מצטער, לא מתחבר למילה "אופי" כדי להסביר את הטעות של טאלב טוואטחה ובוגדן פלאניץ' אתמול (רביעי) בבלומפילד, הטעות שהולידה את פנדל הניצחון שהביא ל-1:2 של מכבי תל אביב על מכבי חיפה במשחק העונה. ההפרש בפסגה הצטמצם לחמש נקודות בלבד, ואופי לא מספיק כדי לתאר קבוצה שמחפשת לנצח בזמן פציעות יריבה עדיפה ממנה. זה DNA, זה רוח מועדון.
צפו בתקציר: 1:2 למכבי ת"א על מכבי חיפה
מכבי ת"א היא מכונת תארים, מכבי חיפה היא מכונת פספוסים. עדיין מדובר בשתי הקבוצות הטובות במדינה, ועדיין ההפרש יכול לגדול בתחילת השבוע הבא. אבל זה לא ישנה את רוח המועדונים. אין למכבי ת"א אף שושלת ארוכה ומפוארת של אליפויות וריצה לתארים, יש לה הרבה שושלות קצרות. למכבי חיפה לעומתה כן יש שושלת ארוכה, ועדיין למכבי ת"א יש אליפות גם ב-1950 וגם ב-2020. וזה ההבדל.
כי בכדורגל לא שמכבי ת"א ניצחה, אלא מכבי חיפה הפסידה. למען האמת, ברק בכר הפסיד. הבעירה הפנימית שלו לעשות קונצים למאמן שממול זו הטעות שלו. המשחק הזה הלך לקראת תיקו משקף, והעובדה כי מכבי ת"א ביצעה את כל חמשת החילופים ומכבי חיפה רק שניים, הדליקה את בכר לבצע עוד חילוף כפול (כי זה החוק) בדקה ה-90. לא מחליפים שחקן הגנה אלא אם הוא פצוע, ודווקא את השחקן הפצוע (פלאניץ') השאיר בכר על המגרש. לטלטל מערך הגנתי בדקה 90? בשביל מה? איפה סאן מנחם נחלש או שגה שהיה צריך להחליף אותו בטוואטחה שהוא ווינג-בק קלאסי אבל לא שחקן הגנה?
גם העברת צ'רון שרי החלש אבל הנייד למרכז שדה שנראה כמו שדה מוקשים, הייתה טעות נוספת. מכבי ת"א שומרת אישית בקישור, אבל ממש אישית. להכניס את עומר אצילי שעדיין לא מחובר לשטח של שרי ולזרוק את שרי אל ידיו המסוקסות של דן גלזר, לא היה חכם בלשון המעטה – והשיג את התוצאות ההפוכות.
אבל הטעויות של בכר לא עושות מהניצחון של מכבי ת"א פחות מרשים, הגם שמדובר כאמור בטעות שהולידה פנדל. מכבי ת"א משחקת אותו דבר בכל הרכב, כך שחסרונו של יונתן כהן כלל לא הורגש, כמו גם חסרונם עד דקות ארוכות במחצית השנייה, של גלזר, אנדרה ג'ראלדש ואלכסנדר פשיץ'. מתן חוזז נתן עבודה: שני בישולים לשני שערים.
בכלל, השיטה המיושנת הזו, שהמאמנים הצעירים בזים לה, מוכיחה את עצמה בתוצאות של מכבי ת"א תחת ואן לוון: שמונה משחקים, שבעה ניצחונות ותיקו. יהיה קשה לנצח את מכבי ת"א אלא אם היא תעשה טעויות במצבים נייחים כמו זה שהוליד את שער החובה שלה אתמול. בכלל, המצב הנייח הוא תולדה של בעיות בסגנון המשחק של ואן לוון. טל בן חיים הופקד על עופרי ארד, במקום להפך. יש שחקנים יצירתיים שמתקשים לעשות הגנה.
קחו למשל את השיבוץ המפתיע של דן ביטון בהרכב. הוא לא היה קיים. התפקיד שלו, שחקן יצירתי וחכם, היה לנטרל את חוסה רודריגס, שמסתובב ליד בלמי מכבי חיפה. לא הורגש שרודריגס נשמר – לעומת המצ'-אפ בין עדן קארצב ומוחמד אבו פאני או אייל גולסה ונטע לביא. מכבי ת"א שיחקה למעשה ב-10 שחקנים. כשהעביר ואן לוון את שחר פיבן לקישור ושם במקומו את ג'ראלדש כמגן, קיבלו הצהובים פתאום שחקן נוסף בהרכב. וכאן גם השתנתה תמונת המשחק.
מכבי חיפה לחצה גבוה, אחוזי אחזקת הכדור שלה היו מדהימים, אבל התנפצה אל המערך ההגנתי של מכבי ת"א וכמעט ולא יצרה מצבים, למרות האיכויות הגבוהות וכמה התקפות מבריקות. השיטה הזו, תהיה מיושנת ככל שתהיה, שבה משחקים ארבעה שחקני הגנה ובכנפיים נמצאים שחקנים שזה טבעם, היא כל כך פשוטה שפתאום נראית מסובכת עבור היריבות שהתרגלו לכדורגל מודרני. גם אם הקישור של מכבי חיפה התמודד היטב בקרב החפירות מול הקישור של מכבי ת"א, לחלק ההתקפי של מכבי חיפה לא היה מענה מול חומת הבטון הצפופה, בקו אחד, שהעמיד להם ואן לוון ליד דניאל טננבאום.
ניקיטה רוקאביצה היה רחוק מהשער ולא הצליח בשום תנועה לעומק, שרי חיפש את עצמו בשטחים פנויים ודולב חזיזה, שהיה היחיד שניסה לבצע פעולות בלתי שגרתיות, קיבל על הראש שלו את שחר פיבן האגרסיבי. לפעמים זה הזכיר איך אלון בן זקן נשלח לכפר בלום לפרק את דורון שפר במשחק החמישי של סדרת חצי גמר הפלייאוף ב-1993. כאילו מכבי ת"א הקריבה שחקן כדי לדכא את היצירתיות של מכבי חיפה.
מכבי חיפה הפסידה מאז תחילת המילניום יותר מדי משחקים של מאני טיים, כמו מול מכבי ת"א ב-2003 או מול הפועל תל אביב ב-2010. עכשיו תלוי איך היא תתמודד עם ההפסד. לפעמים טוב לחשוב שזה עוד משחק ליגה ושלוש נקודות ולא משחק שמכריע עונה, אבל מנטלית תמיד תהיה תחושה שזה משחק שמשנה עונה. לאיתן עזריה הפתרונים. לוואן לוון מחכה במשחק הבא משוכת יוסי אבוקסיס, לא סיפור פשוט. ובסוף בסוף, צריך לזכור: במשחק הזה היו שלוש טעויות שהולידו שלושה שערים.
מה דעתך על הכתבה?