לפני למעלה מעשור, אי שם בסוף עונת 2009/10 חלוץ העבר עופר שטרית פרש ממשחק פעיל דווקא בקבוצת אורתודוקסים לוד. שטרית שהיום כבר בן 50, ברזומה שלו לא פחות מ-20 מועדונים שונים בישראל. למרות שעבר בקבוצות בכירות בליגת העל כמו מכבי חיפה, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה, מכבי פתח תקווה, הפועל כפר סבא ומ.ס. אשדוד, הבקיע 89 שערי ליגה ואף לבש שש פעמים את המדים של הנבחרת הלאומית, זכה שטרית בתואר אחד בלבד – גביע המדינה עם מכבי חיפה בשנת 1995.
אחרי שנעלם מהנוף של הכדורגל הישראלי לתקופה ממושכת, ביררנו מהם מעשיו של שטרית בימים אלו: "בגדול אני מועסק בחברת הרכב אלדן. חברת עסקי השכרת רכב בתיקי לקוחות עסקי. אני מתגורר בישוב שוהם ועוסק במחלקת הנוער בישוב. לא עשיתי מיליונים בכדורגל ועד היום אני אומר לאבא שלי שהיה יכול להתאפק, ולעשות אותי לתוך העידן הנוכחי של הכסף הגדול בכדורגל בישראל ובאירופה".
את מי אתה אוהד בישראל: "כילד שגדל בשנות ה- 70 בעיר לוד ושיחק במחלקת הנוער של הפועל לוד – האהבה הייתה להפועל תל אביב כהמשך להפועל לוד, כך היו כמעט כולם. אהבת הנעורים נותרה וזורמת בי. לפני סיפור הקורונה שפרץ, הייתי מגיע מדי פעם לאצטדיון בלומפילד לצפות במשחקים. כל פיסת דשא ושתי רחבות השערים מזכירים לי את הימים בהם שיחקתי והבקעתי שם, כאילו זה היה רק אתמול".
שטרית למעשה הוא דור שני בשושלת מרשימה של חלוצים. אביו של עופר – ז'אן קלוד שטרית היה כובש שערים מחונן במהלך שנות ה-60 ולאורך כל שנות ה-70 במדי הפועל לוד ובהמשך גם הפועל רמת גן: "הספקתי כילד לראות את אבא משחק, את ימי ההערצה אליו ולחבריו בימי הכדורגל היפים של העיר לוד, במגרש הישן של הקבוצה שנמחק. עד היום כשאבא מסתובב בעיר לוד, אוהדי כדורגל עוצרים אותו, מדברים ומעלים זיכרונות גם מהדרבי הגדול שהיה נגד בית"ר לוד. אבא כבר לא הולך לצפות בכדורגל, הוא מעדיף את הטלוויזיה".
אבל לא הכל ורוד במשפחת שטרית. לפני מספר שנים הלך לעולמו בתאונת רכבת האח הצעיר של עופר, אייל שטרית הצעיר ממנו בשנתיים והיה גם הוא בעברו כדורגלן בהפועל לוד. עופר שטרית נזכר: "הכאב סביב מותו של אייל עצום, זה גורלו העצוב של אחי. אני זוכר משחק בו אייל לא מסר לי כדור והעדיף לבעוט לשער ולהחמיץ. צעקתי לו 'אמא שלך ז**ה'. אחי הקטן איל לא איתנו וזכרו איתנו לעד".
את החשיפה הגדולה קיבלת כשעברת למכבי חיפה הגדולה של גיורא שפיגל: "בהחלט מעבר דמיוני שלי למכבי חיפה הענקית של אותה תקופה. המנג'ר גיורא שפיגל פעל להביא אותי לקריית אליעזר וזה היה מחמיא עם המון כותרות. הגעתי לאימון הראשון והיו בו רק חמישה או שישה שחקנים מהקבוצה הבוגרת. כל השאר היו בנבחרת ישראל, הבוגרת של שלמה שרף או בנבחרת האולימפית של יצחק שום. כבשתי גול נגד צפרירים חולון וישר נכנסתי לתודעת חובבי הכדורגל".
מה היה רגע השיא במכבי חיפה: "התואר היחיד שיש לי הוא המדליה של הזכייה בגביע המדינה עם מכבי חיפה בעונת 1994/95. ניצחנו בגמר את הפועל חיפה בדרבי 0:2, בו כבשתי גול מאוד קל ופשוט, אבל מהסוג שלא שוכחים במעמד שכזה של הנפת גביע – תואר שהיה אז יוקרתי לא פחות מאשר תואר האליפות".
את התקופה בהפועל תל אביב אתה ודאי לא שוכח: "אי אפשר לשכוח שום אימון ושום משחק, זו תקופה אחרת לחלוטין באדום . היינו בהפועל תל אביב, סוג של 'מאפייה לודאית', ולצדי היו ישראל כהן ויעקב הלל. המאמן אלי כהן נתן לכל שחקן לשחק ולהוכיח עצמו ועצוב לי עד היום שלא זכינו אז בתואר האליפות שהלך לבית"ר ירושלים במה שזכור לנצח כפרשת משחק השרוכים של הפועל בית שאן".
מלבד האליפות האבודה ההיא יש עוד משהו מאותה עונה בהפועל תל אביב שיושב לך על הלב? "בהחלט כן. מעבר לאליפות השרוכים, פספסתי באותה עונה את תואר מלך השערים של הליגה הישג שמאוד שאפתי אליו. במשחק נגד הפועל פתח תקווה לאחר גליץ' רגיל נשלף לי כרטיס אדום. את חסרוני במשחק האחרון ניצל אלון מזרחי שכבש שני שערים שהפכנו אותו למלך השערים עם 18 גולים ואני הסגן שלו הנשכח עם 17 בלבד".
דווקא לאחר אותה עונה מסעירה חתמת בבית"ר ירושלים: "אוכל להגיד שאף פעם לא חשבתי אחורה והמהלך בוצע. הגעתי לבית"ר ירושלים אחרי הפועל תל אביב אל המאמן דרור קשטן והקהל הירושלמי השרוף לא קיבל אותי, היה להם קשה. לאורך שבוע האימונים היו המון קללות לעברי, ולאחר המשחקים היו הרבה פרחים וסולחות. בית"ר של אז הייתה קבוצה אדירה שריתקה כול חובב כדורגל, בכל מגרש בו שיחקה".
היה גול שלא תשכח בבית"ר ירושלים? "אי אפשר עבורי לשכוח וגם אוהדי ירושלים זוכרים מצוין. ניצחנו את הפועל כפר סבא 2:3, משחק בו כבשתי את כל שלושת השערים. הגול השלישי היה סופר גדול. קיבלתי את הכדור על קו מחצית המגרש עם הגב, עברתי שלושה שחקנים ומחוץ לרחבת העונשין בעטתי ברגל שמאל את הכדור אל בין חיבורי הקורות. בהחלט שער שלא רואים היום".
מי הם המאמנים שהכי השפיעו על הקריירה שלך? "המאמן הראשון שלי שהאמין בי וכיוון אותי לבוגרים בהפועל לוד היה שחקן העבר והמאמן יעקב אסקטלן. מאמנים אחרים שהשפיעו על הקריירה שלי היו גיורא שפיגל, אלי כהן, דרור קשטן ואברהם מרצ'ינסקי. הם נתנו מעצמם ומהניסיון שלהם הענק ככדורגלנים לקבוצות שאותם אימנו באהבה עם כל הלב" .
מי החלוץ שמזכיר אותך: "אין לי ספק שהחלוץ הבא של נבחרת ישראל יהיה, תאי בריבו ממכבי פתח תקווה. זה שחקן שמזכיר לי את עצמי בהחלט. בחור אוהב כדורגל, עובד קשה באימונים ובמשחקים, חד מאוד ועם תנועה מצוינת מול השער. אני מאוד מאמין בו ועוקב אחריו".
לנבחרת הנוכחית חסר חלוץ? "כמובן שאני אוהד הנבחרת ורוצה בהצלחתה. לצערי היא לא עמדה במשימה והציפיות שהיו ממנה – זה יכול לקרות ואני מאמין שזה יקרה בעתיד הקרוב . אין היום לנבחרת הלאומית חלוץ מרכזי אמיתי, נוסח אלי אוחנה, רונן חרזי ואלון מזרחי. כל רבע חלוץ מוזמן ברעש גדול. המציאו את המושג חלוץ מדומה. הימים הגדולים יחזרו, אני מאמין".
לסיום, מי שלושת השחקנים הכי טובים ששיחקו לצדך: "אין ספק שאין היום קשרים נוסח אייל ברקוביץ', שלום תקווה וקשר כמו גיא יצחק ממכבי פתח תקווה ששיתוף הפעולה איתו מותיר אצלי טעם של פעם ועוד דקות איתו על כר הדשא זה משהו שהייתי רוצה לחוות".
מה דעתך על הכתבה?