומפילד המחודש הגעתי למספר משחקים. הרבה בזכות בן שלי בן ה-10, שאוהד את הקבוצה. הוא מתאמן בבית הספר לכדורגל של מיקי כהן, אבא של יונתן כהן ממכבי ת"א. אגב, מיקי כהן היה קשר נהדר במכבי ת"א בשנות ה-80 ואהבתי לצפות בו על המגרש. הילד שלי שואף להיות שוער וכדי להגשים את זה הוא צריך לעבוד קשה ולהשקיע בלי סוף. אני מקווה שהוא יצליח".
שביט, מה לדעתך ההבדל בין הכדורגל הישראלי של שנות ה-90 לעומת הכדורגל הנוכחי?
"בהחלט עולם אחר. אז היו בקבוצות שחקנים הרבה יותר איכותיים שהאוהדים הזדהו איתם על המגרש ומחוצה לו. אזכיר כאן רק שמות כמו וואליד באדיר, יניב קטן, יוסי בניון, אבי נמני, אריק בנאדו, אלון חזן, חיים רביבו, טל בנין, אייל ברקוביץ', כדי ברומר ואחרים, שהביאו לכדורגל טעם של עוד ועוד".
היית 19 שנה שוער. מי היו החלוצים הכי גדולים ששיחקו מולך?
"אזכיר את אלי דריקס, רונן חרזי, חזי שירזי, אלון מזרחי ואלי אוחנה. כל אחד מהם היה חלוץ במלוא מובן ההגדרה המקצועית של התפקיד. בתוך הרחבה הם היו גולרים ענקיים שאין היום כאלו בכדורגל הישראלי, למעט מה שעושה ערן זהבי בשנים האחרונות. כשוער, מאתגר לשחק נגד שחקנים כאלה. כל אחד מהם היה כובש שערים אדירים".
התחלת את הקריירה במכבי ת"א אבל מזוהה יותר מכל עם הפועל ת"א כמובן. איך זה קרה?
"היו רק שלושה שוערים ששיחקו בשתי הקבוצות – וינסנט אניימה, לירן שטראובר ואנוכי. המעבר שלי להפועל ת"א לא היה ישיר ממכבי. שיחקתי במשך חמש שנים בהפועל ראשל"צ. הייתה שם תקופה יפה שאני זוכר אותה טוב. בהמשך הגעתי להפועל, שם עשיתי את השם שלי. המעבר לא היה נוח לאוהדי שתי הקבוצות והתקופה האדומה השכיחה את זו בצהוב. הייתי בהפועל ת"א 11 שנה והיו לי שם שני נפלאות תחת אלי כהן ודרור קשטן. הם מאמנים שנתנו לי את הביטחון והאמינו בי ללא גבולות. אלו השנים שהאוהדים חולמים עליהן והלוואי שבעתיד עוד יחזרו למועדון, מה שקשה לצפות שיקרה עכשיו".
מספרים לנכדים על מסע הקסם את רבע גמר גביע אופ"א עם הפועל ת"א של דרור קשטן?
"האוהדים של אז, שכבר התבגרו ב-20 שנה, אומרים שאלו היו ימי הזוהר והימים הכי יפים של המועדון. ימים של אושר וגאווה לסמל האדום. מסע נגד קבוצות ענק של הימים ההם כמו צ'לסי ומילאן. זה היה ראשוני ובתולי. ימים בהם טסו 10,000 אוהדי הפועל ת"א למשחק החוץ באיטליה נגד מילאן וכמות ענקית של אוהדים מילאו את האצטדיון בניקוסיה, שם שיחקנו את משחק הבית הראשון מול מילאן".
"אין אוהד הפועל ת"א שלא חש צמרמורת כשהוא נזכר במשחקים נגד צ'לסי בבלומפילד ובסטמפורד ברידג'. עד אז, אלה היו קבוצות שראינו רק בטלוויזיה. אין ספק שהסיפורים האלה עוברים מאב לבן ולמי שיש היום נכדים", סיכם אלימלך. במשחק הראשון שנערך בארץ האדומים ניצחו 0:2 את צ'לסי, ובגומלין בלונדון השוער סיפק את משחק השיא שלו ב-1:1 וזכה לציון 10 בעיתונות הישראלית.
למה אין לנבחרת ישראל שוער קבוע לאורך זמן?
"גם בזמני הייתה תחלופה גדולה של שוערים. כשקבוצה ברמת נבחרת לאומית סופגת גולים הטענות הם לשוער וגם להגנה. בדור שלי היה את איציק קורנפיין ושוערים אחרים ששיחקו משחקים בודדים. מי שתקעו יתד לאורך זמן היו ניר דוידוביץ' ובעיקר דודו אוואט. המאמנים מאוד לחוצים והם לא עומדים בלחץ של התקשורת. אתם רואים מה קורה היום עם אופיר מרציאנו".
ערן זהבי בעט פנדל לא מוצלח נגד סקוטלנד. איך מרגיש שוער שעוצר פנדל חשוב?
"מכיר מצוין את ההרגשה של שוער שסופג גול ושוער שעוצר פנדל, כמו את התחושה של הבועטים בהצלחה ובכישלון. אני לא שוכח עד היום את משחק חצי גמר גביע המדינה של עונת 2000 בין הפועל ת"א למכבי חיפה. אחרי 120 דקות של 0:0 והלכנו לפנדלים. עצרתי ארבעה פנדלים של יוסי בניון, ראובן עטר, שוקי נגר ו-וסילי איבנוב. ניצחון בפנדלים 1:2 ותחושת הניצחון באותו מעמד הייתה בדיוק כמו זכייה באליפות. כשיש פנדל, בועט עומד מול שוער – זה אירוע מיוחד שאי אפשר לשכוח אותו. אי אפשר לשכוח את השוער השמח או העצוב, כמו שאי אפשר לשכוח את השמחה של הכובש או את התוגה של המחמיץ".
מה דעתך על הכתבה?