מרסל הייסטר בראיון: "טביב קבע גם את ההרכב, רצינו להרוג אחד את השני"

פרנצווארוש ההונגרית נפלה לבית המוות בליגת האלופות העונה, יחד עם ברצלונה ויובנטוס, חוויה ענקית לשחקני אלופת הונגריה וגם לאוהדים – שבניגוד למרבית הקבוצות באירופה, כן זכו לאישור הרשויות להגיע למשחקי הקבוצה ולנסות לסייע לה במפעל היוקרתי ביותר ביבשת.

פרנצווארוש עד כה חטפה 5:1 בקאמפ נואו מברצלונה, 4:1 ביתי מיובנטוס ובין לבין סחטה מדינמו קייב 2:2 בתוספת הזמן ומי שסיפר על החוויה הגדולה עבור הקבוצה הוא מגן הקבוצה, אקס בית"ר ירושלים מרסל הייסטר.

אותנו, עם כל הכבוד, עניינו הדברים שהוא חשף על תקופתו בישראל. הייסטר, כידוע, נחת בבית"ר ירושלים ביולי 2016 בחוזה לארבע שנים (שנתיים ואופציה לשנתיים נוספות) והיה אחד השחקנים המלהיבים בליגה, בוודאי ביחס למגן שמאלי, עד שנמכר בקיץ 2018 לפרנצווארוש תמורת כ-300 אלף יורו, אלא שהדרך לשם הייתה ארוכה.

הייסטר לא חסך בפרטים וסיפר: "משום מקום, יום אחד התקשר אליי בעלי המועדון (איסטרה הקרואטית) וביקש שאגיע לאצטדיון. הוא נתן לי חוזה לחתום עליו, חוזה שהוא כבר חתם עליו ואמר לי שזו הצעה שמאוד טובה למועדון וגם לי. בקרואטיה חיים בעיקר ממכירת שחקנים ואני הסתכלתי על החוזה ולא היה לי יותר מדי ברירה – אבל ראיתי ישראל וישר חשבתי שיש שם מלחמה ואמרתי לעצמי 'אלוהים ישמור'. אמרתי לו שהוא יכול להחזיר להם את ההצעה ולא חתמתי.

"חשבתי על זה שוב והתחלתי לבדוק על המדינה והקבוצה, קיבלתי תמונת מצב אחרת לגמרי. התקשרתי לחבר שלי ששיחק בישראל במכבי נתניה והוא ישר אמר לי 'תיקח את ההצעה! מיד תעבור לשם. החיים מעולים, המדינה פנטסטית והאנשים חברותיים מאוד'. הוא הדהים אותי, כי משום מה לא הצלחתי לדמיין את זה. בסוף טסתי כדי להתרשם. עוד לפני שחתמתי הרגשתי כמו הכוכב של הקבוצה, קיבלו אותי בצורה יפה מאוד ולמחרת כבר הסכמתי וחתמתי".

החוויה בירושלים: "מאוד מיוחדת. הייתה תמיכה אדירה של האוהדים, כשאתה כובש אתה שומע 30 אלף איש שרים את השם שלך. האנשים בישראל פנאטיים, כדורגל הוא הכל בשבילם. הייתי יוצא למסעדה והטבח היה יוצא ומבקש ממני תמונה, אנשים מנשקים ומחבקים אותך, אפילו מרימים אותך – זה סיפור אחר לגמרי מאשר בגרמניה".

על "לה פמיליה": "אני לא מבין את השפה, אז לא ידעתי מה הם שרים. שחקנים תמיד אוהבים אווירה טובה והופתעתי כשהם הפסיקו להגיע בגלל עונש מההתאחדות. בי הם תמיד תמכו".

העימות עם אלי טביב שסירב לשחרר אותו ללודוגורץ בינואר 2018: "היו לי מספר הצעות והוא סירב לכולן ולא הסכים לדבר עם אף אחת. ביקשתי לדבר איתו כי מאוד רציתי לחזור לאירופה ושלא יסגור לי דלתות, נפגשנו ואפילו לחצנו ידיים בשיחה חיובית מאוד. פתאום, אחרי השיחה עם טביב, קיבלתי הודעה בוואטסאפ שהם מממשים את האופציה עליי. לא האמנתי. אמרתי לעצמי שלא אשחק יותר עבור בית"ר כל עוד טביב שם, גם ככה בקושי השתמשו בי. כשנגמרה העונה טסתי לגרמניה ואפשר לומר שפתחתי בשביתה, לא חזרתי לתחילת האימונים. הרגשתי שהתייחסו אליי בצורה לא ראויה ואמרתי לעצמי שאם הוא לא מקשיב לי, אני לא אקשיב לו. אני חושב שאם הייתי חוזר לארץ, היינו מנסים להרוג אחד את השני. העדפתי לשבת שנה שלמה בבית מאשר לחזור, הכבוד שלי לא נתן לי לאפשר לזה לקרות".

איך הוא מגדיר את טביב: "איש עסקים שאכפת לו רק מהכסף. הוא לא צריך מאמן, לא מנהל מקצועי, אפילו לא חברי הנהלה – הוא מבהיר לכולם שהוא הבוס שקובע הכל. הוא גם קובע את ההרכב, אפשר לומר. לא הייתי השחקן היחיד שסבל ממנו, באצטדיון כבר רצו שהוא יעזוב".

ובכל זאת, הייסטר גם התייחס למסי ורונאלדו אותם הוא פוגש כעת בליגת האלופות: "הייתי שמח להחליף חולצה עם מסי, אבל כולם רצו את החולצה. הוא חתם לרבים מאיתנו, אבל מיד נעלם. מאוד התרגשתי לקראת המפגשים האלה, לא יכולתי לחכות יותר למשחקים. אלו שחקנים שאני משחק איתם בפיפ"א בפליייסטיישן (צוחק). אנשים היו עושים הכל בשביל להיות ליד מסי ורונאלדו ואני עומד לידם וצריך לוודא שהם לא יעברו אותי. אני מאושר להיות חלק מזה".