זוכרים את אופיר קופל? קשר העבר, אשר היה אחד מהכדורגלנים הבולטים בישראל בשנות ה-90, כבר בן 45 כיום ובראיון מיוחד לספורט1 הוא משחזר את רגעיו הגדולים. החל מהסיפורים במחלקת הנוער של הפועל פתח תקווה, העלייה לבוגרים התקופה במכבי חיפה, האכזבה הגדולה במכבי תל אביב ועד לפרישה בצער בגיל 28 בעקבות פציעה.
אופיר, לאן נעלמת?
"היום אני מורה לחינוך גופני לילדי חינוך מיוחד. ילדים עם הפרעות רב מערכתיות אשר נמצאות על הספקטרום בהתנהגות. בית הספר נמצא בבת ים, ואני מועסק שם כבר שנה שנייה".
וואו. איך הגעת לתפקיד המיוחד הזה?
"בגיל 40 התחלתי ללמוד בסמינר הקיבוצים, ואני בתוך התפקיד. בנוסף אליו אני גם מאמן את קבוצת נערים ב' באשדוד".
קח אותנו אחורה. איך התחילה הדרך שלך בכדורגל?
"כמו הרבה ילדים באותה תקופה, התחלתי בגיל שש בג'ודו. במקביל נרשמתי לבית הספר לכדורגל של הפועל פתח תקווה. המאמן הראשון שלי היה יוסף גולדשטיין, שהיה כדורגלן העבר מפורסם במכבי תל אביב ונבחרת ישראל. הוא כיוון את הדרך בקבוצות הילדים והנערים ואי אפשר לשכוח את זה. בהמשך גדעון מרכוס אימן אותי והוא עיצב את הדמות שלי על המגרש".
השמועה אומרת שבגיל 14 כבר התאמנת עם הקבוצה הבוגרת, אצל אברם גרנט.
"זה מהשיגעונות של גרנט. בגיל 14 להתאמן עם שחקני דור הזהב של הפועל פ"ת פעמיים בשבוע היה בלתי נתפס. אהדתי את המועדון והמטרה הראשונה בהגשמת החלומות שלי הייתה לשחק בו. הקדימו אותי להיות שם דני ניראון ואלי אברבנל. שיחקו שם אז שמות גדולים כמו רפי כהן, בני קוזושווילי, אלון חזן, אלי מחפוד, איתן בודניוק, ניר אלון, גילי סבו, ניר לוין ואחרים. זה היה מאתגר ומרגש מאוד".
את מי הערצת בגיל הזה? מי היה ההשראה שלך?
"כילד הערצתי את בריאן רובסון ולותר מתיאוס, וכמובן את דייגו מראדונה. בגיל 15 טסתי עם אבא שלי למונדיאל 1990 באיטליה, ראינו כמה משחקים ואת הגמר, בו גרמניה ניצחה את ארגנטינה. זה הצית את הדמיון".
ומבחינת שחקנים ישראלים, את מי הערצת?
"טל בנין. הוא היה שחקן מיוחד. עקבתי אחריו, אחרי היכולת שלו לשלב את המשחק כקשר אחורי של אז ולהיות פליימייקר מאחור. הוא היה אגרסיבי וידע להרוס התקפות של היריבה ולבנות את המשחק של הקבוצה".
"להורים שלי היה חלק מיוחד בתהקדמות שלי", מספר קופל. "תמיכה של הורים בשחקן בתחילת דרכו היא חשובה מאוד. יש הבדל בין תמיכה לבין מעורבות. אמא שלי הייתה שם במגרשים ואבא שלי דאג לתעד כל משחק שלי. יש לי בבית אלבומי תמונות של כל הדרך שעשיתי וזה מרגש להסתכל איך הכל התחיל".
ולך יש כבר איזה יורש שאתה תומך בו?
"הבן הגדול שלי, עילי, בן 13, שאני מאמין שהוא יהפוך להיות שחקן. הוא יהיה צריך את האופי שלי, נמתין ונראה".
ניסים קלדרון, היסטוריון כדורגל ומנהל קבוצת הנוער של של אופיר בהפועל פ"ת, משתף אותנו בסיפור מתקופתו של קופל כנער במחלקה: "אופיר סומן כמישהו שיגיע רחוק בהפועל פ"ת. ראינו נער שאפתן שאוהב כדורגל. הוא הזכיר לי את שחקני קבוצת האליפויות של המועדון בשנות ה-50 וה-60. היה פעם משחק בקבוצת הנוער, והמאמן החליט להחליף אותו. אופיר זרק בעצבים את החולצה והבהרו לו שאם הוא לא יתנצל הוא יורחק מנבחרת הנערים. אחר כך הוא ביקש סליחה, והוא למד מכל דבר והתקדם ככדורגלן".
ונחזור לקופל. "המאמן הראשון שלי בבוגרים בהפועל פ"ת היה דוביד שווייצר, מאמן ואגדה. אחר כך בא משה מאירי, יאן פיברניק הצ'כי וגיא לוי, שקידם הרבה שחקנים צעירים לבוגרת. גם זאביק זלצר אימן אותי ואיתו הפועל פ"ת זכתה בגביע המדינה – התואר הגדול האחרון של המועדון".
ואז, בגיל 21, עשית את הקפיצה למכבי חיפה.
"מכבי חיפה של אז שאבה מהפועל פ"ת את רוב השחקנים המובילים. שמות כמו אלון חזן, רפי כהן, אדורם קייסי ומנור חסן הפכו לשם דבר במכבי חיפה. נפגשתי עם גיורא שפיגל, והפגישה איתו ריגשה אותי מאוד".
מה היה שפיגל עבורך?
"פגשתי במכבי חיפה מאמן חדשני שלא היה כמוהו בכדורגל הישראלי, מעבר להיותו אישיות כדורגל ושחקן עבר ענק במכבי תל אביב, הנבחרת ובצרפת. הכדורגל ששפיגל לימד היה כדורגל מודרני מתקדם, עם חופשי פעולה ואמון בשחקנים שלו. זו הייתה תקופה חלומית".
איך היה בזמנו לשחק במכבי חיפה?
"אחרי שפיגל, אימנו דניאל בריילובסקי ודושאן אוהרין. היה הד תקשורת עצום סביב המועדון, בדיוק כמו היום. האוהדים דרשו מכל שחקן רכש שהגיע להציג קבלות מיד. כשהייתה אי שביעות רצון, היו קללות בעיקר נגד שחקני הרכש, דבר שעשה כותרות גדולות התקשורת הכתובה והאלקטרונית של אז".
בתקופה שלך בירוק היה משחק אחד בלתי נשכח שאי אפשר שלא להזכיר אותו – הניצחון על פריז סן ז'רמן.
"אי אפשר לשכוח את המשחק הזה. פ.ס.ז' אולי לא הייתה כמו היום, אבל היו שם שמות ענקיים כמו ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, ברנאר לאמה, מרקו סימונה ואחרים. במשחק הראשון בפארק דה פראנס פריז הובילה משער בפנדל, אבל בסיום בישלתי גול ליוסי בניון שהשווה ל-1:1 וזה היה בלתי נשכח. בגומלין בקריית אליעזר מפוצץ ניצחנו. שיחק איתנו אז יז'י בז'צ'ק, שפוטר לא מזמן מאימון נבחרת פולין".
ואז חתמת במכבי תל אביב לקדנציה שנגמרה מהר מאוד.
"אחרי מכבי חיפה, זה היה עוד הגשמת חלום להגיע למכבי ת"א, שאימן אותה אז אברם גרנט. חתמתי לשנתיים. הכל היה נראה ורוד, היו תקוות חדשות. הייתי עם הקבוצה במחנה אימונים בספרד ושיחקתי במשחקי ההכנה. שיחקו שם אז שורה אובארוב, גדי ברומר ואלי דריקס".
ואיך הכל השתבש?
"כהשגעתי למכבי ת"א, זה היה לעמדה של אלכסיי קוסולאפוב. הוא נתן עונה מצוינת לפני כן וחזר לליגה הספרדית, אבל גרנט החזיר אותי למכבי ת"א והמעמד שלי נפגע. עשיתי טעות גדולה. שלא כדרכי, ויתרתי על מאבק על ההרכב. זו טעות ענקית שאני מצטער עליה עד היום. לא עוזבים כל כך מהר מועדון ענק כמו מכבי ת"א. רציתי לשחק, והחלטתי לוותר על מכבי ת"א והחוזה המצוין ועברתי להפועל כפר סבא".
הפועל כפ"ס בעונה של איגביני יעקובו.
"וואו, איזו עונה כואבת. עשינו עונה לא מאוזנת מקצועית, למרות ששיחקו אז בקבוצה יניב אברג'יל ויעקובו, שהיה מושאל ממכבי חיפה. ירדנו ליגה במחזור האחרון. אחרי כך עברתי למכבי פתח תקווה, שקיבלתי ממנה הצעה טובה. הגענו לגמר הגביע והפסדנו 3:0 למכבי ת"א באצטדיון רמת גן, שהיה כולו צבוע צהוב".
יש לך איזה סיפור מצחיק מהקריירה שאתה לא שוכח?
"בשירות הצבאי שלי היית בקורס במחנה צריפין. זה היה ב-1994, הייתי ספורטאי מצטיין, אבל למרות זאת הייתי צריך לסגור שבת ולא לצאת למשחק מול מכבי ת"א. סידרו לי יציאה לבלומפילד וניצחנו עם הפועל פ"ת 1:2, כשאני כבשתי את הגול השני לרשת של אובארוב. חזרתי לבסיס כמו טווס גאה. מש"ק המשמעת שלח אותי לחדר של הרס"ר, שהיה אוהד מכבי ת"א. הוא הראה לי טופס טוטו שמילא והיו בו 14 ניחושים ורק נפילה אחת שמנעה ממנו את הפרס הגדול – הגול שלי".
באירופה לא זכית לשחק. מרגיש פספוס?
"האמת שהיו מועדונים מאירופה שראו אותי והתעניינו בי. באותם ימים היה את חוק בוסמן המפורסם, לא היה אפשר להביא את כמות הזרים שכל מועדון אוסף היום. גם נושא סוכני השחקנים עדיין לא היה מוכר ופעיל כמו היום".
"בנבחרת הבוגרת, יש לי רק הופעה אחת תחת המאמן ריצ'רד נילסן", משחזר קופל. "היא הייתה נגד לטביה. היה קשה להתמודד על מקום בהרכב מול טל בנין, יוסי אבוקסיס או ז'אן טלסניקוב. הייתי שותף לכל הנבחרות הצעירות. שיחקנו נגד שמות היסטוריים כשהם היו צעירים, כמו ראול, פטריק ויירה וקלרנס סיידורף. לא היינו מודעים לאן הם יגיעו בקריירה שלהם".
ואז הגיעה קריאה מאיזי שרצקי להגיע לקריית שמונה.
"המטרה הייתה לעלות לליגת העל. המאמן היה שמעון הדרי, שלא רצה אותי, והחליטו להשאיל אותי להפועל ירושלים. היה משחק בין הפועל ירושלים דווקא מול ק"ש, במהלכו עשיתי סיבוב לא טוב עם הכדור וקרעתי את הרצועה הצולבת. הגעתי עם קביים למשחק הליגה האחרון של ק"ש נגד הפועל רעננה. היה לי מענק עלייה מכובד ורציתי שהקבוצה תעלה, אבל המשחק נגמר בתיקו שהשאיר אותה בלאומית".
ואז החלטת לפרוש?
"בחרתי שלא לעבור ניתוח ברצועות ובגיל 28 פרשתי בעצב ובכאב".
עם מי אתה עוד בקשר היום?
"אני בקשר קרוב עם אריק בנאדו, שי הס, מוטי קקון, אלון מאיה, שאני איתו מגיל אפס. אני בקשר גם עם אלי ביטון, שאם הוא היה משחק היום הוא היה מגיע למקומות הכי רחוקים שיש".
אימנת בלא מעט מחלקות נוער. מי עבר תחת הידיים שלך והאם אתה רוצה להתקדם כמאמן?
"אני שואף להתקדם כמאמן, אבל עכשיו אני רוצה להנחיל מהידע שלי לדור הצעיר. אני מאוד גאה ששמות כמו רמזי ספורי, יואל אבוחצירה, עידן כהן, רועי בן שמעון, גיא חדידה ואחרים, שאימנתי אותם, תפסו את מקומם בליגת העל".
ולסיום, תן לי את 11 הגדולים ששיחקתי איתם.
"ניר דוידוביץ', אדורם קייסי, אריק בנאדו, קרלוס אולראן, בני קוזושווילי, סרגיי קנדאורוב, אייל ברקוביץ', כרמלו מישיש, איגביני יעקובו, אלון מזרחי וניר לוין.
מה דעתך על הכתבה?