עידן ורד: "כל עוד ירצו אותי, אשאר בבית"ר ירושלים"

"טוב לי פה ואני מאושר. אני כבר לא ילד ויש לי איזה משהו בראש, חלום אחד שהוא לזכות בתואר עם בית"ר ירושלים. זה חלום חיי", זאת אחת ההצהרות של קפטן בית"ר ירושלים, עידן ורד, שערך היום (ראשון) שיחת זום עם חברי מועדון בית"ריסט, לקראת המשחק מול מכבי נתניה (20:45). בכנות רבה, סיפר הקשר הוותיק על הפציעות, ההתמודדות, האהבה למועדון, על ירדן שועה וכמובן גם על העתיד שלו.

צפו בשיחה

ורד פתח את דבריו ואמר: "הייתי חלק מהדאבל של 2007/08, שיחקתי כמה משחקים והייתי פקטור רציני ב-2009 בגביע. ומאז לא היה לנו תואר אמיתי, תואר שבאמת מגיע לכם, חוץ מגביע הטוטו שזה בסדר. אבל אני רוצה תואר. גביע, אליפות ובוא נגיד שזה מה שאני הכי רוצה בעולם. בייחוד אחרי מה שהיה לי ב-2018, בגמר גביע ההוא בטדי. זה עדיין הולך איתי וזה עדיין צלקת בתוך הנשמה. מבחינתי כל עוד אני אהיה טוב, וכל עוד ירצו אותי, אשאר פה".

האם יש עומס גדול מדי באימונים?
"אנחנו עוסקים בספורט שיש בו כל הזמן עומס פיזי וכל יום אימון של שעה וחצי שעתיים ולחץ פיזי ונפשי. אין מה לעשות, גם פציעות זה חלק מזה. אני לא חושב שיש מועדון שאין בו פציעות כמעט כל שבוע. יש פציעות כמו שהיו לי וכמו שהייתה למיכאל אוחנה, אלה דברים שקורים וזה לא מעומס. יש פה צוות טוב מאוד שרואה כל אימון כמה אנחנו רצים. הפציעות בסגל עכשיו הן לא פציעות של עומס.

"לגבי פציעות בשריר – לכל אחד יש את החלק שלו בזה. חשוב מאוד להיות מקצוען, לישון טוב, לנוח טוב. לעשות חיזוקים, ללכת לחדר כושר, לעבוד על עצמך. אבל מבחינת זה אני גם חושב ששנה שעברה, חוץ ממיכאל ואני שהיו לנו פציעות די ארוכות, כמעט ולא היו פציעות גדולות. עכשיו עם כל המצב של הקורונה יש לך לחץ של כל שבוע של שני משחקים וזה לא קל. יש לנו עכשיו משחק ביום ראשון, ביום רביעי וביום שני שוב. ואז יש גם ביום שבת, שלישי, שבת, שני. זה לא קל".

מה תעשה לאחר הפרישה? 
"מאמן אני לא אהיה. אני אומר את זה פה, קבל עם ועדה, אני לא אהיה מאמן. אני מאוד אוהב ספורט, אני מאוד אוהב כדורגל. 100 אחוז שאהיה משהו בתחום. לא פרשן כי אין לי את זה ואני גם לא אוהב את זה. מאמן גם לא. אני עושה כמה קורסים, טיפה לומד מהצד. יש לי עוד כמה שנים, אני עוד לא חושב על זה. אני אהיה משהו בתחום ואם זה יהיה פה אז בכלל טוב. אבל חד משמעית אני לא אהיה מאמן. תזכרו את המילים שלי".

ורד התייחס בכנות גם לרגע הכי כואב בקריירה שלו: "כל הקריירה שלי עברתי הרבה, גם פציעות, אכזבות, הפסדים אבל הדבר שהיה לי הכי קשה מכל פציעה ומכל ניתוח ושיקום היה הדבר הזה במאי 2018 בטדי, אצלי בבית. כל העונה הייתי בכושר שיא, פקטור מאוד רציני ובין לבין גם היה לי משהו בבטן שממנו חזרתי. הייתי כשיר לגמרי, הייתי בכושר טוב ובאתי לגמר. היו יציעים מפוצצים שבאו לראות אותי – משפחה וחברים. טדי מלא, בית"ר ירושלים, זה משהו שאני חולם עליו מגיל 7. אני מגיע ואני פתאום לא בהרכב. לא הולך לנו ותיקו ב-90 דקות. אני עושה חימום מדקה 35 עד דקה 107 ואני עושה את החימום עם דמעות בעיניים. מאז ועד היום – כל פציעה, אימון ומשחק שאני עובר, אני רק עם זה בראש.

"אני חייב לתת 100 אחוז ולהיות בריא ולהיות כשיר כדי להניף גביע עם בית"ר. אם זה יהיה בטדי אז בכלל חלום ואם לא אז לא. זה מה שאני רואה לנגד עיניי. חלום חיי כרגע. זה מה שאני מאחל לעצמי וגם לכם אחרי שנים בלי תואר".

אתה רואה עתיד טוב למועדון מבחינת שחקני נוער?
"אני פה כבר כמה שנים. גם אז וגם עכשיו. זאת שנה חמישית שלי וזה באמת פעם ראשונה מאז שהגיע הבעלים החדש שיש עכשיו השקעה בלתי נגמרת בנוער. יש לנו שחקנים מאוד טובים, מאוד מוכשרים. גם עם אופי טוב, שזה הכי חשוב. יש אלף ואחד שחקנים שהם טכניים ואין בזה כלום. יש פה שחקנים צעירים, טובים מאוד, מוכשרים, רעבים. פדידה, דגו, זרגרי, דוגה, פרדו וגם רוי ששון. אני כמובן נותן להם את הטיפים שלי כי אני גם הייתי שם פעם, די מזמן וזה טס לי אבל הייתי. הייתי בנוער וכשעליתי היו שמות כמו יצחקי, אלברמן, בואטנג ועידן טל. כל מה שהם הביאו לי אני מעביר הלאה. אין כמו שחקני בית צעירים. אני מאוד אוהב לראות את זה. זה מחייב בכל מועדון שיהיו כמה צעירים מהנוער".

איך זה מרגיש לשחק מול יציעים ריקים?
זה סיוט בלי קהל. כל הקבוצות בלי קהל, אבל כולם יודעים שהקהל שלנו הוא שובר שיוויון ואני סובל מזה. כל פעם שאנחנו עולים לחימום ואין את הקהל ואין את השירים והדחיפה שלכם, זה סיוט. גם תוך כדי המשחק אם אנחנו בפיגור או צריכים עוד דחיפה, זה קשה מאוד על גבול הבלתי אפשרי. זה חסר מאוד. במיוחד הקהל שלנו שהוא הקהל הכי טוב ותומך בארץ. בוא נקווה שלקראת פרבואר-מרץ, תוכל לחזור למגרש".

איך ירדן שועה השתלב?
"הוא בן 21 ואני באמת חושב שהוא קיבל צ'אנס בלתי חוזר בשבילו. צ'אנס להיות בבית"ר ירושלים בגיל 21 ולבוא על תקן של שחקן מפתח זה לא משהו של מה בכך. הכל תלוי בו. אם הוא יהיה רציני ואם הוא ייתן את הכל ואם הוא יראה את מה שיש לו ברגליים אז הוא יהיה שחקן טוב, שחקן שובר שיוויון ועוד פעם – זה משהו שתלוי בו. הוא פה חודש ובינתיים הוא עושה את הכל על הצד הטוב ביותר – רציני, רץ, מתאמן, משקיע ועוד מעט גם יגיעו השערים והבישולים שלו".