מה אתה רוצה? מאחורי נאום "ההתמסכנות" של אייל סגל

לאייל סגל יש דחף בלתי נשלט להסביר את מעשיו ללקוח המרכזי שלו – אוהדי מכבי נתניה. מפעם לפעם הוא פורק קבל עם ופייסבוק את שעל ליבו. הפוסטים שלו רהוטים וחדים, מלאים במסרים נסתרים ועקיצות קטנות. לעיתים קרובות, נראה שהוא מכוון את המילים באופן ישיר לאותם אוהדים, שהוא עצמו נמנה עליהם, מנסה כל כך לקבל את אישורים ומתוסכל מכך שאינם מסכימים לכל צעד. הוא יוצא לפוסט נחוש להוכיח, אבל גם לקבל את ההכרה שתיתן לו את האיזון במלחמה הבלתי פוסקת שמתנהלת בתוכו – בין איש העסקים הקר לאוהד האמוציונלי.

לפוסט שבא אחרי המכירה של יונס מלדה לגנט אפשר לקרוא "נאום ההתמסכנות". סגל יוצא בו עוקצני מתמיד. הוא נזהר, אבל לא מצליח להתחמק משורה תחתונה מלאת תסכול. "במהלך ארבע וחצי השנים האחרונות, התפספסו לא מעט הזדמנויות למכירה או ביצוע טרייד, בעיקר כדי לרצות את הקהל ואת תחושות 'ההתמסכנות' אצל חלקים מאיתנו, שבאות לידי ביטוי כמעט בכל פוסט שעניינו מכירות חיסול", הוא כתב.

"רצון הריצוי נכשל", המשיך בפסקה הבאה. "במרבית המקרים אותם טאלנטים הפכו לשקי חבטות ולא רק שלא קיבלנו תמורה עבור זכויותינו, שולם שכר מלא עד סוף דרכם ולעיתים פיצוי. בחוכמה שלאחר מעשה, טעינו וכנראה לא בפעם האחרונה, אך בהחלט למדנו לא מעט". מה בעצם אומר סגל? הוא מודה שתגובות הקהל מהוות שיקול מרכזי בקבלת ההחלטות שלו. הוא מאשר שדחה במהלך שנותיו הצעות על כוכבי הקבוצה ונכנע ללחץ הווירטואלי להחתים ישראלים וזרים בווליום גבוה. כשהוא אומר: "טעינו", הוא כאילו אומר: "טעיתי, אבל גם אתם אשמים. אתם הובלתם אותי לטעות".

ויכוח עתיק יומין עוסק בשאלה מה מידת המעורבות הרצויה של אוהדים בעניינים הניהוליים של הקבוצה האהובה עליהם. האוהדים הם הלב של כל מועדון. לאוהדים יש כוח. למועדון שמנותק מהאוהדים שלו, לא מקשיב להם, לא דואג להעצים את החוויה שלהם ולקרב אותם אליו – אין זכות קיום. אבל וזה אבל גדול, זה עדיין לא אומר שהמועדון צריך לשתף את האוהדים בכל החלטה ניהולית, כלכלית או מקצועית. איפה עובר הגבול?

בלתי אפשרי מבחינת בעלים, מנכ"ל או ארגון באופן כללי לקבל החלטות שיהוו קונצנזוס מוחלט. אוהדי מכבי ת"א, למשל, יצאו בקמפיין ואולי זירזו את ההחלטה להחזיר את אנדרה ג'רלאדש לקבוצה. עכשיו נניח שמכבי ת"א הייתה קבוצה שמנוהלת בפועל על ידי אוהדים, האם ניתן היה להשיג את אותו קונצנזוס בעניין דור מיכה ועומר אצילי? ברור שלא. דעות יהיו לכאן או לכאן. תמיד. מנהל טוב צריך לקבל החלטות קשות ולהתמודד עם ההשלכות שלהן. גם עם הביקורת.

לסגל קשה עם הקטע של ביקורת, בעיקר כשהיא באה מהאחים שלו ליציע. הבעיה היא שמהתגובות שלו עולה שאלה מתבקשת: מי בעצם מקבל החלטות במכבי נתניה? מי הגורם המקצועי הבכיר? בפוסט שלו סגל כועס על האוהדים שקיללו בעבר את מלדה ועכשיו מוחים נגד מכירתו. הוא טוען שנתניה אינה מכבי פ"ת או אשדוד וגם לא מכבי ת"א או מכבי חיפה.

כלומר, נתניה לא מקדמת שחקנים רק כדי להשביח ולמכור לכל המרבה במחיר ולא אוגרת נכסים. מה היא באמת? אולי יותר נכון לשאול האם סגל בעצמו יודע. המציאות היא שנתניה ברחה מהאסטרטגיה הניהולית-מקצועית שהתוו סגל והמנכ"ל ניב גולדשטיין בעונה שעברה ונכשלה מקצועית. עכשיו נחשפת הסיבה האמיתית: "הריצוי". הבנתם? לא המערכת שבחרה את השחקנים, לא המאמנים שעבדו איתם, האוהדים שרצו טאלנטים הם אלו שהכשילו את סגל. נו, באמת.

במקום נאום ההתמסכנות, סגל צריך לחוש גאווה. הרי הוא עצמו זה שטען ששחקנים הוא רוצה למכור רק לחו"ל. והנה, שחקן צעיר שהגיע למכבי נתניה בחינם נמכר בסכום גבוה בעסקה שהתגובה הראשונה של כל חובב כדורגל ממוצע בארץ אחרי ששמע עליה הייתה: "מה? כמה?". זה בכלל לא משנה עכשיו אם מלדה בשל או לא, שווה את הכסף או לא. הרבה דברים שלא קשורים ישפיעו על ההתאקלמות וההצלחה שלו בבלגיה. נכון לנקודת הזמן הזאת, השורה התחתונה היא שמכבי נתניה קידמה שחקן ישירות לליגה בכירה יותר והרוויחה סכום נאה על המכירה.

נתניה יכולה עכשיו להשתמש במשבצת שפינה מלדה לקידום צעיר מוכשר תוצרת בית, לקנות שחקן צעיר עם פוטנציאל או להחתים שחקן מוכח שיעזור לה לעמוד במטרות המקצועיות שלה. זה הגלגל שנקרא מועדון כדורגל. שחקנים נמכרים או עוזבים ואחרים תופסים את מקומם. כן, כשאפשר להרוויח, כשאפשר לעזור לשחקן בגיל הנכון להתקדם, צריך לעשות את זה או שתפסיד גם את השחקן וגם את הכסף בעתיד.

צודק סגל, נתניה היא לא מכבי חיפה (ובינינו, היא קרובה הרבה יותר למכבי פ"ת ולאשדוד). אין לה את הלוקסוס למנוע מעבר של שחקן כדי להילחם על מטרות כמו שעשו הירוקים במקרה נטע לביא. עבור מועדון בסדר גודל של נתניה, למכור זה לא התמסכנות, שיווק יזום ולא כאב בטן, זו התנהלות. עסקת מלדה נהדרת לכל הצדדים. עבור נתניה, יותר חשובה, גדולה ומיוחדת מעסקת המכירה של דיא סבע לבאר שבע בזמנו ומהעברת עלי מוחמד לבית"ר ירושלים. 

כמה שחקנים ישראלים עברו ישירות ממכבי נתניה לאירופה במאה הנוכחית? פיראס מוגרבי, אבי סטרול, תמיר כהן ואלמוג כהן. אף אחד לא התקרב לדמי ההעברה על מלדה – השחקן השני הכי יקר שנמכר ממכבי נתניה אחרי סבע. בכנות, קשה למצוא אפילו חצי סיבה להזדהות עם מתנגדי העסקה באשר הם. אבל סגל מצא. הוא הרגיש שהוא צריך להסביר. והוא כועס? למה בעצם? על מה? הוא אמור לחגוג עכשיו ניצחון של דרך שהוא עצמו זנח בגלל… ריצוי.

אולי הוא כועס כי כמה פעמים הוא דיבר על הרצון שלו לבנות מודל שישלב אוהדים בבעלות, אבל לא מצא פרטנר. אולי הוא מרגיש שעיר לעזאזל. קורבן של הנסיבות. הוא כנראה מרגיש את כפיות הטובה של התפקיד. וולקאם דו דה קלאב. יכול להיות שגם אוהדי נתניה צריכים להתעורר מהפנטזיות ומהאמונות הטפלות ולהבין שלא כל מכירה היא מכירת חיסול. ואולי גם סגל צריך להפסיק להתייחס לכל הערה נגדו.  

אם יש משהו שהקורונה לימדה אותנו, זה להיות מציאותיים. פנטזיות בצד (כן, גם הפנטזיות של אייל סגל), מכבי נתניה לא תיקח אליפות רק בזכות ניהול וזה היה נכון גם אם מלדה, מוחמד וסבע היו עדיין בקבוצה והייתם מוסיפים לסגל את שון וייסמן (ע"ע טריידים אבודים). היא כן יכולה להציע קבוצה אטרקטיבית, לנסות להיות מקסימום תחרותית ולהחזיק בסגל שחקנים שמזוהים עם ה-DNA של המועדון ולמכור אותם כשמגיע זמנם להתקדם.

מה בעצם המציאות האלטרנטיבית? מושיעים כמו בן ח'ליפה? אולי כדאי למי שמנסה להצדיק עסקה כזאת לבדוק מה קרה בפורטסמות', בוויגאן, בצ'רלטון, בסנדרלנד, אפילו במילאן ובמלאגה, כשאנשי צללים שזהותם מפוקפקת לכאורה השתלטו על מועדון, לקחו אותו בן ערובה או לכל הפחות מאסו יום אחד בצעצוע. ספציפית, אוהדי מכבי נתניה יכולים להיזכר מה קרה להם כשדניאל יאמר מאס בהם או סתם לתת למחשבות לנדוד לכיוון השם אליהו אליהו. היי, זה לא קרה כל כך מזמן.

סגל אולי לא יאהב את זה, אבל בדיוק אנשים כמוהו הכדורגל הישראלי צריך ולא אורחים לרגע או נוכלים בקבע או שניהם ביחד. סגל הוא חלק מחבורה יציבה ונקייה. שחר, גולדהאר, ברקת, שרצקי וגם הלוזונים ויואב כץ. זה לא משנה למי יש יותר כסף ולמי פחות. כולם יחטפו ביקורת על החלטה כזאת או אחרת. כולם שומעים, קוראים ומקבלים "טיפים" לניהול מאוהדים בפייסבוק. כל אחד מהם "לא שפוי" מסיבה אחרת, כנראה שכולם קמים מדי פעם בבוקר וחושבים למה הם צריכים את זה, אבל בלעדיהם אין לענף זכות קיום בטח לא אם האלטרנטיבה היא אליהו אליהו הישראלי או האמירתי. סגל הוא הבעלים הטוב ביותר שהיה למכבי נתניה. הוא רק צריך להתרגל לזה שאף אחד לא יגיד לו את זה כל יום.

ועוד מילה על עסקת מלדה. אם סוכן הנדל"ן שלכם היה מביא לכם הצעה גבוהה יותר משחלמתם לקבל על הבית, הייתם באים בטענות? יותר לכיוון של לקנות לו זר פרחים. הרי זה התפקיד שלו – למקסם את העסקה. אז דודו דהאן.