אלי ביטון רק בן 38, אך כבר לפני 10 שנים זכה בתואר 'שחקן לשעבר', כשהחליט לפרוש מכדורגל בגיל צעיר אחרי שנדד בין הפועל פתח תקווה, בנין סכנין, אחווה עראבה וקריית מלאכי. לאן הוא נעלם אתם שואלים? הרי בכל זאת, בתחילת שנות האלפיים, ביטון, שגדל במחלקת הנוער המפוארת של מכבי תל אביב, היה אחד השמות המדוברים בכדורגל הישראלי.
"לא שכחו אותי". מספר ביטון בראיון לספורט1. "אני נשוי פלוס שניים, שותף עם גיסי בחברה לשיווק סלטים ודגים במרכז הארץ ב-10 השנים האחרונות". מספר על חייו החדשים.
לפני התפרצות הקורונה, ביטון עוד שימש כעוזר המאמן של אופיר קופל בקבוצת הנוער של ראשון לציון, אך עזב את התפקיד מאז והקשר היחידי שלו לכדורגל הוא בעיקר כאוהד: "לפני הקורונה ראו אותי באצטדיון בלומפילד במשחקים של מכבי תל אביב. חברים מהכדורגל? אני עדיין בקשר עם רוני גפני, אסי בלדוט, קובי דג'אני וברק בדש".
בשנים האחרונות ביטון התקרב יותר ויותר לדת, על כך מספר: "אני מניח תפילין, מחובר לדת ומאמין באלוהים. כל מה שנעשה לטובה".
ובזמן שהשיחה מתפתחת, נשמע שלביטון יש יותר ויותר מה לומר על הכדורגל ב-2021: "היום כדורגל הוא סוג של רובוטיקה. אין כמעט שחקנים בליגת העל שהביאו למגרשים את מה שהיו קוראים פעם 'שחקנים מהשכונה'. אולי אני לא כל כך אובייקטיבי אבל זו התחושה. נעלמו השחקנים אשר מזוהים עם המועדון. נותרו בודדים בכדורגל מהזן הזה".
על תחילת דרכו בכדורגל הוא מדבר עם געגועים רבים: "כילד בן 7 צעדתי לבית הספר לכדורגל של מכבי תל אביב, תחילת החלום. הכדורגל מילא את חיי וזרם בגופי, ובמהירות הגעתי לנבחרת הנוער של ישראל. המאמנים היו זאביק זלצר ואברהם בכר. הגענו לרבע גמר אליפות אירופה לנוער בצ'כיה והפסדנו לנבחרת חזקה של ספרד. הייתה תקופה טובה גם בנבחרת האולימפית שאני מתגעגע אליה מאוד. משה סיני היה המאמן".
צהוב לנצח
ביטון תמיד יישאר אוהד של מכבי תל אביב, אותה אהד מגיל צעיר והיה שותף לכמה מהרגעים הגדולים בתולדותיה: "רק להיזכר היום במעמד שבו הייתי כילד בן 16, בקבוצה אחת עם אבי נמני, טל בן חיים הבלם וכל השמות שהערצתי וראיתי מהיציע בבלומפילד. חייתי את החלום. זה היה חלום שמתגשם פשוט".
ביטון המשיך להעלות זכרונות מהתקופה בקריית שלום: "שיחקתי במכבי תל אביב עם לירן שטראובר, טל בנין, גדי ברומר, עמיר תורג'מן, רודריגו רולדברג, ברונו הייס ואחרים. אבי נמני הוא שחקן ענק ובן אדם נפלא. כשעליתי לקבוצה הבוגרת כילד בן 16 הוא תמך בי מאוד, כיוון מקצועית ועזר לי. אני אוהב אותו".
בילית הרבה במכבי ת"א עם ראובן עובד: "עצוב. הוא ממש פספוס ענק, קריירה שהייתה יכולה להגיע לפסגות שיא. מה שהיה לראובן עובד ברגליים אין היום כמעט בשום מקום, היה ענק שנעצרה לו הקריירה".
רגע השיא כשחקן? "מבחינתי אין ספק שמעמד ליגת האלופות באצטדיון דה אלפי הישן בטורינו נגד יובנטוס, זה הרגע הכי גדול שלי בכדורגל. פתחתי בהרכב, עד היום אני רואה את עצמי על הדשא, עם ההמנון של ליגת האלופות ובשורה עם שמות כמו זלאטן, בופון, זמברוטה ונדבד. זה אירוע לכל החיים ורק מי שהיה במעמד הזה בעיקר בזמנו יבין. הפסדנו 1:0 ליובנטוס משער של קמוראנזי במשחק טוב שלנו".
ה'עגלאקטיקוס'
ולמרות זאת, ביטון לא הצליח להשיג את כל המטרות אותם סימן כהבטחה ענקית במכבי תל אביב. ב-203 הופעות במכבי תל אביב הוא כבש 19 שערים בלבד ובישל 22 נוספים. בקיץ 2005, לפני עונת ה-'עגלאקטיקוס', ולאחר מחלוקות רבות עם קלינגר, ביטון נזרק ממכבי תל אביב ועבר לבני יהודה.
"ניר קלינגר ולוני הרציקוביץ' החליטו לבנות סופר-קבוצה מלאה בכוכבים. הם הביאו את ברקוביץ', רוסו ואחרים, קלינגר חשב שיש שחקנים יותר טובים בתפקיד שלי. זה לא התאים לי לשבת על הספסל, בני יהודה רצתה אותי ועברתי לשחק בשכונת התקווה. כמובן שזה היה מאכזב לעזוב את המועדון שבו גדלתי והגעתי להישגים".
בני יהודה הייתה התחנה הראשונה בתקופת הנדודים של ביטון, שיעבור בהרצליה, סכנין, פתח תקווה, אחווה עראבה וקריית מלאכי: "תקופה של זכרונות טובים תחת ניצן שירזי ז"ל, ואכזבה בגמר הגביע כשהפסדנו להפועל"
למה אתה הכי מתגעגע כשחקן? "משחק הדרבים נגד הפועל. אין להשוות את מה שהיה לפני 20 שנה למה שקורה היום. האווירה הייתה מטורפת ומרגשת בצהוב ואדום לאורך כל השבוע. שחקנים לא היו יכולים ללכת ברחוב או להירדם בימים שלפני הדרבי. היה לוהט בתל אביב".
תחושת פספוס בנבחרת ישראל? "אפשר לראות את זה ככה, אבל היו לי רק חמישה משחקים בנבחרת. בישול אחד ושער ניצחון ב-2:3 על מקדוניה. זה מה שהיה".
מה דעתך על הכתבה?