רחוק מהכדורגל: לאן נעלם שי הולצמן?

מגיע מזל טוב לשי הולצמן שחוגג היום (שישי) יום הולדת 47. אחד מהחלוצים הגדולים אי פעם בכדורגל הישראלי כבש בשמונה קבוצות בהן שיחק בישראל 169 שערים ובראיון מיוחד לספורט1 הוא מספר: "הזמן טס כמו כדרור מהיר".

חלוץ העבר נעלם מנוף הכדורגל בשנים האחרונות. הוא נשוי פלוס שלוש ומאוד גאה במשפחתו: "הילדה הגדולה קצינה בחיל האוויר ולומדת באוניברסיטה. הבת שנייה קצינת תומכת לחימה בחיל רגלים. הבן קטן שוער כדורגל בקבוצת הנערים של קדימה צורן".

אז מה אתה עושה בחיים שאחרי הכדורגל?
"הבנתי שבכדורגל אם אתה לא שחקן או מאמן מצליח – אין פרנסה והמשכיות. היום אני מנכ"ל בחברה מסחרית הסוחרת בשוק ההון וגם מנהל תמ"א 38 בעיריית תל אביב. אני פועל גם בשותפות בחברות הפרטיות של אלי להב, שהיה בעבר הבעלים של הפועל באר שבע".

ובכל זאת, יש לך תכנון לחזור לכדורגל?
"אני לא מגיע למשחקים בכלל בשנים האחרונות. בימים אלו אני מפתח עסק שייתן שירותים לשחקני כדורגל צעירים ויעזור להם לכוון את הקריירה שלהם. איך לתפקד, אך לכוון את הכדורגל בתוך החיים, כי היום אין את הידע הזה לשחקנים ולמאמנים. בהתחלה עשיתי את זה בהתנדבות, ללא תשלום. עכשיו זה יהפוך לעסק, כי זה חסר בנוער. יש חוסר ידע עצום".

התחלת את הקריירה במכבי נתניה וכבר בגיל צעיר התחלת לנדוד.
"בתחילת שנות ה-90, להבדיל מהיום, כרטיס השחקן היה שייך למועדון. מרכזי הפועל ומכבי יכלו למנוע מעברים. בגיל 20, תחת המאמן שמואל פרלמן, עשיתי הסכם תמורת ויתור על חוב כספי וקיבלתי את הכרטיס שלי. הפכתי לשחקן חופשי".

המעבר הראשון שלך היה אל מכבי חיפה, באליפות הענקית ללא הפסדים של 1993/94.
"מכבי חיפה של גיורא שפיגל הייתה קבוצה מדהימה, אחת הטובות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. רק להזכיר את רפי כהן, אייל ברקוביץ', אלון מזרחי האווירון, איבן גצקו, אלון חזן, רוני לוי, סרגיי קנדאורוב, משה גלאם, ראובן עטר וחיים רביבו זה צמרמורת של זיכרונות מקריית אליעזר ומרחבי המדינה בכלל".

ואחרי כמה שנים, ב-1997, חתמת בראן הצרפתית. ספר על התקופה הזו.
"המעבר לצרפת היה דרך צפרירים חולון, שם שיחקתי אחרי מכבי חיפה. באותה תקופה החוק היה שאפשר להחתים רק שלושה שחקנים שאין להם דרכון אירופי. הביאו אותי כי הרומני קורנליו פאפורה היה איתם בסכסוך. הוא חזר לבסוף ולמרות שהרווחתי כסף טוב החלטתי לסיים את הפרק הראשון שלי באירופה. אגב, פאפורה שיחק אחרי כמה שנים בבית"ר ירושלים".

גם אתה אחרי צרפת הגעת לבית"ר.
"זו הייתה הצעה של הרגע האחרון. עשינו אליפות מצוינת עם עשרות אלפי אוהדים בכל משחק ושיתפתי פעולה בהתקפה עם ניר סביליה. זיכרון עמוק ומאוד מרגש. ממש חוויה".

עונה לאחר מכן עשית חצי אליפות. התחלת את העונה בהפועל חיפה של אלי גוטמן, אבל עזבת באמצע.
"אין חצי אליפות בשום מקום. התחלתי את העונה בקבוצה של האליפות ההיסטורית ואז חתמתי באוסטריה וינה".

ולמה חזרת אחרי פחות משנה?
"אגיד את זה בהגינות – לא הייתי מספיק טוב כדי להיות שחקן קבוע בהרכב של המועדון הגדול הזה".

יש לך עדיין קשרים במועדון?
"הם בחרו בי להיות הסקאוט הראשי שלהם בישראל. עזרתי להם להביא את עומר דמארי, לארי קאיודה ורועי קהת".

אחרי הפרק באוסטריה, הולצמן חזר לעונה מאוד פושרת במכבי נתניה תחת המאמן מוטי איווניר. לאחר מכן הוא קיבל קריאה מיוסי מזרחי להגיע למכבי פתח תקווה. "זו הייתה עונה של כיף. כדורגל יצירתי והתקפי עם השראה עצומה של המאמן יוסי מזרחי. היו שם שחקנים נפלאים כמו שרון צופים, אסי טובי, גיא יצחק ומוראד מגמאדוב".

"הגענו לגמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב", מספר הולצמן. "כשהגענו לאצטדיון רמת גן, היינו בהלם. חגורה ענקית של 45 אלף צופים בצהוב הרעידה את המגרש. הייתה של התלהבות ועידוד אדיר. בסוף הפסדנו 3:0".

ממכבי פ"ת, מסע הנדודים של חלוץ העבר נמשך והוא איחד כוחות עם גיורא שפיגל. הוא הצטרף לעונה וחצי להפועל ראשון לציון, בה המאמן שימש כמנג'ר, ולאחר מכן הצטרף לפרויקט של ג'קי בן זקן ויוסי במזרחי במ.ס אשדוד.

"השנים באשדוד היו מיוחדות ונהדרות. זה מועדון משפחתי עם שחקנים מוכשרים מאוד. חשוב לי לציין בעיקר את דוד רביבו. הוא ידע למסור כדור לקרוב ולרחוק. הוא הבין אותי בעיניים עצומות".

היה שם כישלון ב"קבוצת המיליונים".
"כישלון אמיתי, עם שמות כמו חיים רביבו, יוסי אבוקסיס, אילן בכר ואחרים. בקבוצת כדורגל, מעבר לכוכבים, צריך שחקנים שעובדים קשה על המגרש ויוצרים קבוצה מאוזנת – מה שלא קרה אז".

אי אפשר שלא להזכיר את הגול של נגד מכבי חיפה, שהביא בעצם אליפות למכבי תל אביב.
"זה היה במחזור סיום העונה. שיחקנו מול מכבי חיפה והיא דרסה אותנו בקלילות עם 0:5 בדרך לתואר האליפות. היו אלפי אוהדים בירוק במגרש. כבשתי שער מצמק, 5:1, ואז הקהל שתק. מכבי ת"א ששיחקה ברמת גן נגד הפועל פתח תקווה התעודדה, כבשה שלושה שערים וזכתה באליפות תחת ניר קלינגר".

יש לך גם גביע מדינה מיוחד בהפועל באר שבע. הגביע שעד לפני כמה חודשים היה הגביע היחיד בהיסטוריה של המועדון.
"וואו, איזה ניצחון היה שם בגמר על מכבי תל אביב. 0:1 מגול ענק של ג'ובאני רוסו, בתקופה של הבעלים אלי להב. שיחק בקבוצה סיאד חלילוביץ', כישרון ענק ויוצא דופן, אבל משוגע גדול, שהיה יכול להגיע למועדונים ברמות הגבוהות ביותר".

אתה מרגיש פספוס בקריירה שלך בנבחרת? רק תשע הופעות ושער אחד נגד קפריסין.
"אולי פספוס, אבל אז אלי אוחנה, אלון מזרחי ורונן חרזי היו יותר טובים ממני".

עברת הרבה קבוצות בקריירה. במכבי ת"א לא שיחקת, אבל היית מאוד קרוב להצטרף אליה.
"פעמיים הייתה אפשרות שאגיע למכבי ת"א – פעם אחת לפני גמר גביע המדינה של מכבי פ"ת נגד מכבי ת"א, היה משא ומתן שנפל ברגע האחרון. הפעם השנייה הייתה כשהייתי באשדוד ואלי דריקס ניהל מו"מ שלא צלח בסופו של דבר".

אחרי הפרישה היית חלק מהצוות המקצועי של מכבי נתניה. למה לא המשכת בכדורגל?
"הייתי עוזר מאמן של יוסי מזרחי. עלינו לליגת העל, אבל ההמשך לא היה מוצלח ותם מבחינתי פרק הכדורגל".

איך אתה רואה את ההבדלים בין הכדורגל של אז לכדורגל של היום?
"הכדורגל השתנה. הוא הפך ליותר פיזי והרבה יותר דינמי. הוא יותר מקצועני מאשר שהיה בתקופה שלנו, אבל עם הרבה פחות כישרון. הידע במחלקות הנוער לא מספיק טוב, ולכן הפערים רק ילכו ויגדלו".

מי השמות הבלתי נשכחים מתקופתך לדעתך?
"מבלי לפגוע באחרים – אלי אוחנה, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', איציק זוהר, אבי נמני, יוסי אבוקסיס, רוני לוי, אלון חזן, גיא יצחק, רונן חרזי, רן בן שמעון, משה גלאם, רפי כהן, ניר דוידוביץ', אריק בנאדו, אלון חרזי, אלון חלפון, אמיר שלח, גדי ברומר ויש עוד".