בגיל 27, עשר שנים לפני שמונה למאמן נבחרת ליטא, ריימונדס ז'וטאוטאס נחת במכבי חיפה והפך לאחד הזרים הגדולים ביותר שהגיעו לישראל. הקשר הליטאי כבר נבחן בניוקאסל לפני שנחת בכפר גלים של אלי כהן, השריף. מכבי חיפה רדפה אחריו זמן רב וזכתה בו. שחקן אינטיליגנט, עם בעיטה שקרעה את הרשת של מנצ'סטר יונייטד והפכה אותו למותג ביציע של הירוקים.
המעבר לפנאתנייקוס יחד עם יצחק שום פתח לו את הדרך לקריירת אימון. תחילה כעוזרו של שום בולדיקווקז ממנה פוטר, אך מאוחר יותר זה השתלם: ז'וטה קיבל את נבחרת ליטא והפך למאמן הצעיר בתולדותיה – בן 37 בלבד. בעבר הוא היה קרוב להגיע למכבי חיפה שרצתה יותר את ראובן עטר ולפני שלוש שנים עזב את ישראל אחרי קריירת אימון לא מרשימה בכפר סבא. מאז, הוא לא מאמן.
ז'וטה די נעלם אחרי פרויקט כפר סבא. על פי דיווחים שונים הוא הסתבך כאשר לא החזיר לכאורה הלוואות שלקח משחקנים שאימן בליטא ומקולגות בענף הכדורגל, כל זאת במטרה לפתוח רשת ביגוד באנגליה. מאוחר יותר הוא סגר עסק נוסף שפתח ולא מצא את מקומו גם בעולם העסקים. מאז שעזב את כפר סבא, ז'וטאוטאס חי בעיקר על עברו ומסתכל על העתיד, ללא כדורגל.
בימים האלה ז'וטאוטאס נע בין חוסר תקווה לייאוש בתוך הסגר שנכפה עליו. ליטא אדומה, הרבה אנשים חולים והמדינה החליטה על סגר כללי עד סוף החודש הנוכחי. "אי אפשר לזוז מעיר לעיר. אם אתה גר בעיר מסוימת, היא הופכת למעין גטו עבורך. מקום סגור", הוא מספר בראיון בלעדי לספורט1.
הוא מבקש שאגדיר אותו כ"איש עסקים", כזה שמנהל את חייו על קו התפר שבין רוסיה, ליטא ומדינות הסביבה. "אני עובד במקביל על כמה דברים. נכון שהתרחקתי. מאז שעזבתי את ישראל, לא הגעתי שוב", הוא מסביר.
מה קרה בכפר סבא?
"פשוט מאוד. יצחק שום החתים אותי על חוזה לחודשיים…"
רגע, חוזה לחודשיים?
"הוא ביקש ממני לעזור לו לחודשיים וזהו. השאר היסטוריה. הייתה שם קבוצה חלשה מאוד, הרבה שחקנים עזבו אחרי חלון ההעברות. כמעט לא השאירו לי שחקנים. בעצם השאירו, אבל בעיקר שחקנים שלא בכושר. הפסדנו הרבה משחקים, אז אמרתי לעצמי 'אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי שם'".
נפגעת?
"אדם רוצה לבנות בית, אבל אין לו את החומרים. הוא יכול להתקדם בבניה? לא ברור לי איך בונים קבוצה ככה. היה לי חוזה לעוד חצי חודש, אבל זהו. החלטתי שדי לי. דיברתי עם שומי ואמרתי לו שזהו, שאני רוצה ללכת. הוא אמר שאין בעיה. הייתה לי עבודה גם, לא רק כדורגל. עכשיו אני ממליץ לו מדי פעם על שחקנים, אבל לא מתעסק עם זה. אני לא סוכן. גם על ברטקוס לקריית שמונה אני המלצתי, אבל מרגע ששואלים אותו על שחקן, אני לא מתעסק בזה יותר".
בעבר היית מועמד להגיע למכבי חיפה. שחר העדיף את עטר.
"האמת היא שלא רציתי להיות בכדורגל. אולי אני כבר עייף. אין לך שבת, אין לך יום ראשון, כל הזמן משחקים ועסוקים, זה קשה. בכל זאת, יש לי משפחה".
הוא רק בן 48, אבל ז'וטה הפך כבר לפני שלוש שנים לסבא. "יש לי שני ילדים, הקטן בן 26, הגדול יותר הוא לא הבן הביולוגי שלי. הוא בנה של אשתי, אבל אני רואה בו בן לכל דבר. כיף להיות סבא. אני חושב שאני סבא טוב. לוקח את הנכד לפארק השעשועים. נהנים בלי הכדורגל".
נשמע שאתה קצת מרוחק מהענף. למה היה רצף כל כך ארוך בין נבחרת ליטא לכפר סבא? למה לא אימנת תקופה כל כך ארוכה?
"כי לא רוצה להיות בכדורגל. את נבחרת ליטא אימנתי שנתיים וזהו, היה לי חוזה לשש שנים אבל לא רציתי, כי ראיתי מה קורה שם. לא הייתה התקדמות. שיחקנו לא רע בכלל, אבל עבור הנבחרת אתה צריך להיות שם בלב שלם".
לא הרבה זוכרים, אבל ההתחלה בחיפה הייתה קשה. ניתוח מסובך גרם להשבתה מלאה למספר חודשים, אבל אלי כהן, השריף, היה שם כל הזמן בשבילו ("הוא נתן לי את הצ'אנס"). אז בעונה הראשונה הלכה האליפות לדאבל של הפועל תל אביב ולמרות בזצ'ק ומיכאלסקי. בשניה הגיע כגרנט. הגיעה גם אליפות. ואז השניה. ואז יצחק שום וקמפיין אלופות שאף אוהד מכבי חיפה לא ישכח לעולם.
"ואולי אם לא הייתה פציעה בעונה של אלי כהן", הוא נזכר, "הייתה גם אליפות. חבל, כי סתם הפסדנו אותה. אבל בשנה שאחרי חזרתי. למדתי המון מגרנט", הוא מספר.
ואז הגיע שום. ואותו קמפיין אלופות בלתי נשכח. יעקובו חטף לג'ון אושיי, ז'וטאוטאס ירה מ-30 מטר, ריקרדו תפס את הראש וראה את הכדור הולך לחיבורים. ועד שקיבל את שער המחזור באירופה, הליטאי סחט פנדל כדי להחזיר ליעקובו על הבישול. הפציעה הזאת מהפנדל השביתה אותו לחודשיים ועלתה למכבי חיפה ביוקר. היא איבדה את האליפות ההיא לקלינגר ומכבי ת"א בגלל הפרש שערים וכמעט כל עובד במועדון הבין: עם ז'וטה בריא, בלי הפנדל ההוא, ההיסטוריה הייתה כנראה נראית אחרת לגמרי.
"אי אפשר לשכוח מה עשינו באירופה. לפני הגול שלי, קודם כל זה מנצ'סטר יונייטד, אתה יודע. יש לזה משמעות. ודווקא במשחק ההוא, אחרי שהוכשלתי ברחבה ויעקובו עשה את השלישי, נפצעתי. ומתי בחרתי להיפצע?".
רגע לפני שקלינגר לוקח לכם אליפות בהפרש שערים.
"עשו לי שני משחקים באותו זמן, אבל בהבדל אחד: מכבי תל אביב פתאום הפכה משחק חוץ ושיחקה ברמת גן. בוא תסביר לי אתה, מי אישר דבר כזה? אנחנו מובילים 0:5 באשדוד והם לא מצליחים להבקיע, ופתאום הם מנצחים 0:3 ולוקחים אליפות. זה מכור או לא מכור? היה פה משהו מאחורי הקלעים, אבל זאת היסטוריה".
ושוב אני שואל – למה אתה לא בכדורגל?
"יש אנשים שרוצים להיות בכדורגל, אני לא. בוא תגיד לי אתה כמה שחקני מכבי חיפה מאמנים היום בפועל? אלון חרזי ובנאדו התחילו באימון והם כבר לא. קייסי לא מאמן, ז'אנו, רוסו, פראליה, יעקובו, בניון. תסביר לי אתה, כי אני לא מבין, בשביל מה בניון היה צריך את בית"ר? הוא עשה קריירה גדולה, מה הוא צריך את זה? יש לו הרבה כסף, יש לו הכל. מה הוא צריך את הכדורגל? רביבו וברקו בעצם לא הלכו לאמן בליגה הבכירה. ברקוביץ'? אם טוב בשבילו להיות בהפועל פתח תקוה, אז כל הכבוד".
ובכל זאת, הוזכרת בנשימה אחת עם ראובן עטר.
"שחקנים צריך הרבה, 30 בסגל, מאמן יש רק אחד. לא כולם יכולים לאמן. אולי בישראל דיברו על המועמדות שלי למכבי חיפה, אבל לא איתי. אגב, התקשורת היא אחת הסיבות שאני לא אוהב להתראיין".
חווית טראומה?
"כשהייתי בפנאתנייקוס, נתתי ראיון אחד בשנתיים, למה? כי אף אחד מהעיתונאים ביוון לא רוצה לעשות איתי ראיון במצלמה, רק להיפגש. בעיתון. למה? כי אפשר לכתוב מה שרוצים. בפעם היחידה שהסכמתי להתראיין, זה היה בוידאו. אני לא חסיד של עיתונות כתובה. בכל פעם שרצו לראיין אותי אמרתי: אתם יכולים לכתוב מה שאתם רוצים, בלי ז'וטה. מתי כן רוצים כתבת וידאו? כשאתה גומר קריירה. וזה קרה. כשסיימנו את הראיון, לקחתי את הקופי, העתק שלו, ואמרתי למראיין: אם אתה עורך את זה שונה, אוי ואבוי לך, יהיה לך בלאגן. אבל יצא בסדר".
אוהדי מכבי חיפה קוראים ומתגעגעים.
"אני יודע, גם אני אליהם. המצב לא טוב עם הקורונה, אי אפשר להיכנס לישראל, אבל אתה יכול לכתוב ממני, שמתי שפותחים אצלכם את האצטדיונים, אני מגיע לסמי עופר. יש לי קצת זמן עכשיו. אני מקווה שהם ימשיכו כמו שהם בליגה, כי לפי מה שאני רואה, זאת ההזדמנות של מכבי חיפה לקחת אליפות. הרבה זמן זה לא קרה. אולי אהיה שותף לאליפות הבאה של מכבי חיפה, מהיציע".
אז אם זה הזמן לסיכומים – מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"היו הרבה שחקנים גדולים, יוסי בניון היה ילד כששיחקתי, אבל הוא היה גדול. יחד איתו, יעקובו, פראליה, רוסו – שלושתם היו גדולים מכולם. מהמאמנים למדתי מגרנט ואלי כהן וגם יצחק שום. כולם היו טובים. מכל שחקן ומאמן למדתי. זאת הייתה תקופה מופלאה".
מה דעתך על הכתבה?