עידן שריקי הוא שם שנמצא עמוק בזיכרון אוהדי הכדורגל הישראלי שאוהבים כדורגל התקפי, שמח ויצירתי. חלוץ העבר נכנס לשנה ה-40 בחייו ויחגוג כניסה לעשור החמישי בנובמבר. הוא נולד באשדוד וכיום מועסק בחברת החשמל בעיר, קורא שעוני מונה של צריכה כבר מספר שנים.
שריקי נשוי ואב לבן ובת, איתם הוא משתעשע ומעביר לא מעט זמן בימי הקורונה. בראיון מיוחד לספורט1, הוא מספר על ההתנתקות מהכדורגל הישראלי ומשחזר את המעבר שכמעט התגשם ל-MLS, התקופה הקצרה בפולין והקריירה שלו – ממנה הוא מאושר ושמח בחלקו.
עידן, מה אתה עושה היום מלבד העבודה בחברת החשמל?
"יחד עם יאיר אזולאי, בלם העבר של מ.ס אשדוד, אנחנו מנהלים בית ספר לכדורגל של הפועל אדומים אשדוד. גם גם משמש כעוזר של המאמן יובל נעים בקבוצה הבוגרת, ואני מחובר אליו ולדרך המקצועית שלו מאוד".
ליגת העל מעניינת אותך?
"אני ממש לא בעניינים. זה בקושי מעניין אותי, כי כבר עשור הרמה הולכת ויורדת. זה לא מלהיב כמו פעם, בתקופה שהייתי על הדשא. יותר מדי שחקנים אתלטיים על המגרש, יש פחות כישרון ופחות מוכשרים".
אז פשוט התנתקת?
"הקבוצה היחידה שאני עוקב אחריה בטלוויזיה זו אך ורק ריאל מדריד. גם היא נמצאת קצת בנסיגה. חוץ מזה, מדי פעם כשאפשר החבר'ה מהעבר מתאספים במגרש, משחקים כדורגל להנאה ומדי פעם עולים גם סיפורים מהעבר".
ברקורד שלך מופיעה מכבי קריית עקרון בתחילת הקריירה למרות שגדלת במכבי עירוני אשדוד שהייתה בליגת העל. איך התגלגלת לשם?
"אחרי קבוצת הנוער באשדוד, התגייסתי לשירות חובה בצה"ל. הייתי רחוק מהבית, בחיל השריון, לא רחוק מאילת. המאמן פיני עייש ביקש שאגיע לקריית עקרון כדי לשמור על כושר ולשחק בליגה ב'. יש לי משם זיכרון יפה".
מקריית עקרון, שריקי המשיך בהשאלה למכבי יבנה לצדו של עייש ולצדו של אחד מגדולי השחקנים שצמחו ביבנה – ציון "פוגל" יעקב. משם, הדרך חזרה לאשדוד נסללה.
"זו הייתה תקופה יפה באשדוד", מספר שריקי. "הכדורגל בעיר פרח והיה כיף. יש סיפור אישי שלי יפה בעניין הזה, כשהתחתנתי ב-2007. הייתה שבת-חתן בבית כנסת והיה לנו משחק ליגה נגד מכבי הרצליה. אחרי התפילה החלטתי לקחת את הרגליים ולהגיע למשחק. על הכדורגל לא יכולתי לוותר".
זה היה משחק זכור מאוד שלך.
"נכון. הרצליה הובילה במחצית 0:2, כבשתי שלושער במחצית השנייה, עשינו מהפך וניצחנו 2:3. הכותרות בעיתון של מעריב הייתה '0:3 לחתן'".
ומה יש לך להגיע על עונת הגלאקטיקוס הכושלת של מ.ס אשדוד?
"וואו. המאמן היה אלישע לוי, ורק לחשוב על קבוצה שהיו בה שמות כמו חיים רביבו, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, אסי דומב, שי הולצמן – התחלנו לחלום. לצד הכוכבים האלה היו גם הצעירים של אשדוד, כמוני, משה אוחיון, אמיר אלקריף, אדיר טובול ואחרים. זה התנפץ בגדול. אלישע עזב ואז החל העידן של יוסי מזרחי, שעשה שנים יפות עם השחקנים תוצרת העיר אשדוד".
הכינוי 'מתנה לחלוץ' אומר לך משהו?
"ככה כולם כינו את דוד רביבו. כל חלוץ באשדוד, גם שי הולצמן ודימיטאר מקרייב, התברכו בו בקריירה שלהם. כל מסירה ומהלך שלו היה מעשה אומן להתפאר".
אז אם כבר דיברנו על דוד רביבו, אי אפשר לא לדבר על חיים רביבו, גדול שחקני אשדוד.
"אני לא ראיתי שחקן כדורגל כמו חיים רביבו. אין היום אף שחקן שמתקרב אליו. באימונים הוא היה עושה דברים שהיו משאירים אותנו בהלם. אם הוא היה משחק היום, הוא בוודאות היה במועדונים הגדולים ביותר באיטליה, אנגליה וספרד, מעבר לסלטה ויגו ופנרבחצ'ה שם הוא עשה קריירה ענקית".
הייתה לך גם תקופה קצרה באירופה, בגורניק זאבז'ה. אתה מבין קצת פולנית?
"סיימתי חוזה באשדוד. סוכן השחקנים גלעד קצב התקשר והציע לעבור לפולין לקבוצה גדולה שם, גורניק. טסנו לשם יחד עם אבא שלי, התרשמנו מאוד מהמועדון והם היו מאוד רציניים ועמדו בכל ההסכמים מולי. זה לא הסתדר שם, סגנון המשחק היה פיזי מאוד ומקצועית שיחקו בעיקר על כדורים ארוכים. החלטתי לחזור לישראל עם כמה משפטים בפולנית לאשדוד וליוסי מזרחי".
"אחרי אשדוד עברתי למכבי נתניה", משחזר שריקי. "היה לי שם חוזה ארוך טווח, אבל למרות היכולת הטובה שלי עברתי באמצע העונה בהשאלה למכבי פתח תקווה של משה סיני. יש סיפור ענק משם, הגעתי לפגישה עם עמוס לוזון ושינוי זוארץ ביום רביעי. בשקט ובמהירות חתמנו על חוזה, הם אנשים מיוחדים. בהמשך נפגשתי עם מנהל הקבוצה, עמי פיין, שעד היום מנהל הקבוצה, איש עם לב זהב ואהבה ללא גבולות למכבי פ"ת".
"ביום חמישי עשיתי אימון בודד ובשישי היה הדרבי הגדול בליגה הלאומית נגד הפועל פתח תקווה. סיני לא תרגל אותי בהרכב, וממש לפני המשחק ניגש אליי ואמר לי שאפתח בגלל פציעה או בעיה עם אחד מהשחקנים. עשו אליי פנדל שדני פרדה כבש אותו ואני כבשתי את הגול השני בעונת החזרה לליגת העל".
ואז מכבי נתניה קראה לך חזרה?
"המנכ"ל קובי בלדב והמאמן יוסי מזרחי החזירו אותי להמשך החוזה. עלינו לליגת העל בעונה בלתי נשכחת עם אכזבה גדולה שלא אשכח בגמר גביע המדינה מול קריית שמונה בהארכה. בהמשך, תחת המאמן טל בנין, דברים לא הסתדרו".
וכמעט תפסת אמריקה לפני כולם.
"כן, עוד כשחקן של אשדוד. קיבלתי הצעה מדאלאס מה-MLS. הם ערכו מחנה אימונים בקפריסין ויצאתי לשם. המחנה נמשך עשרה ימים והוצע לי חוזה מצוין, אבל לא הצלחתי לשחרר את כרטיס השחקן בחינם. ג'קי בן זקן לא שחרר שחקנים ללא תמורה והחלום האמריקאי נמוג לאכזבתי".
גם את חלום הקבוצות הגדולות לא הגשמת.
"הייתי קרוב לחתימה בהפועל תל אביב של אלי גוטמן ואלי טביב. אשדוד ביקשה סכום העברה גבוה והפועל החתימה את טוטו תמוז. הייתי קרוב גם לבית"ר ירושלים, כי יוסי מזרחי אימן שם אז ורצה לצרף אותי. אשדוד לא מיהרה לשחרר וזה פוספס. כך גם בהפועל באר שבע. מנפלאות הכדורגל".
בהמשך נדד שריקי לעירוני קריית גת, הפועל אשקלון, הפועל אשקלון, בני לוד והפועל מרמורק תחת ניהולו של שינו זוארץ. לאחר מכן הוא חתם את הקריירה בהפועל אדומים אשדוד.
"העונה באשקלון הייתה גדולה ובלתי נשכחת. יובל נעים היה המאמן, עלינו לליגת העל וסיימתי כמלך השערים של הקבוצה".
במבט לאחור, איך אתה רואה את הקריירה שלך?
"כל מה שחלמתי עליו כילד בשכונה התגשם. הגעתי למחוזות שביקשתי ואני מאושר בחלקי. יש לי המון זיכרונות מהעבר והרבה אנשים מכירים את השם שלי. אני בקשר עם החבר'ה מאשדוד, יאיר אזולאי, אייל אלמושנינו, אמיר אלקריף, דוד רביבו, אדיר טובול ואחרים".
מה דעתך על הכתבה?