"לא אתחנן בפני יענקל'ה שחר": לאן נעלם איגביני יעקובו?

איגביני יעקובו הוא אחד הזרים שהצליחו יותר מכל זר אחר ששיחק בישראל ויצא לאירופה. הרשימה הזאת מצומצמת, אבל בחיבור עם השחקן האהוד ביותר על אוהדי מכבי חיפה שהצליח בחו"ל, הוא כנראה הגדול ביותר. יעקובו חי היום בלונדון. "כי המשפחה שלי כאן, אז גם אני כאן", הוא מספר, אבל העיסוק העיקרי שלו הוא בכלל אחר – גידול שחקנים צעירים באקדמיה שפתח בניגריה. "אני אמנם חי כאן באנגליה, אבל נוסע לפעמים לניגריה כדי לטפח את האקדמיה ולשלוח שחקנים צעירים לחו"ל. יש לי 25 שחקנים, שחקן אחד בליגה השניה בפורטוגל, שמתי כבר שחקן בליגה הנורבגית וגם במילואי ווטפורד. עכשיו יש לי קצת בעיה עם הקורונה, אבל אני מקווה להגיע לשם בקרוב. הקורונה לא קלה בשביל אף אחד. בטח כאן באנגליה, עם סגר מחמיר שגורם לי לצאת רק לסופר, כדי לקנות כמה מצרכים. שופינג מחוץ לתחום כאן".

אין פלא שיעקובו פרש בגיל 35, בעת שהוא שוהה בישראל, ממש ביום ההולדת שלו. שתי אליפויות, שלב בתים בלתי נשכח עם שלושער לרשת של אולימפיאקוס וחמישה שערים בסך הכל, הם סיבה מספיק טובה להודיע על פרישה במקום שבו הוא הפך לאליל וממנו יצא לשבעה מועדונים באנגליה, כולל קריירה אדירה באברטון, ובהמשך לקריירה קצרה גם בסין, קטאר ובטורקיה. 367 הופעות יש ליעקובו באנגליה, 141 פעמים הוא מצא שם את הרשת. בנבחרת ניגריה הוא כבש 21, כולל שער בגביע העולם של 2010.

החלטת לפרוש דווקא בישראל, דווקא אחרי ביקור עם מכבי חיפה?
"לא יכולתי לפרוש לפני שבאתי לחיפה. אמרתי לעצמי שאעשה את זה. אבל מכבי חיפה לא נתנה לי הזדמנות".

ביקשת לחזור לפני שפרשת?
"לא אמרתי להם דבר, אבל חיכיתי שיציעו לי משהו. הייתי הרבה פעמים בישראל לפני שפרשתי, היו לי כל כך הרבה הזדמנויות לפרוש שם. זה היה החלום שלי, לחזור. הבאתי להם שחקן (מרבאלוס אג'ויה, א"י) ובאותו זמן הייתה להם הזדמנות לעשות את זה. לא רציתי לפרוש לפני שנוכל למצות את זה. ברגע שהבנתי שלא אחזור לחיפה, הודעתי על פרישה".

את השעות שלפני הסגר הוא העביר בחדר הכושר, לא מפסיק לעבוד על הגוף וחולם. חולם לחזור לארץ, לחזור למכבי חיפה אולי בתפקיד אחר. המגן השמאלי מארבלוס אג'ויה היה השריד האחרון של הקשר שלו למכבי חיפה. הוא חתם, אבל לא ממש הצליח להתברג במועדון. "וזה חבל, כי הוא שיחק בכל הנבחרות הצעירות של ניגריה, לא ברור לי איך לא השתלב שם", הוא אומר. "הוא שחקן מצוין, אבל שיחק משחק אחד ואחר כך לא ממש נתנו לו הזדמנות. כשנגמר לו החוזה הוא חזר לאפריקה. קצת קשה להצליח במכבי חיפה אחרי ששה חודשים. עכשיו הוא משחק בניגריה".

נשמע שאתה רוצה את מכבי חיפה יותר מאשר הם רוצים אותך.
"אם יענקל'ה רוצה אותי הוא יודע את המספר שלי. הצעתי להם מספר שחקנים, הם לא רצו אותם. אני לא מתכוון לדחוף את עצמי ולהתחנן. ליענקלה יש את המספר שלי".

בכל פעם שמדברים על חיפה, משהו ביעקובו משתנה. אפשר להרגיש את התשוקה האדירה שיש לו למועדון. "אחרי שביקרתי בארץ, התקשרתי ליענקל'ה", הוא מספר. "אמרתי לו שיש לי מספיק כסף, שאני מוכן לבוא ולאמן בחינם, ממש בלי התחייבות, חלוצים במחלקת הנוער של מכבי חיפה. הוא לא חזר אליי. שיחקתי בקטאר, עשיתי מספיק כסף. לא רציתי כסף, אלא רק לתרום למועדון", הוא מסביר.

כבר אז היית צריך להבין: הם לא רצו אותך.
"כולם שואלים אותי איפה הייתה העונה הטובה ביותר שלי. אז נכון, עשיתי עונה אדירה באברטון, אבל משום מה דווקא את מכבי חיפה לא אשכח לעולם. הם נתנו לי את קרש הקפיצה לאנגליה. כשאתה משחק טוב, יש לסוכן שלך עבודה קלה. וזה מה שקרה לי עם פיני זהבי".

אי אפשר שלא להיזכר בשלושער מול אולימפיאקוס.
"זה היה משחק גדול כי זה משחק בצ'מפיונס, אבל היו לי עוד משחקים גדולים. כולם רוצים לשחק במפעל הזה ובשבילי זאת הייתה חוויה. הייתה לנו הופעה מצוינת בשלב הבתים. המשחק מול אולימפיאקוס היה אחד המשחקים הטובים בהיסטוריה של מכבי חיפה. חרזי, בנאדו, ז'אנו, דוידוביץ' שנפצע ובמקומו פתח דודו אוואט, כולם היו גדולים. דוידוביץ' היה אחד השוערים הכי גדולים ששיחקתי איתם בקריירה. שחקנים כמו קייסי הוסיפו לנו המון. אבל בקבוצה הזאת היו שלושה שבלטו יחד איתי מעל כולם: רוסו, פראליה, ז'וטה. פראליה זה השחקן אולי הטוב ביותר שהיה לנו, ויחד עם רוסו המשוגע, הקבוצה הזאת יכלה להגשים כל חלום. רוסו חבר שלי, אבל הוא משוגע. אהבתי מאוד לשחק איתו".

מתגעגע לאוהדים?
"ועוד איך. יש לי חבר קרוב בישראל, מיקי. אנחנו מדברים כל הזמן על מכבי חיפה, אחרי הפסדים וניצחונות. ההופעות בצ'מפיונס כל הזמן עולות, החוויה מהמגרש בקפריסין הייתה בלתי נשכחת. זה היה לא קל, אבל עבדנו קשה והגענו להישגים. אם אחזור? אולי זה יקרה יום אחד. אבל הפסקתי לנסות. לא אתחנן, מכבי חיפה יודעת איפה למצוא אותי. אולי בקרוב אביא שחקנים מהאקדמיה לישראל".